בית תורקיה
בית תורקיה – דרך בגין 10 (לשעבר דרך פתח-תקווה), פינת רחוב הגדוד העברי 1.
את שם המשפחה של בעלי הבית ניתן לרשום במספר צורות, אבל מרדכי, האח הדומיננטי מבין השניים שהקימו את הבית, הדפיס את שם משפחתו על נייר המכתבים הרשמי של בית העסק, עם ת’ ועם ק’: “מורדכי יצחק תורקיה, רחוב רענן מס’ 10, תל-אביב, ארץ ישראל. לטלגרמות: מורדכי תורקיה. סוחר מנופקטורה בסיטונות וליחידים.” זה לא מנע ממנו עצמו, לחתום מדי פעם על מכתבים שכתב: מרדכי טורקיה.
האחים אליהו ומרדכי תורקיה רכשו את המגרש מאדם בשם אריה טפר, שתכניתו למכור את המקום ליוסף זיג, לצורך הקמת מסגריה, נכשלה בשל התנגדות השכנים, שהתאחדו ושלחו מכתב לעירייה, באפריל 1930: “הנה שמענו שמר יוסף זיג קונה את המגרש ברחוב הגדוד העברי מספר 1 ורוצה לייסד שם בית חרושת למסגרות, ועל כן הננו מבקשים מכבוד העירייה בתור בעלי הבתים הגרים בשכנות עם המגרש הזה, לבלי להרשות את בניין בית החרושת לבל נסבול מזה היזק חומרי.” מבין החותמים על המכתב נמצא גם שמו של עמרם לאלו. משפחת לאלו הענפה התגוררה במספר בניינים ברחוב הגדוד העברי, וחלק מבניה אף היו שותפים לרכישת הבניין ולניהולו לזמן מה, ביחד עם האחים תורקיה.
בסרטון זה מצולמת כיכר המושבות בתל-אביב, וכן הבתים הסובבים אותה, ובהם ניתן לראות גם את בית תורקיה.
בסרטון זה מצולמת כיכר המושבות בתל-אביב, וכן הבתים הסובבים אותה, ובהם ניתן לראות גם את בית תורקיה.
בשנת 1931 הוקם בניין בן שלוש קומות, דרומית לדרך שהובילה מיפו לשכם, ונקראה אז דרך יפו – תל-אביב, ואחר-כך דרך פתח-תקווה, וכיום היא נקראת דרך בגין. בזמן הקמתו השתייך הבית לשכונת צ’לנוב. לפני בואם של היהודים, היו כאן פרדסים. צורתו המיוחדת של הבניין נובעת מתוך אילוצים שהכתיב המגרש עליו הוא יושב. זהו מגרש צר שנמחץ בין הדרך הראשית, לבין רחוב הגדוד העברי. כך יצא שלבניין שתכנן האדריכל דב טשודנובסקי, צורת משולש עם קודקוד קטום, הפונה מערבה ומעניק למבנה את מראהו הייחודי. תחילה לא התקבל אישור לשני הארקרים שבולטים מהחזית הפונה לדרך הראשית, אבל מרדכי תורקיה שלח מכתב בקשה כדי שיאשרו לו את “הבליטות”, כפי שהוא כינה את אותם ארקרים: “נבקש לציין לפניכם כי בלי הבליטות תהיה לחזית הבית צורה של ארגז…”
מיקומו של ‘בית תורקיה’ במרחק עשרות מטרים מכיכר המושבות, הפך אותו למבוקש בקרב הסוחרים באזור. כיכר המושבות הייתה באותן שנים מרכז תעבורה אליו הגיעו וממנו יצאו, אל העיר וממנה. בין היתר ניתן היה למצוא בקומת הקרקע של המבנה, בית מסחר של מלט וכן בית-ספר לנהיגה של משה בן-דוד, בשם ‘הגה’. מפעם לפעם בן-דוד מפרסם מודעות בעיתונות היומית. כך למשל מודעה בעיתון ‘המשקיף’, 26 בינואר 1940:
נותן שיעורים למתחילים ולמתקדמים. בעד כל שיעור 150 מיל ארץ ישראלי (חצי שעה נסיעה, חצי שעה הסברה). אוטו משא 200 מיל. או קורס מלא באחריות עד קבלת רישיון לנהגות ,רק עד 8 לא”י. בשביל אוטו משא 10 לא”י.
