בית המזלות

בית המזלות – רחוב בר יוחאי 1, פינת הרצל 101.

שעון החוצות הגדול ביותר בארץ, מעשה ידיו של האמן אנדי דרבי, מוצמד לחזית הבית ברחוב הרצל 101, כשהוא תלוי בין קומותיו השלישית והחמישית. השעון בעל הנוכחות המרשימה, מקדם את פני הבאים מדרום העיר לכיוון צפון, מעט לפני ההצטלבות של רחוב הרצל עם דרך שלמה (סלמה).

במשך תקופה קצרה במהלך המאה ה-19 (1841-1831) שלטו המצרים, בהנהגת מוחמד עלי ואברהים פאשה, על ארץ-ישראל. באותן שנים היגרו לכאן פועלים ואיכרים ממצרים והתיישבו בשכונות קטנות במבואות יפו, בעיקר כדי לעבוד בפרדסים. שכונות אלו -“סאכנות”, כפי שהן נקראו על-ידי המצרים, נפרשו סביב בית באר, כאשר בתי הפלאחים שהקיפו את בית הבאר היו בנויים על-פי רוב מבוץ או מכורכר. הבניין ברחוב הרצל 101 ניצב בחלקה הדרומי של ‘סאכנת ארעיינה’ – אחת מאותן שכונות מצריות. על-פי סקר אתרים, ‘בייארות בתל-אביב יפו’, שערכו ד”ר אבי שושן ואדריכלית הנוף טל קציר, מהמכללה האקדמית אשקלון, ‘סאכנת ארעיינה’ ישבה בבלוק שבין דרך סלמה לבין רחוב בר-יוחאי של ימינו, ובין רחוב הרצל לרחוב שוקן. המבקרים במקום, יוכלו גם עכשיו לראות שרידים של אותה תקופה.

את המגרש שנמצא דרומית לשכונת ‘מרכז מסחרי‘ ועליו בנוי הבניין, רכשו בשנת 1943 האדונים יואל שמידט, יצחק קופיטו וישראל פיצ’ר. באותה עת, חלק זה של רחוב הרצל, במתחם שנקרא ‘גבעת הרצל’, היה שייך עדיין לעיריית יפו וכל ענייני הרישום בוצעו באמצעות הרשות היפואית ולא זו התל-אביבית. בניית הבית הייתה בעיצומה ב-1947 כאשר סכסוך הנוגע לגבולות המגרש עם השכן ממזרח, איסר גרינפלד, שהחזיק במקום בית חרושת לצמר-גפן, עוררה מהומות ואי נחת עבור בעלי הבית.

תחילה היה הבניין בן ארבע קומות בלבד. שתי הקומות העליונות נוספו בהמשך. חזיתו הקשתית הותאמה לחיבור הרחובות הרצל ובר-יוחאי. החלק המשיק לרחוב בר-יוחאי לא היה סלול, ואף היה נטול מדרכה לצדו, כך שהדרך הצמודה לבניין העלתה אבק בכל שעות היום, לנוכח המעבר הער של הולכי רגל ושל כלי רכב דו גלגליים. לאחר קום המדינה כשהשכונה סופחה לתל-אביב, הייתה הכתובת רחוב הרצל 99. רק בשנות ה-60, בעקבות שינויים במספור, התקבלה כתובת הקבע: רחוב הרצל 101. בסוף שנות ה-40 ובמהלך שנות ה-50 מדובר היה בבניין חריג בגודלו, באזור השכונות הדרומיות, ואין פלא אם כך, שזכה לכינוי: “הבית הגדול”.

