בית שמרלינג

בית שמרלינג – רחוב פיארברג 7.

‘אדמת ג’זאוי’ נרכשה על-ידי יהודה גרזובסקי אשר נודע כמורה וכבלשן שהקפיד ללמד את תלמידיו בשפה העברית. גרזובסקי (עיברת את שמו לגור) עבד במקביל לעיסוקו כמחנך, גם כמנהל סניף בנק ביפו, ובמסגרת זו רכש קרקעות. את חלקת האדמה שעליה נבנה הבית ברחוב פיארברג 7, מכר לאדם בשם מיכאל נסטיסון כבר בשנות ה-20. החלקה השתייכה לשכונה שנקראה ‘אדמת ג’זאוי’ ונשקה לשכונת ‘שארית ישראל’. שתי השכונות ממוקמות צפונית לרחוב מזא”ה ומערבית לרחוב אחד-העם, באזור לב העיר.

בשנת 1933 רכשו ברנדלה (ברטה) ומשה שמרלינג את המגרש מנסטיסון. עיקר הטיפול ברכישת השטח ובבניית הבית הוטל על הגברת שמרלינג והיא זו שגם חתומה על המסמכים. האינג’ינר שלמה פונרוב, שהמשרד שלו ישב ברחוב ביאליק 17, נשכר כדי לתכנן מבנה בן שלוש קומות, בסגנון הבינלאומי. פונרוב בנה בתים נוספים באותו רחוב, אבל זהו הבית המרשים ביותר בתיק העבודות שלו. בית נקי וחף מקישוטים, המייצג בצורה מאלפת את הסגנון שהקנה ל’עיר הלבנה’ את שמה הטוב, עם מרפסות מעוגלות בפינה הפונה לכיוון רחוב בלפור. ב-21 באפריל 1933 נרשם במשרד ספרי האחוזה של ממשלת פלשתינה (א”י) כי המגרש נרכש על-ידי ברנדלה שמרלינג.

לאחר שנישאו בפולין ועלו ארצה, התגוררו משה שמרלינג (1981-1901) וברטה לבית שוחט (1990-1901) ב’בית ברנשטיין‘, אשר ברחוב אלנבי 9, שם גם נולדו ילדיהם: דוד בשנת 1928 ומיכאלה (מיכל) בשנת 1933. מיכל הייתה אם כך ילדה פעוטה כאשר משפחתה עברה לגור ברחוב פיארברג, בשנת 1936. 

בני המשפחה גרו בדירה מרווחת יחסית ואת שאר הדירות השכירו לדיירים אחרים. כיאה לשכונה בורגנית ושקטה, החיים התנהלו ב’בית שמרלינג’ על מי מנוחות. ברבות השנים חלק מהדירות הושכרו לבעלי מקצועות חופשיים. בשנות ה-40 למשל בלט כאן משרד רואי החשבון של בן-ציון פריברג. בשנות ה-60 עברו השמרלינגים לגור בישוב סביון. לאחר שההורים הלכו לעולמם ירשו מיכל ודוד את הבניין. 

מיכל התחתנה בנובמבר 1958 עם עו”ד אבשלום מכנס (נפטר בשנת 1984) שהפך בהמשך לפעיל במפלגה הליברלית ולמנכ”ל לשכת עורכי-הדין. ילדיהם של מיכל ואבשלום הם שי וזיו. דוד (נפטר בשנת 2020) התחתן והשתקע בשוויץ והפך לפרופסור בעל שם, לגסטרואנטרולוגיה של ילדים. בעקבות מותה של אמם ברטה, השניים גמרו אומר לשפץ את הבית ולשוב לגור במחוז ילדותם.

בשנת 1999 שולחת מיכל מכנס מכתב לאדריכלית ניצה סמוק, האחראית בעיריית תל-אביב על שימור הבתים. היא מבקשת לזרז את הליך השיפוץ: “…חלומנו היה וקיים עדיין, להמשיך ולגור בבית ילדותנו, אך הבית הזדקן כמונו וזקוק לשיפוץ יסודי. ברצוננו לבצע את הבניה ולעבור לגור בביתנו לפני שנגיע שנינו למחלקה הסיעודית גריאטרית, כי הזמן הולך ואוזל, ומשם אין דרך חזרה!”

ואכן, שיפוץ הבית בשנת 2004 השיב לו את חן עלומיו.