אדם בשם יעקב פרסקובסקי שגר עם אשתו חנה ברחוב מוהליבר, הקים כאן כבר בסוף שנות ה-30, על המדרכה בדרך פתח-תקווה, דוכן מאולתר למכירת ספרים. הוא מתאר את מצבו בעת שביקש לקבל רישיון לחנות קבע בתוך הבניין: “זה מזמן שאני עומד בכביש פ”ת מספר 10 ומוכר ספרים וחוברות משומשים. מזה אני מתפרנס בצמצום רב. אינני רוצה להרחיב כאן את הדיבור על פרשת ייסורי וסבלי הרב כי הרי הם כתובים בהרבה תיקים של מוסדות ציבוריים. העמידה בחום ובשמש השפיעה לרעה על מצב בריאותי. הצטננתי וחליתי במחלת הריאות וכפסע היה ביני ובין המוות. עכשיו יש לי האפשרות להקים קיוסק בביתו של מר תורקיה. אני מקווה שתתחשבו במצבי הקשה ובעברי הציוני בפולניה.”
הרישיון מתקבל והאיש פותח חנות קטנה, אלא שאז הסתבר לו כי צצו בעיות חדשות (1944): “… כל הזמן מר תורקיה לא רוצה לתת לי חוזה בכל מיני תירוצים. עכשיו נודע לי כי הוא עשה חוזה עם בעלי בית חרושת למקררים (השותפים יעקב וייסברג ואליהו מרדר) הנמצא בביתו והוא רוצה למסור להם את כל החצר. יש להם תכנית לסגור את המעבר באופן כזה שאני מנושל, ולכן אני פונה אליכם בבקשה כדי להפנות את תשומת לבכם על העוול הנורא הזה, ועל הסגת גבול, ומבקש לא להרשות להם בשום אופן לחסום את המעבר בגדר, יען כי בנפשי הדבר.”
לבסוף, וייסברג ומרדר משלמים לפרסקובסקי פיצוי והוא מפנה את המקום. בית החרושת ‘קור-טוב’ שהתמחה בראשית דרכו בייצור קפיצים למיטות, התמקד בהמשך בייצור ומכירת מקררים. וייסברג ומרדר העסיקו 15 פועלים, ובהם מספר חיילים משוחררים. באותן שנים גרה אולגה הררי עם בעלה ועם שלושת ילדיה בדירה שנוספה על גג הבית. אסתר שהרבני, אשה בודדה, גרה שנים רבות בדירה בקומה ב’, בדמי מפתח.
בשנות ה-50 וה-60 ישבה בבניין חברת שהתמחתה בהובלת סחורה לעיר אילת, ובשכנות אליה עבד איתן שמיר שהציע עבודות גידור באבן. לבעלים של חנות הלבשה שהכניסה אליה הייתה מדרך פתח-תקווה 10, היה שם קליט במיוחד: יהושע בן-נון.
לאחר שהאחים תורקיה הלכו לעולמם, הורישו את הבית להילדה משעל ומאיר תורקיה, מהצד של אליהו, ולליזה תורקיה מהצד של מרדכי.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
יש לכם הערות? מצאתם שגיאה? רוצים לחלוק איתנו חוויות אישיות וזכרונות מבתים ישנים בתל-אביב? כתבו לנו.
יש לכם הערות? מצאתם שגיאה? רוצים לחלוק איתנו חוויות אישיות וזכרונות מבתים ישנים בתל-אביב? כתבו לנו.
