בית שמואל אהרונוביץ

בית שמואל אהרונוביץ’ – רחוב הקונגרס 9.

זהו בית קטן, נטול היסטוריה מפוארת וללא ייחוד ארכיטקטוני. הבית ממוקם ברחוב צדדי בדרום העיר. אבל כפי שהוא קטן וצנוע, ככה הוא גם חינני ונעים למראה, ובעיקר הוא תל-אביבי אמיתי. בבית הזה בילה את נעוריו אייק ארן שיהפוך לימים לרב החובל של האניה ‘אקסודוס’. אבל למי שצופה בבית בעיניים רומנטיות, נכונה אכזבה. כבתים אחרים מסוגו, גם דינו של הבית ברחוב הקונגרס 9 כבר נחרץ. את ההדמיה למיזם הנדל”ני שיקום בקרוב על חשבון המבנה החביב, ניתן לראות באתרי האינטרנט של הקבלנים הנוגעים בדבר. 

בתחילת שנות ה-30 מגרש מספר 102 בשכונת צ’לנוב היה בבעלותו של אדם בשם חנוך יעקב אשר בנה עליו בית בן שתי קומות. בשנת 1934 הנכס – הכולל מלבד הבית גם שטח של 450 מ”ר – נמכר בסך 2,725 לא”י לשמואל אהרונוביץ’. זה האחרון ניגש ללא שהיות לבניית קומה שלישית בנוסף לשתיים הקיימות. לשם כך הוא נעזר באדריכל שלמה גפשטיין. אהרונוביץ’ לא הסתפק בשלוש הקומות והוא בנה גם חדרים על הגג, למרות שלא התקבל לכך רישיון. ביוני 1936 התלונן אחד השכנים, דוד סטויצקי שמו: “הנני רוצה להעיר לכם על עבירה על החוק מאת שמואל אהרונוביץ’, בעל הבית ברחוב הקונגרס מספר 9. הנה בבית זה בן שלוש קומות הוקמו על הגג בלי רישיון שני חדרים ושני מטבחים ושני בתי כיסאות וחדר אמבטיה אחד. בבקשה לבקר על המקום ולהיווכח על אמיתות של הדברים האלה.” העניין לא טופל ככל הנראה, כי כעבור 20 שנה כמעט, ב-29 ביולי 1954 מגיע מכתב מהמחלקה הטכנית בעירייה המיועד לבעל הבית וממנו ניתן ללמוד כי הנושא הוזנח: “הנדון בקשה למתן אישור לתיקון גג הבניין ברחוב הקונגרס 9. הריני להודיעך כי לא נוכל לאשר את בקשתך, באשר הדירה על הגג קיימת בלי רישיון. עליך תחילה להשיג רישיון לדירה הנזכרת ורק אחר-כך נוכל לדון בבקשתך.” 

בסוף שנת 1940 נשפט אחד מדיירי הבניין, שמואל סלומון, בבית המשפט המחוזי בגין מעילה בכספים, בסניף בנק ברקליס בו עבד. באמצע שנות ה-40 התאגדו הדיירים בדירות השכורות כדי למנוע מאהרוניביץ הקמת בית מלאכה בחצר הבניין. מבין דיירי הבית באותה תקופה ניתן למנות את שרה פלורנץ ושני בניה התאומים יעקב ואברהם, את רפאל אדלר ואת חיה ובצלאל אליצדק. בשנת 1946 גר בדירת הגג יהלומן. ושוב, בשנת 1960, עימות בין אהרונוביץ המעוניין להפוך את אחת מדירות הבניין לבית עסק לצורפות, לבין שני השכנים: גלעד נעים ויוסף אוריאל, שאמורים לחלוק את אותו חדר שירותים עם בית העסק. 

