בית בּרונו

הבניין היה מוכר בזכות מרפאתו הפרטית של הכירורג פרופ’ מקס מרכוס שפעלה כאן במשך שנים ארוכות. בערב בו התרחשה ההתנקשות בחיים ארלוזורוב, בשנת 1933, הובהל הפצוע לבית-החולים ‘הדסה’ ופרופ’ מרכוס הוזעק כדי לסייע לד”ר חיים שטיין בניתוח. למרות שמצבו של הפצוע שהיה איש צעיר, לא היה חמור כל-כך, הוא נפטר על שולחן הניתוחים – עניין שהוסיף לתעלומה סממנים של קונספירציה. על שלט שמוצב בכניסה ל’בית ברונו’ רשום: “בבניין זה שכנה מרפאתו של פרופ’ מקס מרכוס, מנתח ידוע שטיפל בפצועי המחתרות. ב-1943 מצאו כאן מקלט אחדים מחברי לח”י שנמנו עם בורחי לטרון.”

עיתון ‘על המשמר’ פירסם ביוני 1964 כתבה קצרה לרגל פרישתו של מרכוס לגימלאות, וזאת מבלי להזכיר את קשריו עם אנשי המחתרות: “פרופסור מקס מרקוס מבכירי המנתחים בארץ, מנהל המחלקה הכירורגית בבית החולים איכילוב, פרש לפנסיה. במשך 31 שנים עבד הפרופסור מרקוס ליד שולחנות הניתוח בבתי החולים בתל-אביב. שמו הלך לפניו כאחד המומחים הגדולים ביותר בתחום זה של הרפואה. פרופסור מרכוס נמוך הקומה וממושקף, למד באוניברסיטאות של בון ומינכן ולימד כפרופסור אורח בבית הספר הגבוה לרפואה בירושלים. הוא עלה ארצה עם עלות היטלר לשלטון בגרמניה ארץ מוצאו. בטרם עלה, היה למנתח ראשי באחד מבתי החולים שבברלין.” 

ככלל, הבניין שימש כל השנים כבית מגורים שלא עורר עניין רב, מלבד שכנותו לבית-הספר היסודי שמעבר לכביש. מעט מאד בתי עסק פעלו במקום, ובהם סוכנות להפצת ספרים בשם ‘ספרי אייל’. עם השנים חלה בליה טבעית עד שב-1993 מהנדס עירוני הוציא דו”ח: “במבנה יש בו סיכון ממשי למחזיקים בו או לציבור ובשל כך יש להורסו בפיקוח מהנדס בניין מוסמך.” לבסוף התקבל אישור לשיפוץ הבניין בסוף שנת 1999. בשנת 2000 נשלח מכתב של עורך-דין מטעם בעלי הבית לוועדה המקומית לתכנון: “הבניין הינו מבנה לשימור בדרגה ב וההיתר הוצא לאחר תיאור ואישור צוות השימור. הבנייה מתעכבת עקב המצב הבטחוני ומו”מ ארוך עם קבלנים, בין השאר בשל מורכבות שימור הבניין.”