בֵּית דַּנְקְנֶר
בית דנקנר – רחוב הרצל 66, פינת וולפסון 15.
תל-אביב היוותה תחנת מעבר בחייו של בועז דנקנר, האיש שהקים בשנת 1926 את הבית ברחוב הרצל 66. הוא נולד בפתח-תקווה בחודש מאי 1900, שלישי מתוך שמונה ילדים, צאצא לביל”ויים מצד האם (משפחת צלליכין) ובן לפליט מרומניה שהגיע ארצה בסוף המאה ה-19. כשהיה בן 20 עבר לגור בתל-אביב, בשכונת ‘נחלת בנימין‘, והקים בית מסחר לאספקת קמח. ב-1924 פגש באירוע חברתי את רחל לבית שטיינברג (2002-1905) ועוד באותו ערב הציע לה נישואין. שני ילדיהם הגדולים של בני הזוג, דוד ותמר, נולדו ב’בית דנקנר’, ברחוב הרצל, אבל כבר בתחילת שנות ה-30 השתקעה המשפחה בנתניה, שם גם נולד בנם השלישי מתתיהו. בועז דנקנר הפך לאחת מדמויות המפתח בעיר שזה עתה נוסדה, ונודע כאיש נתניה. אחיו, עובד דנקנר (בן עמי), שימש כראש העיר נתניה במשך שנים ארוכות. אח נוסף, משה דנקנר, הוא סבם של שני אנשי העסקים שהורשעו בפלילים, נוחי ודני דנקנר.
בסרטון זה מצולמים בתים היסטוריים הניצבים לאורך רחוב וולפסון, בתל-אביב, ובהם גם בית דנקנר.
בסרטון זה מצולמים בתים היסטוריים הניצבים לאורך רחוב וולפסון, בתל-אביב, ובהם גם בית דנקנר.
לפי התכנית של יצחק טולדנו, האדריכל שתכנן את הבניין, במתחם שנקרא באותם ימים ‘מרכז מסחרי ג’, קומת הקרקע הייתה מיועדת להכיל שלוש חנויות, ואילו שתי הקומות שמעליה נועדו למגורים. לאחר המעבר לנתניה מכרה משפחת דנקנר את הבית לשם-טוב אסיאו ולרפאל ברודו. בניו של שם-טוב, דוד ומשה, סייעו בידי אביהם בניהול ענייני הבית. לבני המשפחה היה בית מסחר למוצרי אינסטלציה סניטרית, ברחוב הרצל 76.
בשנת 1933 התמקם באחת החנויות, בית מסחר לעצים ולחומרי בניין של יעקב סלונים ויהושע רוזן. מספר הטלפון שלהם היה 704. באותן שנים פתח ד”ר שמחה לב מרפאה באחת מדירות הבית. ד”ר לב טיפל בעיקר בילדים שסבלו מליקויי דיבור והגדיר עצמו כמי שמתמחה בהרחקת כבדות הפה ויראת הדיבור. באפריל 1935 פרסם בעיתון ‘הירדן’ מכתב תודה שקיבל מהמחלקה הסוציאלית:
הננו מוצאים לנו לחובה נעימה להודות לכבודו על שהואיל לטפל בנער המסכן יוסף אליהו מזרחי, אשר היה מגמגם במדה קשה מאד. הננו מברכים את כב’ שיצלח בכל מעשה ידיו כבמקרה הנ”ל לתקון דבורם של יתר אחינו האומללים הסובלים מכבדות פה.
שנים ספורות מאוחר יותר, העביר ד”ר לב את הקליניקה שלו מרחוב הרצל לשדרות רוטשילד.
בשנות ה-40 נפתחה במקום נגריה ולצדה מרפדיה. באוקטובר 1942, הפועל צבי גוטפריד, נפטר משבץ לב במהלך העבודה בנגריה, והוא בן 48 בלבד. החל משנות ה-40 גרו בקומה העליונה של הבית נתן ומיסה פדלון ושלושת ילדיהם הבוגרים, יעקב, רינה ופורטונה. בחורף 1952 מתלונן נתן פדלון על כך שהגשמים הכבדים חורצים סדקים בתקרת הדירה. בעלי הבית טוענים כי הדיירים משלמים “שכר דירה ירוד למדי” וכי עליהם לבצע את התיקונים על חשבונם.
בשנות ה-50 וה-60 פעל כאן בית מסחר לבדי ריפוד, פלסטיק ודקורציה, בשם ‘הדר’. בתחילת שנות ה-60 התגוררו בבית בעיקר משפחות צעירות עם ילדים. ההזנחה הגיעה לכדי מצב בלתי נסבל ועל-כן התארגנו דיירי הבית, בראשות ישראל טוויג, ושלחו מכתב תלונה למר גולדשטיין, סגן ראש העיר, בו התלוננו על מפגעים תברואתיים. בתשובה שנתקבלה, נכתב בין-היתר:
בעל הבית נדרש לתקן את המדרגות השבורות…בעל שובך היונים נדרש לסלקו…בפעולה שנעשתה בחצרכם ע”י המדור להשמדת חולדות, נתפסו 6 חולדות…הופנתה דרישה לדיירים המשתמשים בבית השימוש אשר בחצר לנקותו.
בשנות ה-70, לפי המגמה שפשטה ברחוב הרצל וסביבותיו, גם ב’בית דנקנר’ נפתחו חנויות רהיטים. בה בעת ניתן היה למצוא במקום את החנות של ‘אפנת מאוזנר’ שהתמחתה במכירת שמלות, חצאיות וחליפות במידות גדולות: “המכירה המשוגעת במחירים הזולים עד 15.1.80 בלבד! במחסן השיווק המרכזי מאוזנר, וולפסון 15, תל-אביב, פינת הרצל 66 (‘מעריב’, 28 בדצמבר 1979).” בדו”ח שהוגש לעירייה בשנת 1992 נרשם: “המבנה משמש בכל הקומות לעסקים, פרט לדירת מגורים על הגג.”
ב-6 בדצמבר 2009, פורסם בעיתון ‘כלכליסט’:
הבעלים של אופנת מאוזנר, יהושע מאוזנר, ובעלי רהיטי ברזילי, משפחת ברזילי, רכשו לשם השקעה בניין לשימור בדרום תל אביב. הבניין, הממוקם ברחוב הרצל 66, נרכש מכונס נכסים תמורת 5 מיליון שקל. את התהליך ליוו עורכי הדין יהודית דויטשר ברקן ואליעזר גריסו. בבניין 3 קומות ועליית גג בשטח כולל של כ־500 מ”ר. בקומה הראשונה יש חזית מסחרית בשטח של כ־150 מ”ר. בקומות העליונות שוכנים כיום משרדים. הבניין נכלל ברשימת השימור של עיריית תל-אביב.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
