בית אהרונוביץ

בית אהרונוביץ’ – רחוב בר-אילן 17 (לשעבר לבנון 17) פינת שדרות רוטשילד 117.

אחד מרחובותיה של שכונת ‘אחוזת בית‘ הפך לשדרה באופן מקרי. את החול שהצטבר במהלך בניית הבתים שפכו לערוץ קטן שהתפתל בין הגבעות, וזאת כדי ליישר את הקרקע. על החול נטעו עצים וכך נוצרה השדרה, שלימים נקראה שדרות רוטשילד. ככל שהתפתחה העיר, המשיכה השדרה להתארך – תחילה מזרחה, ואחר-כך, שוב מתוך אילוצים טופוגרפיים, עלתה צפונה עד שהגיעה לנקודה בה נמצאת היום כיכר הבימה. וכך מתבטאת ההיסטוריה של תל-אביב לאורך שדרות רוטשילד: מבתים בני קומה אחת שנבנו עבור האבות המייסדים, דרך בתים בסגנון אקלקטי שנבנו בסמוך לצומת בו נפגש רוטשילד עם רחוב אלנבי, וככל שעולים צפונה הבתים בנויים יותר ויותר בסגנון הבינלאומי. ‘בית אהרונוביץ’ שנבנה בשנת 1933 מייצג את תקופת השיא של בניית בתי המגורים בהשראת בית-הספר לאדריכלות של הבאהאוס.

בעת הקמתו הבית השתייך לשכונה הקטנה ‘ימין משה’ שאדמותיה היו שייכות לשני אנשי הממון משה קרסו ומשה מטלון. רחוב בר-אילן שעל הפינה שלו עם שדרות רוטשילד ניצב הבית, נקרא באותם ימים רחוב הלבנון. בן-ציון אהרונוביץ’ שרכש את המגרש שכר את שירותיו של האדריכל יצחק רפופורט לצורך תכנון ובניית המבנה. רפופורט אחראי על מספר לא מבוטל של בניינים שנבנו בחלק הצפוני של הרחובות יהודה הלוי, אחד-העם ורוטשילד.

אהרונוביץ’ עצמו גר עם משפחתו בבית שכן והחזיק בנכסים נוספים שהניבו עבורו רווחים נאים. בשנת 1936 התלקחה אש בקומות הבניין, כפי שפורסם בעיתון ‘הארץ’: “בביתו של ה’ אהרונוביץ, ברחוב שדרות רוטשילד 117 התפוצץ צינור של מנוע חשמלי לחמום מים. להבה אחזה בבית, הובהלו הכבאים וכבוה. הנזק נאמד ב-30 לירות ארצישראליות.” לא ברור מה הניע את אהרונוביץ למכור את הבניין, אך ייתכן שהשפל הכלכלי של אותן שנים גרם לו נזקים, כפי שגרם לבעלי נכסים אחרים. מתוך דברים שנושא ראש העיר ישראל רוקח במועצת העיר אוקטובר 1937:

השפל הכלכלי בארץ, חוסר עבודה ופרנסה, השיתוק במפעלים, ובעיקר המצב הפוליטי המונע זרימת עולים והון לארץ, טבעו את חותמם בצורה ניכרת גם על תל-אביב. תקציבה של השנה הבאה מוכרח להיות בנוי ברוח חיסכון מקסימלי יותר מבכל שנה אחרת, ביחוד לאחר שנחלש כח התשלום של התושבים והרבה ממשלמי המסים נאבקים כדי לעמוד בהתחייבותם.

באותה תקופה הבית נמכר לעורך-הדין נחום (ניקולאי) יואלסון, שגם הוא ראה בו מקור לפרנסה. הוא אף הקים חברת ניהול בשם ‘אנרי’ כדי שיוכל להפיק ביחד עם בני אחותו את המירב שניתן מדמי השכירות שגבו מהדיירים. המפורסם שבין הדיירים ב’בית אהרונוביץ’ היה הרב הראשי עמיאל. גם העסקן הציוני דוד פלורנטין גר כאן. דיירת נוספת, הגברת גולדברג, הייתה ידועה כמי שמלמדת את ילדי השכונה שיעורים בצרפתית.

לקראת סוף המאה ה-20 ירשה את הבית הגברת דפנה בקשיצקי, שביחד עם אמה ועם סבתה ניהלו במשך שנים חנות לאהילים ברחוב בלפור.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.