קומת המסחר אשר במפלס הרחוב החלה לפעול כבר ב-1947. כך במודעה בעיתון ‘הארץ’, 9 במאי 1947: “להשכיר בבית פינתי משרדים, חנויות ואולמות לתעשיה. המקום מתאים לבית מרקחת.” עד מהרה הפך הבית למרכז לתיקון תקרים בגלגלים. למעשה, מאז ועד היום מתנהלים במקום בתי עסק לתיקון ולמכירת גלגלים וצמיגים. ראשונים היו אהרון רויטר ויצחק היבלום שמפרסמים בעיתון ‘מעריב’ ב-6 במאי 1949: “הודעה חשובה לנהגים! נפתח בית מלאכה לתיקון צמיגים. שרות פנצ’רים. גבעת הרצל 99 (בבית הגדול).” שני אלו, רויטר והיבלום, עבדו שנים ללא רישיון, עד שמשכו את תשומת לבם של הפקחים כאשר הביקוש גדל והטיפול במכוניות פלש אל הכביש. לאחר דין ודברים עם אנשי העירייה, הנושא נזנח, ושוב הועלה בשנות ה-80 כשמר רויטר כבר היה לבדו בעסק, מבוגר וחסר כוחות: “אני כיום אדם חולה ונכה ובגיל כזה לא אוכל בשום פנים ואופן לעבור למקום אחר ולפתוח מחדש עסק” (מכתב לוועדה לרישוי עסקים – יוני 1981). 

ב-1949 ניתן היה למצוא בשכנות לפנצ’ריה, את המספרה של יעקב חידקל, את בית הקפה של אביגדור וייס ואברהם בוטקובסקי, ואת המכולת של אפרים פיפק. במקביל לפתיחת העסקים בקומה המסחרית, נכנסו דיירים לגור בקומות הגבוהות. חלק מהדירות הושכרו לבעלי עסקים ולשימוש משרדי. בקומה ב’ נפתח סניף המחלקה הסניטרית של עיריית תל-אביב. מבין שלושת בעלי הבית המקוריים, עושה רושם שיואל שמידט הוא זה שלקח את העניינים לידיו. כשבדצמבר 1951 הדייר יהושע שיבק מתלונן על שכר דירה גבוה מדי, הוא מזכיר במכתב התלונה ששלח לעירייה רק את שמידט כמי שאחראי – לטענתו – לעוול.

לאורך השנים פעלו במקום בתי עסק שונים. ב-1959 למשל פעלה בחזית הבית המסגריה של מרדכי בן-עמי. ב-1967 נפתחה כאן חנות לצרכי חשמל של מרדכי ויסבורד. ב-1975 היה זה בית מלאכה לייצור מוצרי פלסטיק וארנקים שפתח את שעריו ב’בית המזלות’. שעון המזלות הוצב בחזית הבניין בשנת 1992. הלוח עשוי מוויטראז’ והוא מציג את גלגל המזלות ואת ארבע עונות השנה. במרכז הלוח מופיעה השמש.

ב-1 בדצמבר 2001, כותבים יו”ר ועד הבית, יואל ליפנר, וגזבר הועד, דב גיל-הר, מכתב לראש העיר רון חולדאי: “מכובדי ראש העיר, אבקש את התערבותך ואת התערבות מחלקת הפיקוח על הבנייה, כדי להפסיק עבודת בנייה לא חוקית שהחלה בקומה החמישית בבניין ברחוב הרצל 101, הידוע בכינוי ‘בית המזלות’. פנינו לבעל הנכס, ראובן ויינברג, מבעלי מלון ‘אלסקה אין’ במטולה, בדרישה מיידית שיפסיק את עבודות הבנייה ויחזיר את הנכס למצבו המקורי, אך נענינו בשלילה. הבנייה המתרחשת בקומה 5 בימים אלה מהווה פגיעה בערך הדירות שלנו ובערך הבניין כולו. לפני שבועות אחדים נבחר ועד בית חדש שהחליט לשפר את פני הבניין כדי להפוך את ‘בית המזלות’ לאטרקטיבי לאוכלוסיות חזקות. כוונתנו למשוך אל הבניין שבדרום העיר דיירים בעלי יכולת מאזורי יוקרה כדי להפוך את האזור למעין ‘טרייבקה’ תל-אביבית. כניסה של עובדים זרים לחדרונים בגודל 15 מ”ר תהפוך את ‘בית המזלות’ לבית המזל הרע.” 

כיום, יותר מ-70 שנה אחרי שאהרון רויטר החל לטפל בצמיגים של מכוניות, עדיין פועל פה בית העסק הקרוי ‘שירות לצמיגים’. כמו-כן קיימת ב’בית המזלות’ החנות הוותיקה של יעקב גולדמן לעיצוב בזכוכית ולמוצרי פרזול.

ניתן לשתף את המאמר