בית רוז'נסקי

בית רוז’נסקי – רחוב התבור 39, פינת רחוב שפ”ר 9.

פעם, לפני כמעט 100 שנה, זה היה אחד הבתים היפים בתל-אביב. היום, הבית עומד מוזנח, אם כי יופיו והחן המיוחד לו עדיין ניכרים לעין. בית רוז’נסקי ממתין לשיפוץ המיוחל שישיב לו את תהילתו הקדומה. באוגוסט 2021 הוצב שלט של הקבלן ‘רותם’ המעיד על כוונה לממש בקרוב את עבודות השחזור.

הבית ברחוב התבור 39 קיבל היתר בניה בשנת 1925 ונבנה בסגנון אקלקטי עבור משפחתם של צפורה לבית בירגר, וישראל רוז’נסקי (עיברתו את שמם בהמשך לרוזן), אשר עלו ארצה מהעיר לודז’ בפולין עם שלושת ילדיהם, ארנון, מנחם וסופיה. השטח עליו נבנה הבית נקרא בזמנו ‘כרם משראווי’ והוא שכן בצמידות לשכונת מנשייה. על התכנון הופקדו המהנדסים הנרי ליברסון וליאון פיינשטיין. לפי דו”ח משנת ההקמה ניתן לראות שליברסון שלח מספר לבנים ממלט-צמנט לבדיקה ב’לבורטוריום לבחינת חומרים’. ביוני 1925 מר רוז’נסקי שולח בקשה להוספת מרתף בבניין.

ישראל רוז’נסקי (1930-1870) שהיה תעשיין בפולין, הקים בארץ מפעל לאריגה: “כל מיני בדים שעירים, בדים לבגדי עבודה, מגבות וכו”. לאחר מותו ניהול המפעל עבר לידיהם של חתנו מקס רוגובסקי ושל בנו מנחם רוזן. בני הדור השני הביאו את המפעל להישגים ולשגשוג. במשך עשרות שנים נודע מפעל ‘ישראל רוזן’ כאחד מספקי המגבות המובילים בארץ, עד ש’מגבות רוזן’ הפכו למותג מוכר בפני עצמו.

המבנה היה מיועד מלכתחילה למגוריהן של ארבע משפחות, כאשר משפחת רוז’נסקי התמקמה בדירה המרווחת בקומה השניה. בכל דירה תוכננה מרפסת אחת הפונה מערבה, כדי שבני המשפחה יוכלו ליהנות לאחר יום העבודה, מרוח הבריזה שבאה מכיוון הים. ב-15 השנים הראשונות התנהלו החיים בבית רוז’נסקי ללא סערות גדולות. סופיה רוגובסקי ניהלה בבניין קונסרבטוריון שבו למדו נגינה בפסנתר ובצ’לו. בדירה שכנה ניתנו שיעורים מקצועיים בתפירה ובגזירה. 

צפורה רוזן נפטרה בשנת 1946. שלושת היורשים החוקיים הגיעו להסדר ביניהם והבית הועבר לבעלותם של שניים מתוך שלושת האחים: מנחם וסופיה. גם בני הדור השלישי המשיכו באותה חלוקה. בשנת 1992 רשומים בתו של מנחם, עדנה סביר-רוזן, ובנה של סופיה, ישראל-דן רוגובסקי, כבעלי הבית.

באמצע שנות ה-40 כבר יש צורך בשיפוצים ובטיח, וכן בייצוב הגדר החיצונית. באפריל 1952 מסירים הדיירים בבניין השכן את התנגדותם לשינויים בחצר ושולחים מכתב לעיריה: “אנו החתומים מטה מאשרים בזה שאין מצדנו כל התנגדות, להפיכת המחסן בחצר לגרז’.” ההתדרדרות של המבנה מתחילה בשנות ה-70 כאשר הבניין הופך מבית מגורים למען עבור בתי עסק קטנים, כפי שניתן לראות מתוך מכתב לעיריה של שתי משפחות (מזרחי ומזא”ה) המתגוררות במקום כבר 40 שנה: “הדיירים מתנגדים בכל תוקף להעברת בית החרושת לקונפקציה ‘רנבל’ מרחוב רמב”ם לרחוב התבור.” מאוחר יותר באו והלכו דיירים פרטיים והתאכסנו כאן מספר בתי עסק קטנים ובהם מפעל לייצור בגדים במידות גדולות.