בית דלפינר

בית דלפינר – רחוב יהודה הלוי 60, פינת מזא”ה 51. 

על שמו של זאב הלר, האדריכל שתכנן את ‘בית דלפינר’ בשנת 1934, רשומה סידרה של בתים בתל-אביב, בהם חוזר מוטיב של קיר חיצוני גלי. כך ‘בית הגל‘ בפינת קינג ג’ורג’ עם דיזנגוף, וכך גם ‘בית ברונו‘ ברחוב שטראוס. הבית יושב על מגרש בהצטלבות של יהודה הלוי עם רחוב מזא”ה. על רישיון הבניין נכתב שהוא נמצא ברחוב יהודה הלוי, ב’שכונת רמדן’, זכר ל’כרם רמדן’ שעל אדמותיו נבנו מספר מבנים מוכרים, ובהם בית החרושת של ‘לודז’יה‘, וזאת הרבה לפני שהעיר התפשטה מזרחה. באמצע שנות ה-30 בתי העיר הלכו וסגרו על המפעלים שעמדו בעבר באזור המבודד של הכרם, ותלונותיהם של השכנים על הרעש שמקים המפעל, ובעיקר התלונות של השכנים הקרובים, כמו אלו שהתגוררו ב’בית דלפינר’, אילצו את אריה שנקר, הבעלים של ‘לודז’יה’, להעביר את בית החרושת, מתל-אביב לחולון. 

שני שותפים, ברנרד דלפינר וליאון פיקר, חברו יחדיו כדי להקים את הבניין. זאב הלר, לא זו בלבד שנשכר להיות האדריכל של הבית, הוא גם הפך לאיש אמונם של השניים. באותה עת דלפינר שהה באוסטריה, ולכן פיקר פונה לנוטריון נחום ברנט, כדי שינפיק עבורם מסמך הבנות מול הלר: 

“אני החתום מטה, לאון פיקר, בתור בא כח של אדון ברנרד דלפינר מוינה, בהתאם ליפוי כח מיום 18/8/1933 אשר נערך בפני הקונסול הבריטי בוינה, הנני ממנה בזה בשם האדון ברנרד דלפינר ובשמי אני, שותפו של האדון דלפינר, את וילהלם הלר מתל אביב, בתור בא כוחנו לעשות את כל הפעולות דלקמן, דהיינו: לנהל את הבית השייך לי ולאדון דלפינר בשותפות, הנמצא ברחוב מזא”ה 51, פינת יהודה הלוי בתל אביב, ולשם זה להשכיר את הבית לדיירים, לחתום על חוזי שכירות – אבל אף פעם לא יותר מאשר לתקופה של שנה אחת – לגבות את שכר הדירה, לתת קבלות ואישורים על כך, לשלם מיסים והוצאות, לעשות תיקונים, להופיע בפני כל בתי המשפט, להסכים לבוררות, לשלוח התראות, להוציא לפועל את פסקי הדין ולקבל כספים…”

ברנרד דלפינר השתייך למשפחת תעשיינים אמידה מהעיר וינה. אחיו, מקס דלפינר, הקים בארץ בית חרושת לאריגת משי טבעי באמצע שנות ה-20, אבל לאחר מספר שנים, בימי השפל הכלכלי, סגר את המפעל ושב לאירופה, למורת רוחם של הפועלים. דלפינר היה ידידו הקרוב של ביאליק. המשורר הלאומי אף היה זה שהצליח מעט לפני מותו לשכנע את התעשיין לפתוח מחדש את המפעל בתל-אביב. ביאליק היה מקורב למקס דלפינר במידה כזו, שבנסיעתו האחרונה לניתוח בוינה, הוא ואשתו השתכנו בבית של משפחת דלפינר. יום לאחר מותו של ביאליק מדווח כתב ‘דאר היום’ א. צימרמן: