בית שֹרה רפּפּורט

בית שרה רפפורט – שדרות רוטשילד 118.

כשהאדריכל עודד רפפורט לקח על עצמו בשנת 2012 את פרוייקט שיפוץ ושימור הבניין בשדרות רוטשילד 118, הוא בוודאי חש שעליו לסגור מעגל היסטורי. את הבית תכנן במקור אביו, המהנדס הנודע יצחק רפפורט, עבור סבו וסבתו, שמואל ושרה רפפורט.

הסב שמואל רפפורט רכש כבר בשנת 1922 את המגרש בשכונה הקטנה ‘ימין משה’, אבל שטר המכר על סך 85 לירות מצריות ו-500 מילים, ניתן לבעלי אדמות השכונה, הטייקונים של אותה תקופה, משה קרסו ומשה מטלון, רק בשנת 1926. בני משפחת רפפורט, ההורים ושני הבנים יצחק וזלמן, התגוררו בשנות ה-20 ברחוב אלנבי 95, ממש בסמוך לבית הכנסת הגדול. תחילה הייתה כוונה לבנות בית בן קומה אחת על המגרש, אבל בשנת 1932 הוחלט על בניית בניין בן שלוש קומות.

זהותו של מתכנן המבנה הייתה ברורה. המשימה הוטלה על כתפיו של הבן יצחק רפפורט שהיה כבר אז, בגיל 30, מהנדס פעיל ומבוקש. האיש אחראי על מספר לא מבוטל של בניינים שנבנו בחלק הצפוני של הרחובות יהודה הלוי, אחד-העם ורוטשילד והוא גם חתום על תכנונם של מספר בניינים מוכרים ביפו. שנה מאוחר יותר בנה רפפורט, ממש מעבר לכביש, ברוטשילד פינת בר-אילן, את אחד הבתים היפים שנבנו בתל-אביב בסגנון הבינלאומי – ‘בית אהרונוביץ‘.

שמואל רפפורט (1968-1881) היה דמות מוכרת בישוב. הוא עלה ארצה מרוסיה בשנת 1913. במשך 32 שנה ניהל את בנק ‘קפת עם’, כאשר במקביל שימש כקונסול בלגיה בארץ-ישראל. כשפרש מהבנק קיבל את תפקיד מבקר הסוכנות. שמואל היה מעורב מאד בכל שלבי תכנון והקמת הבית, אבל מתוך רחשי אהבה לאשתו הוא ביקש ששם הבניין יהיה ‘בית שרה רפפורט’, וכך היה. שרה רפפורט נפטרה בדצמבר 1951.

הבניין שנבנה היה לבסוף בית דירות שדייריו היו ברובם תושבים ותיקים ובעלי עמדות במקומות עבודה שונים. למעט פריצה לדירתו של זלמן רפפורט שנסתיימה בגניבת רכוש, ולמעט סכסוך שכנים לא נעים עם בעלי הבניין השכן, התנהלו החיים ב’בית שרה רפפורט’ כמעט על מי מנוחות. ענייני הקונסוליה הבלגית נוהלו על-ידי שמואל, מתוך משרד שפתח בבניין. יצחק רפפורט החזיק משרד ארכיטקטים במרחק קצר מהבית, ברחוב הוברמן. רק “כמעט על מי מנוחות”, מכיוון שהדייר ישראל רוקח משך תשומת לב מרובה עד כי לעתים דירתו הייתה מוקד למהומות.

ישראל רוקח היה בשנים 1952-1936 ראש העיר תל-אביב ומיד אחר-כך כיהן כשר הפנים. לא אחת קרה שמפגינים התאספו ליד הבניין וקראו בגנותו של ראש העיר. ביולי 1955 אף הונח חומר נפץ ליד דירתו בקומה ג’. מהפיצוץ נעקרה דלת הדירה מציריה.

באוגוסט 1954 התעוררה מחלוקת בין הדייר רוקח לבין בעלי הבית, בנוגע לשכר הדירה שעליו לשלם. המחלוקת הגיעה עד לערכאות משפטיות. עיתון ‘קול העם’, 17 באוגוסט אותה שנה:

תביעה נגד שר הפנים ישראל רוקח להעלאת דמי השכירות על דירתו בתל אביב הוגשה ביום ג’ לבית הדין בתוקף החוק החדש להגנת הדייר. בפרשת התביעה אשר הוגשה באמצעות עורך דין רוטנשטרייך טוענים בעלי הבית שמואל רפפורט ואדריכל יצחק רפפורט, כי רוקח מחזיק בדירה בת חמישה חדרים וחצי והול בשדרות רוטשילד 118 בתל אביב, בשכר דירה של 15 לירות לחודש. משנכנס החוק החדש להגנת הדייר שלחו לו התובעים דרישה להעלאת שכר הדירה ל-52 לירות לחודש לפי התעריף הקבוע בחוק החדש. בתשובה לדרישה זו שלח הנתבע כתב התנגדות להערכת התובעים וסירב לשלם את שכר הדירה המבוקש.

בסיום הפרשה קבע בית המשפט, כי על מר רוקח לשלם דמי שכירות בסך 42.5 לירות לחודש.

במאי 1962 נמכר הבניין לאקו”ם. אקו”ם היא אגודה ששומרת על זכויותיהם של יוצרים בארץ ודואגת לגביית התמלוגים עבור השימוש ביצירותיהם. בשנת 2001 ביקשה אקו”ם למכור את הבניין והציעה אותו בסכום של 1.8 מיליון דולר, אלא שהעסקה לא יצאה אל הפועל. בפברואר 2010, פורסם בעיתון ‘גלובס’: “בית המשרדים הוותיק של אקו”ם (אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו”לים), נמצא בשדרות רוטשילד 118 והוא משתרע על פני ארבע קומות, בשטח 710 מ”ר. הבניין תוכנן בשנות ה-30 של המאה הקודמת על-ידי יצחק רפפורט בסגנון הבאוהאוס והוכרז לשימור לפי תוכנית “לב העיר”. במבנים הכלולים בתוכנית זו מותרת תוספת בנייה של עד 2.5 קומות בתנאי שימור המבנה הקיים. למבנה, המיועד לשימור, הוצא לאחרונה היתר בנייה לביצוע תוכנית של בניין מגורים בגובה של חמש קומות וחצי.” כאמור, שיפוץ והרחבה, נעשו בשנת 2012.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.