משפחת אהרונוביץ’ עצמה התגוררה באחת מדירות הבניין. ליוכבד ולשמואל היו ארבעה בנים: יהודה (יליד 1918), שמחה (1920), יצחק, או אייק כפי שכינו אותו (1923) ודדי (1927). לאחר שהבנים התבגרו והקימו לעצמם בתים משלהם עברו שמואל ויוכבד לגור ברחוב דיזנגוף. על ארבעת הבנים נכתב ספר בשם ‘האחים לבית אהרונוביץ’. להלן ציטוט מהכתוב על כריכת הספר: “סיפור חיים משפחתי מרתק ורחב יריעה משתרע לכל אורכו של הספר. משפחת אהרונוביץ, שמוצאה מפולין, עלתה בחלקה לארץ ישראל עוד בשנות ה-20 וה-30 של המאה שעברה. כאן בארץ התבססה המשפחה וכל אחד מבניה פנה לדרך אחרת. מחבר הספר, צבי תדמור, התעניין בעיקר במשפחת דודו, אחי אמו, שמואל אהרונוביץ, וארבעת בני דודיו – יהודה, שמחה, אייק ודדי, שעמם שמר על קשר רופף כל השנים ורק באוקטובר 2013 התפנה לשמוע, לתעד ולספר את סיפור חייו של כל אחד מהם. מעניינים במיוחד הם סיפוריהם של דדי, צעיר האחים, ושל אייק (יצחק) ארן (אהרונוביץ), רב החובל האמיץ והנועז שהוביל את ספינת המעפילים אקסודוס בכל תלאותיה מול הבריטים. איש מן הדמויות במשפחת אהרונוביץ המוזכרות בספר לא נותר בחיים ותדמור מעלה בספרו את זכרם אגב סיפור סוחף ומרגש של הקורות אותם.”

בשנת 1973 הבניין עבר לרשותו של יצחק שמילוביץ’ שמסביר במכתב לעירייה את המוטיבציה שהניעה אותו לרכוש את המקום: “זה 14 שנה הנני מקיים בית מלאכה לתיקון מדי-מהירות לרכב, ברחוב הקונגרס מספר 7, בקומת הקרקע. אין לי מקום להעמדת המכוניות הנתונות לטיפולי, לכן רכשתי את הבניין השכן, בית מספר 9 שלו חצר אחורית פנויה וגדולה.”

דיירי הבניין הנוכחיים מנהלים את ענייני הבית בשיתוף יוצא מהכלל, ואף הקימו ביחד בר שכונתי אשר זכה לכתבה ב’טיים אאוט’ (מארס 2021): ” דיירי רחוב הקונגרס 9 השתלטו על החניון האחורי בבניין שלהם והקימו בו פופ אפ בר כיפי לכמה לילות בשבוע. כך, בזמן שהמגיפה שיתקה את חיי הלילה בעיר, דיירי הקונגרס 9 הפכו את החניה האחורית של הבניין שלהם לבר ייחודי בשם “ברחניה”, והוא כבר פועל במתכונת הרצה בימי רביעי, חמישי ומוצ”ש בין 18:00 ל-23:00. שעות הפתיחה אינן גמישות, וזאת כדי לשמור על מנוחת השכנים ואופיה השקט של השכונה בשעות הלילה. בבניין הישן הממוקם בגבולה של שכונת נווה שאנן עם פלורנטין, מתגוררים בשנה האחרונה 17 דיירים שמשתפים פעולה כקהילה, נפגשים בקביעות ומחליטים יחד על אירועים והפקות שיכניסו לבניין תרבות, תוכן והכנסות.”

דליה פישזון מוסיפה עדות אישית: “גרתי בקונגרס 9 בקומה שלישית מהיום שנולדתי בשנת 1944 ועד 1954. גרנו ארבע משפחות שלכל אחת היה חדר אחד. השירותים היו משותפים ולכל שתי דירות היה מטבח. אני זוכרת את יצחק שאביו היה מכין תכשיטים. הם גרו בקומה הראשונה.” אבי הלפרט כותב: “מכיר את הבניין מאז שהייתי בכתה א’, בבית הספר סיני, ברחוב הקונגרס. בדלת הלבנה היה מְתַקֵּן ספידומטרים כבר ב-1960, איש עם מראה של גוי. מעבר לרחוב בית חרושת לשוקולד עם ריח שוקולד . ברחוב הקונגרס פינת צ’לנוב היה בית מלאכה ליצור עגלות סוסים ולפרזול סוסים . היה מעניין בדרך מבית הספר הביתה…”  חגי אייד, אחד מדיירי הבניין הנוכחיים מוסיף: “מדובר בבניין שבו אני גר כיום ובשנתיים האחרונות. המרפסת הוורודה בתמונה היא של חדר השינה שלי. כשמתגלה העושר ההיסטורי והתרבותי של הבניין חוויית המגורים בו מתעצמת, כך גם העצב על ההרס המתקרב.”

תחקיר וכתיבה: חגי להב. 

ניתן לשתף את המאמר