בֵּית אֵלִיָהוּ גּוֹלוֹמְבּ
בית אליהו גולומב – שדרות רוטשילד 23. משמש כיום כ’מוזיאון ההגנה’.
עד שהפך הבית בשנת 1961 ל’מוזיאון ההגנה’, היו שכינו אותו ‘בית הגיסים’, וזאת בשל סיפורם יוצא-הדופן של ארבעת החברים שהפכו לגיסים, ושחייהם נקשרו בתולדות הבית בשדרות רוטשילד 23. משה שרתוק (שרת), אליהו גולומב ודב הוז – שלושתם ילידי 1893-94 – למדו ביחד במחזור א’ של גימנסיה הרצליה והפכו לחברי נפש. גולומב התחתן עם עדה שרתוק, ואילו הוז התחתן עם רבקה שרתוק, שתי האחיות של חברם משה שרת. שרת עצמו התחתן עם ציפורה, אחותו של שאול אביגור, גם הוא כמו גולומב והוז, ממנהיגי ההגנה.
יעקב שרתוק, אביו של משה שרת, קנה את המגרש בשנת 1911, כאשר היה בכוונתו להצטרף לשכונת ‘נחלת בנימין’. אבל התכנית של שרתוק לבנות בית על המגרש לא יצאה אל הפועל. הוא נפטר ב-1913 והיה זה אחיו זאב שרתוק שהקים את הבית בתחילת שנות ה-20. במתכונתו הראשונית המבנה כלל שתי קומות. בקומת הכניסה גרו בני משפחתו של יעקב המנוח ובקומה העליונה פאני וזאב שרתוק ובנם. כעבור שנים ספורות נותרו בקומה התחתונה עדה שרתוק-גולומב ואליהו גולומב. מכאן ניהל גולומב את מטה ההגנה וכאן ערך פגישות גורליות ועל-כן הבית נקרא על שמו. על-פי עדויות של הנוגעים בדבר, הרעיון להקים את יישובי ‘חומה ומגדל’, נולד ב’בית אליהו גולומב’.
בסרטון זה מצולמים בתים היסטוריים הניצבים על שדרות רוטשילד, בסמוך לרחוב אלנבי. בין היתר ניתן לראות כאן גם את בית אליהו גולומבּ.
בסרטון זה מצולמים בתים היסטוריים הניצבים על שדרות רוטשילד, בסמוך לרחוב אלנבי. בין היתר ניתן לראות כאן גם את בית אליהו גולומבּ.
בשנות ה-30 מעמדו הכלכלי של זאב שרתוק היה בכי רע והוא נאלץ למכור את הבית. ניתן ללמוד במרומז על מצבו מתוך מכתב ששלח זאב ברלין, בנו של האדריכל יוסף ברלין, לעיריית תל-אביב במאי 1939: “מבקשים אנו להודיע שמחלקה הטכנית אישרה לנו את כל התכניות והייתה מוכנה לתת לאדון שרתוק רישיון לבניין, אילו היה משלם את כל המסים הדרושים עבור קבלת הרישיון.” למרות שנמכר, הרוכשים החדשים איפשרו למשפחות שרתוק וגולומב להמשיך ולגור בדירות הבניין בשכירות.
שניים מהגיסים מצאו את מותם בפתאומיות. תחילה, בדצמבר 1940, נהרג דב הוז בתאונת דרכים, ביחד עם אשתו רבקה ובתם, וביחד עם שתי קרובות משפחה נוספות. אליהו גולומב נפטר משטף דם במוח בגיל 52, בביתו בשדרות רוטשילד, ביוני 1945. בעיתון ‘על המשמר’ נכתב יומיים לאחר מותו:
במשך כל יום אתמול היה טרוד בעבודתו. קרוב לשעה 2:00 אחר חצות חש בחולשת הלב ורופא שבא לביתו הושיט לו עזרה. ב7:00 בבוקר הותקף לבו שוב והוא חש כאבי ראש חזקים. ד”ר פלד שהובהל מיד למקום קבע כי רגעיו ספורים ובשעה 7:30 הוא מת. מאות, ביניהם ראשי המוסדות, אנשי ביטחון, ראשי התנועות ופועלים צבאו על פתח ביתו של אליהו גולומב שברחוב שדרות רוטשילד, שעה ארוכה לפני שהועברה גופתו לאולם הישיבות של הוועד הפועל.
