בּית בּצראווי

בית בצראווי – שדרות רוטשילד 25

אברהם-שלום חיים ומרים בצראווי חיו עם ארבעת ילדיהם בפתח-תקווה. באוקטובר 1924 ידעו בני המשפחה טרגדיה. גלדיס, הבת הבכורה, נפטרה ממחלה כשהיא בת 18 בלבד. המשפחה מוכת הצער החליטה לעזוב את פתח-תקווה ולעבור לגור בתל-אביב. אברהם-שלום שהיה סוחר ונודע בשם א.ש. חיים או חיים בצראווי, רכש מגרש בשדרות רוטשילד על אדמות ‘חברה חדשה’, במרחק קצר מרחוב אלנבי. המגרש ניצב בתווך, בין שני מגרשים שכבר עמדו עליהם בתים בני קומה אחת או שתיים. ברוטשילד 27 נמצא ביתו של שמואל מויאל, ואילו ברוטשילד 23 גרו בני משפחת שרתוק, בבית שיהפוך ברבות הימים ל’בית אליהו גולומב‘.

בסרטון זה מצולמים בתים היסטוריים הניצבים על שדרות רוטשילד, בסמוך לרחוב אלנבי. בין היתר ניתן לראות כאן גם את בית בצראווי.

כנהוג באותן שנים, גם הבית הזה נבנה בסגנון אקלקטי ובשלבים. תחילה התגוררו בני המשפחה במעין וילה עירונית, אבל כעבור שנתיים נוספה לבית קומה שניה, ומיד אחריה קומה שלישית. ראה חיים בצראווי כי שכנו, האדון מויאל, משכיר חדרים בביתו לישעיהו יעבץ אשר השתמש באותם חדרים כפנסיון לצורך אירוח, החליט גם הוא כי יפה הדבר בעיניו. בשנת 1928 הושכרו חלק ניכר מהחדרים בקומות העליונות של המבנה למשה שפטל כדי שזה יהפוך את המקום לבית מלון קטן. שפטל עצמו עבר לגור באחת מדירות הבית ביחד עם אשתו רחל. המלון שנפתח נקרא ‘מלון ניו-יורק’.

באחד מחדרי המלון השתמש שפטל כאולם לכנסים ולהרצאות. בין היתר פעל באותו אולם ‘הקלוב העברי הצעיר’. נערכו כאן הרצאות בערבי השבוע. למשל, ד”ר ליטבק הרצה באחד מימי אוקטובר 1928 על “דכאון הנפש ואבוד לדעת”. נדמה היה באותה שנה כי הנה זוכים ההורים השכולים במעט נחמה, כאשר בתם השניה אסתר, המכונה איטי, נישאה למהנדס הירושלמי יוסף דנין: “הגברת והאדון מרים ואברהם חיים בצראווי מתכבדים להזמין את כל קרוביהם, ידידיהם ומכריהם ליום כלולות בתם איטי עם ב”ל יוסף דנין מירושלים, ביום 27 במאי 1928 בשדרות רוטשילד 25, בבית הורי הכלה.”

אלא שעד מהרה הסתבר כי השידוך לא עלה יפה. כבר בשנת 1931 שבה אסתר לגור בבית הוריה בשדרות רוטשילד, ואף פרסמה מודעות בעיתונות המלמדות על סכסוך שהתגלע בין בני הזוג בנוגע לחלוקת הרכוש:

הואיל ובעלי אדון יוסף דנין נאחז בפסק ידוע שקיבל ממשרד הרבנות, עומד להשכיר את כל הבית שבשכונת רחביה ירושלים, שחציו שייך לי בהתאם לקושאן אשר בידי, על כן הנני מודיעה בזה ברבים שעל פסק זה כבר החליט גם יושב ראש ההוצאה לפועל שהוא מחוץ לסמכותו של משרד הרבנות ואין להוציאו לפועל. על כל המעוניינים בשכירות בבית הנ”ל לא להתקשר עם מישהו בחוזה שכירות ולא לשלם כספים על חשבון שכר דירה לשנת המוחרם החדשה לפני שיבוא בדברים גם איתי.

הודעה זו פורסמה במספר עיתונים.

אין לדעת אם בצר לה, עמדה איטי בצראווי בפיתוי, לקבל עצות מד”ר סלומון, ששהה באותה עת במלון ‘ניו-יורק’ והציע את שירותיו לנזקקים, כפי שזה פורסם בעיתון ‘הארץ’, ב-12 ביוני 1931: “דוקטור סלומון. המהפנט היותר מפורסם בכל העולם, אליו מלכים ווזירים ידרושו. הודות לכחו המקסים והרוחני חודר הוא ללבות הפונים אליו לשאול בעצתו, קורא את מחשבותיהם, קורא מכתבים סגורים הנמצאים בתוך כיסי בגדיהם, נותן פרטים מדוייקים על עבודה, נסיעות, נשואים, אהבה, בריאות, תוצאות משפטים וכו’ וכו’. הוא מגלה את ההווה, העבר והעתיד וכל זה על ידי ניסיונות מדעיים. בואו מיד לשאול בעצתו לפני נסיעתו ותמצאהו במלון ניו-יורק. לראות את הדוקטור סלומון זאת אומרת להאמין בניסים ונפלאות. זהו דבר מפליא!”

בסוף שנות ה-30 סגר בית המלון את שעריו ובמקומו התמקם בבניין בית-ספר אקסטרני ללימודי ערב. זמן קצר אחר-כך נפתח גם משרד של חברת ‘י.צגלה’ – יבואנית מספוא, זבלים ומוצרים חקלאיים. שלושה קיבוצים: אשדות יעקב, גבעת-חיים וגבעת-ברנר התאגדו באמצע שנות ה-40 ושכרו ביחד את קומת הקרקע בבניין והשתמשו בה כדי למכור את תוצרתם תחת השם ‘אשד גת רימון’. בשנות ה-50 ניתן היה למצוא בבית את משרדי מועדון רוטרי ואת מרפאתו של הרנטגנולוג ד”ר שלמה שפיץ. עו”ד דוד שלוסברג פתח את משרדו בבניין והפך לדמות בולטת בתולדות הבית. בשנות ה-70 החל לפעול במקום סניף של חברת הביטוח ‘פלתורס’.

עם השנים השמיט אברהם-שלום חיים את שם המשפחה בצראווי. שני בניו אשר ירשו את הבית בשדרות רוטשילד, לאחר מותו בחודש מאי 1940, משה חיים שגר בירושלים ודוד חיים שנשאר לגור בתל-אביב, כבר לא השתמשו בשם בצראווי. כשגם משה הלך לעולמו וגם דוד חיים נפטר בפברואר 1975, הבעלות על ‘בית בצראווי’ עברה לידי אלמנתו של דוד, הגברת פני חיים, לבית דיין.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.