בית יוסף רובינשטיין

בית יוסף רובינשטיין – סמטת שפ”ר 7.

יותר משזהו סיפורו של בית, מדובר בסיפורה של סמטה. סמטת רבינוביץ’ שפ”ר שהייתה לשכונה יוצאת דופן בתולדותיה של העיר תל-אביב. על האדמות שנרכשו כבר בשנת 1913 באזור החיץ שבין רחוב נחלת בנימין, לבין השכונה הערבית ‘מנשיה’, נבנתה לאורך אותה סמטה ‘שכונת הפקידים’. זה היה מתחם קטנטן של עשרה בתים, אשר נבנו בשנת 1921 עבור פקידי בנק אנגלו-פלשתינה (בנק אפ”ק). האדריכל יוסף טישלר תיכנן לשני צדיו של שביל עפר בתים בני קומה אחת, אשר נבנו בסגנון האקלקטי האופייני לתקופה. בקצה השביל שירטט כיכר עגולה שנושקים לה שלושה בתים, ובהם ‘בית יוסף רובינשטיין’. כיום, השביל המוביל מרחוב שפ”ר עד לכיכר כבר סלול, ובכיכר חונות מכוניות, אבל בימים בהם קמה השכונה הסמטה הייתה כמבוי סתום והכניסה אליה הייתה מיועדת לתושביה ולאורחיהם בלבד. בפתח השכונה שטישלר עצמו העניק לה את הכינוי ‘מבוי’, הוצב שער אותו סגרו בלילות.

בנק אפ”ק, שהפך בשנות ה-30 לבנק אנגלו-פלשתינה, פעל על-פי רוחו הציונית ובהשראתו של המנהל הכריזמטי של הארגון, זלמן ליבונטין. הבנק שימש כמוסד הפיננסי המרכזי של הישוב העברי בתקופת המנדט הבריטי. לאחר קום המדינה הפך בגלגולו הישראלי ל’בנק לאומי’. ליבונטין הוא גם זה שהוביל את רעיון השיכון המשותף עבור עובדי הבנק ובתמיכתו הנלהבת נבנתה ‘שכונת הפקידים’. 

הבתים שנבנו בשכונה כללו חצר קדמית רחבה ומרפסת מוגבהת מהקרקע בגובה יחידת הדיור. הכוונה הייתה לעודד את קשרי השכנות בין דיירי הרחוב שהכירו זה את זה והיו כולם ממעמד סוציו-אקונומי דומה. הבתים נחשבו מפוארים יחסית לזמנם, וכללו אמבטיות, אריחי חרסינה וגגות תצפית. בכל הבתים השתכנו עובדי הבנק, למעט בית אחד בו התגורר הסופר אשר ברש. כששאר דיירי הסמטה חצו בבוקר את שער הכניסה לשכונה והלכו לעבודתם בסניף הבנק, היה ברש צועד מרחק 700 מטר ל’בית-הספר למסחר‘ ברחוב גאולה, שם שימש כמורה.

מלבד משפחת ברש גרו בשכונה המשפחות: יהודית ובצלאל שקלרסקי, שושנה ויעקב רובינשטיין, טובה וישראל רבינוביץ, משפחת כספי, עזר ויונה הורביץ, לולו וזאב טורנר, ברכה ויוסף רובינשטיין, סני ואברהם עטקינד, ושמחה ויעקב גרא. שני הבתים המרשימים שמהווים את גולת הכותרת של שימור הבתים בסמטת שפ”ר ועומדים בקשת הכיכר הם אלו של זאב טורנר ושל יוסף רובינשטיין (מספרים 7 ו-9).

זמן קצר לאחר שבני הזוג הצעירים ברכה ויוסף רובינשטיין נכנסו לגור בביתם, נולדו שני ילדיהם רענן וחנה. בשנת 1925 ביקשו להרחיב את ביתם ופנו לאדריכל יוסף ברלין כדי שיתכנן עבורם קומה שניה. ברלין ושותפו פסובסקי עקפו במקרה זה את הפרוצדורה המקובלת לקבלת אישורים. כך הם כותבים למחלקה הטכנית בסוף אותה שנה: “הננו מבקשים בזה לאשר, לאחר מעשה, את השינויים ביחס לתכנית שמוכרחים היינו להכניס בעבודה. מוטל היה עלינו לתקן בניין רעוע במלוא מובן המלה ולהכשירו לקבל קומה שניה.”

בשנת 1965 הבית כבר רשום על שמם של דבורה מרחבקה ודוד מרגלית, שבתורם מוכרים אותו בינואר 1972 לרות ואריה אלתר ולשרה ויצחק היינה. בשלט שהציבה העירייה בחזית שני המבנים נכתב: “המבנים שימשו כבתים פרטיים ואופיניים לסגנונו של טישלר. בולט במיוחד פרט השיניות במעקה הגג, השואב השראה מאדריכלות ימי הביניים. מבנים 9-7 יחד עם כל מבני הסמטה, הוכרזו לשימור בשנת 2008 ושופצו בשנת 2017 על-פי התכנון של משרד גל פלג אדריכלים.”

ניתן לשתף את המאמר