ואילו בעיתון ‘דבר’ נכתב:
מכה קשה ביותר הוכה היום הישוב, הוכתה תנועת הפועלים העברית, הוכתה האומה העברית כולה.
בספר זיכרונותיו ‘אחרית כראשית’ כותב משה סנה, שותפו של גולומב להנהגת ‘ההגנה’: “עם פטירתו של אליהו נוצר חלל ריק וחסרונו של האיש היה מורגש עד מאד. בשבילי, כראש המטה הארצי היה אליהו כעין יועץ ראשי ועצתו חסרה לי מאד בשנות המאבק.”
זאב ופאני שרתוק חיו עד יום מותם – הוא בשנת 1949, והיא בשנת 1951 – באותה דירה. באמצע שנות ה-50 התכוונו בעלי הבית באותה תקופה, האחים נחמן והרצל חבס, לממש את הפוטנציאל הנדל”ני של הבניין ולהקים על פניו בית מגורים בן שמונה קומות. הכוונה להרוס את ‘בית אליהו גולומב’ עוררה הד ציבורי נרחב, כפי שזה מתבטא במאמר שנכתב בעיתון ‘דבר’ מינואר 1955:
עוד מעט ותמלאנה 10 שנים מאז נפטר אליהו גולומב ז”ל, מחולל ההגנה ומנהיגה. רבבות פקודיו ותלמידיו שומרים בליבם באהבה ובהוקרה את דמותו הקורנת. רבים אף קשורים בעבותות עזים אל ביתו הצנוע שבשדרות רוטשילד 23. הבית שהיה משכן הפיקוד המרכזי, מרכז השראה לדור מגינים ובית יוצר לחייל העברי. חברים התאספו בבית המיותם של אליהו וגמרו אומר לכונן אותו כבית מועד לגבורה ולהתגוננות בישראל. הם החליטו כי צורך לאומי הוא לשמור על הבית ההיסטורי הזה שבו נפגשו יחד ראשוני ביל”ו, אנשי העלייה השנייה והשלישית, אישי תנועת העבודה ומקימי הישוב, אנשי ההגנה ואנשי צבא כדי לבנות יחד מתוך אחדות הלבבות את כוחות המגן החופשיים.
וכך מתוך מחאה והתגייסות, פעלו גם אישי ציבור, ובראשם גולדה מאיר, עד אשר התקבלה החלטה שמשרד הביטחון ירכוש את הבית ויהפוך אותו ל’מוזיאון ההגנה’.
הבית שופץ, שומר והורחב. בשנת 1961 נפתח במקום ארכיון ההגנה ובעקבותיו גם המוזיאון לתולדות הארגון. מתוך אתר האינטרנט של המוזיאון: “המוזיאון מספר את סיפור התפתחותו של כוח המגן המרכזי של היישוב העברי בתקופת המנדט הבריטי: ימיו הראשונים ותרומתו להגנת היישוב בימי המאורעות, הקמת יישובי “חומה ומגדל”, מפעל ההעפלה, מלחמת העצמאות, הקמת המדינה וצה”ל.”
משה שרת נפטר בשנת 1965. כראש ממשלה לשעבר הוא יכול היה להיקבר בחלקת גדולי האומה בהר הרצל, אבל הוא בחר להיקבר בתל-אביב, ליד גיסיו דב הוז ואליהו גולומב, בבית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור. שאול אביגור, הגיס הרביעי, נפטר בשנת 1978 ונקבר בבית הקברות כנרת.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
