בֵּית מוֹיָאל
בית מויאל – שדרות רוטשילד 27.
שמואל מויאל שהבית בשדרות רוטשילד 27 נבנה עבורו, השתייך לאחת המשפחות היהודיות המכובדות של יפו. סבו, אהרן מויאל, עלה לארץ־ישראל בשנת 1852 ממרוקו, והיה לראש הקהילה ביפו. אביו, אברהם מויאל, היה איש פעיל במיוחד. מלבד העובדה שהוסמך כרב, שוחט ומוהל, שימש גם כנציג תנועת חובבי ציון בארץ-ישראל, כנציג הכלכלי של חברת כל ישראל חברים, וכן כבא כוחו של הברון רוטשילד בארץ.
שמואל היה בן זכר יחיד לאביו, עניין רב משמעות באותם ימים בקהילה הספרדית. אחותו פרחה שודכה ליוסף אליהו שלוש. משפחת שלוש נחשבה למשפחה הספרדית הנוספת שהובילה את הקהילה ביפו. פרחה ויוסף אליהו שלוש הפכו להיות לחלק מ-66 המשפחות המייסדות של ‘אחוזת בית‘ כאשר עברו לגור במקום, שכּונה אז על-ידי חלק מאנשי יפו: “המרחב הגדול והשומם שמצפון לעיר”.
בסרטון זה מצולמים בתים היסטוריים הניצבים על שדרות רוטשילד, בסמוך לרחוב אלנבי. בין היתר ניתן לראות כאן גם את בית מויאל.
בסרטון זה מצולמים בתים היסטוריים הניצבים על שדרות רוטשילד, בסמוך לרחוב אלנבי. בין היתר ניתן לראות כאן גם את בית מויאל.
‘בית מויאל’ נבנה במקור כבית בן קומה אחת, בשנת 1922. כעבור ארבע שנים נוספו לו שתי קומות בתכנונו של האדריכל יהודה מגידוביץ’. הבית ממוקם ליד קרן הרחובות רוטשילד ואלנבי ו-250 מטר בלבד מהבית בו התגוררה משפחת שלוש. חלק מהמבנה שימש לאחר הוספת הקומות, כפנסיון, כפי שניתן לראות במודעה שפורסמה בעתון ‘הארץ’ מ-12 במארס 1926:
לתשומת לב הבאים לא”י. המלון-פנסיון ‘ישעיהו יעבץ’ עבר לדירה חדשה, שדרות רוטשילד 27, ‘בית מויאל’. חדרים יפים ומרווחים, מוארים בחשמל. אמבטיות חמות וקרות. החלונות יוצאים לגן העיר. המאכלים טריים ונעימים. לפנסיונרים תמידים – הנחה הגונה.
אגב, המונח ‘פנסיונרים תמידים’ אינו מתייחס לגמלאים קשישים, אלא ללקוחות חוזרים.
בסוף שנות ה-30 התמקמה בקומה א’ של הבית ‘לשכת מסחר ותעשיה ארץ-ישראל – פולניה’. לפי הגדרתה הייתה הלשכה אמונה על “ידיעות מפורטות בעניין אימפורט מפולין וסדור הסילוקין.” בשנות ה-40 זה כבר נקרא ‘מועדון יוצאי פולין’. באותן שנים התמקם בבניין גם ‘מועדון אגודת העתונאים’. בשנת 1945 נפתחים כאן משרדי ‘אגודת ישראל’, שמיד מטפלים בפליטים מאירופה ובניצולי השואה. כך בידיעה מאוגוסט אותה שנה: “הערב בשעה 8, באולם הישיבות של מרכז אגודת ישראל, שדרות רוטשילד 27, התייעצות דחופה בהשתתפות אדמו”רים, רבנים ועסקנים, בדבר עזרה רוחנית-דתית לאחינו יושבי המחנות וניצולי הכבשנים.”
כפי שקרה לבניינים רבים כל-כך באזור, גם ‘בית מויאל’ הוזנח וחשיבותו ההיסטורית נדחקה לקרן זווית, עד אשר באמצע שנות ה-90 הוחלט לשפץ אותו. קודם לכן, במארס 1993, נשלח מכתב מטעם מהנדס העיר לבעלים של הבית באותה עת: “נמצא כי המזגנים בחזית הבית וגגון האסבסט שבמרפסת קומה א’, פוגעים במראה היפה של הבית. בתוקף סמכותי לפי סעיף 54 לחוק העזר העירוני, הנני דורש מכם לפרק לאלתר את הגגון ולהעתיק את המזגנים באופן שלא ייראו מהרחוב.”
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
