בית הדר

בית הדר – רחוב הרכבת, פינת דרך פתח-תקווה (כיום, דרך בגין).

מפויח ומוזנח עומד לו אחד הבתים, שבזכותם תל-אביב הפכה לעיר הלבנה. הוא עצמו – ‘בית הדר’ -כבר מזמן לא לבן. בשנות קיומו ספג המבנה כמות נכבדה של עשן רכבות ואחר-כך הגיע פיח האוטובוסים מהתחנה המרכזית ששכנה בסמיכות אליו, עד שהתכסה שכבה אפרורית של אבק, שהפכה לחלק ממנו. אבל כשהוא הוקם, בשנת 1936, היה זה בניין המשרדים הראשון מסוגו בארץ. הוא היה לבן ובוהק, בנוי בסגנון הבינלאומי לפי תכנונו של האדריכל קרל רובין, ומילא את לב בני הישוב העברי בגאווה.

על הרושם הרב שהמבנה החדשני הותיר על תושבי העיר, ניתן ללמוד מכתבה שפורסמה בעיתון ‘דבר’ ביוני 1938, לרגל ביקורו של פקיד גבוה מטעם המנדט הבריטי: “ביקורו של נציב מחוז הדרום מר קרוסבי בבניין בית הדר, בנוכחות מוזמנים, נתן הזדמנות להכיר את הבנין הגדול ביותר בתל-אביב. חמש קומות לבית וכל אחת מהן היא בת 1,200 מטר מרובע. מלבדם יש בקומת המרתף עשרה מחסנים גדולים שאפשר להיכנס אליהם במכוניות. בארבע הקומות שעל קומת הקרקע ישנם מאה חדרי משרד ואולם גדול המרוהט נאה ומאוורר יפה. שבעים וארבעה אלף לירה עלה הבנין.”

קשה להפריז בחשיבותו של ענף הפרדסנות באותה תקופה. הפרדסים בארץ ישראל, ואחר-כך במדינת ישראל – לפחות עד שנות ה-60 – הפכו לסמל ההגשמה הציונית ולנכס לאומי. באותה תקופה, התפוז היה הדבר הכי ישראלי שילדים יכלו להעלות בדעתם. אין פלא אם כך, שבניין גדול ורב משמעות כמו ‘בית הדר’ נבנה עבור הפרדסנים בארץ. את ההילה שנקשרה לפרי ההדר ניתן לייחס לבני העליה השניה שהחשיבו את העבודה בפרדסים כמלאכת קודש כמעט. פתח-תקווה ורחובות היו המושבות המובילות בגידול ההדרים, ובעקבותיהם הגיעו הקיבוצים, בעיקר באזור השרון, והמושבים. נמל תל-אביב, שבו הקפידו על עבודה עברית, היה השער ממנו יצאו התפוזים לארצות מעבר לים, ועליהם מוטבע המותג Jaffa.

על גג הבניין הוצבו שני שלטים בגודל דומה, האחד באנגלית ‘Citrus House’, השני בעברית ‘בית הדר’. בקומת הקרקע הושכרו שטחים לחברות מסחריות. בין היתר נפתחו בקומה מסעדה ונציגות של חברת הרכב ‘פורד’. בקומות העליונות התנהלו ענייני אגודת הפרדסנים וענייני המועצה לשיווק פרי הדר, בעשרות משרדים שונים. נבנה גם אולם כנסים שהיה שייך לחברת ‘פרדס סינדיקט’. 

הבריטים החרימו את הבניין בתחילת שנות ה-40 והפכו אותו למתחם צבאי שמור, שהיווה בהמשך מוקד לסכסוכים בין ארגון האצ”ל לבין ‘ההגנה’. העימותים סביב ‘בית הדר’ אף הובילו לפעילות מחתרתית שבסופה נמנו קורבנות בנפש.

על ירידת קרנו של המבנה תעיד כתבה ב’מעריב’ מספטמבר 1960: “איש לא יצטער על כך שלשכת העיתונות הממשלתית תעזוב את בית הדר. אם יש בניין בעיר שאינו מתאים ללשכת העיתונות הרי זה בית הדר. תמיד היה כאן מלוכלך וחשוך, והמעלית הייתה על פי רוב בתיקון. שמחת הפעלתה של הרכבת לירושלים בישרה רעות לבאי המשרד, כי שריקות הקטרים הקפיצו את העובדים. אומרים כי המשרדים המתפנים על-ידי לשכת העיתונות, ייתפסו על-ידי משרדי מס-הכנסה.” וכך אכן היה. משרדי פקיד השומה של מס-הכנסה הפכו לחלק משמעותי מ’בית הדר’ והיו מזוהים איתו עד שעברו לפני כ-15 שנה לכתובת החדשה באזור הקריה. 

תחקיר וכתיבה: חגי להב. 

בית הדר

בית הדר בשנת 1937. צילום: ארווין אופנבכר. מקור הצילום: חגי אופנבכר.

ראו כתבות על יעדים מרתקים באיטליה

ראו כתבות על יעדים מרתקים בצרפת

ניתן לשתף את המאמר