בית אברהם קיטניק
בית אברהם קיטניק – רחוב צדוק הכהן 11.
השכונה בה הוקם הבית בשנות ה-30 ישבה על ‘אדמת מויאל’ ונקראה ‘שכונת ברנר’. זאת הייתה שכונה אליה התנקזו יהודי יפו דלי האמצעים שברחו לתל-אביב אחרי פרעות תרפ”א. השכונה הקטנה השתרעה בין רחוב שפ”ר לרחוב יצחק אלחנן, ובין רחוב התבור לקו התפר עם ‘שכונת מנשיה’. לא פעם התלקחו עימותים בין התושבים היהודים לבין שכניהם הערבים. בהמשך גם אלו מבין העולים בני העלייה השלישית, שלא יכלו להרשות לעצמם את תשלום דמי השכירות בדירות העיר, התיישבו בצריפים של השכונה או באוהלים של ‘מחנה ברנר’. הישיבה הארעית שלא הוסדרה כיאות ברשומות של שלטונות המנדט, עוררה פולמוסים משפטיים שנמשכו עוד עשרות שנים מאוחר יותר.
אברהם קיטניק גר עם משפחתו ברחוב התבור. את הצריף שעמד על מגרש מספר 6 ב’שכונת ברנר’ השכיר בפרוטות לגברת חיה נומוסביץ’ שהייתה אשה חולנית ונזקקה להתערבות ועד הקהילה העברית כדי שהעירייה לא תגבה ממנה מסים: “על פי בקשתה של הגברת חיה נומוסביץ’ הננו להודיעכם כי היא חולת שחפת כרונית ונתמכת מקופת הסיוע של קהילתנו זה שנים. נא להתחשב היטב עם מצבה (נובמבר 1932)” עד כדי כך היה מצבה של האשה קשה, שקיטניק איפשר לה כעבור זמן מה לגור בצריף בחינם
בשנת 1930 הקים קיטניק בית בן קומה אחת על המגרש, בסמוך לצריף, ובשנת 1934 קיבל רישיון לבנות על הבית הקיים, תוספת של שתי קומות. ברישיון נרשם כי הוא רשאי לבנות בכל קומה ארבעה חדרים, מרפסת סגורה, חדר אמבטיה ובית כסא. את הבניין בן שלוש הקומות תכנן המהנדס חיים סימה, בסגנון הבינלאומי. קיטניק עצמו עבר לגור באחת הדירות עם אשתו ועם בנו יחיאל. את שאר הדירות השכיר לאחרים. אלא שהוא השכיר גם שטח הגובל במגרש השייך לו לבעלי מסגריה, ועניין זה הביא לכדי סכסוך עם אנשי הוועד של השכונה, שבפברואר 1936 שולחים מכתב לקצין המחוז:
ועד שכונות ברנר, אדמת מחלול אסטרידיס, בצריף חיים רוזנצוויג, מחנה ברנר. לכבוד קצין המחוז מר אפשטיין, יפו. ברחוב צדוק הכהן נמצא בלוק עם מגרשים הנועדים בשביל תושבי שכונתנו. מגרש מספר 1 שייך לפי התוכנית לאדון אלתר ליברזון והוא גובל עם בית בן שלוש קומות של אדון קיטניק, אשר על דעת עצמו בלי לקחת שום רשות ממישהו, סידר על המקום מסגריה. כדאי להעיר שאת המסגריה השכיר לאחר ולוקח שכר דירה. יש לנו הכבוד לפנות לעזרת כבודו לתת פקודה להסיר את המסגריה.
כך או כך, עוד בטרם נפתר הסכסוך, מכר קיטניק את המגרש ואת הבית למיכאל קבילי ולבנו אברהם. בשנת 1943 מצבו הבריאותי של אברהם אינו כשורה. הוא מקבל פתק מד”ר הרמן, רופא ל”מחלות העצבים והרוח”: “אני מאשר בזה שא. קבילי סבל מהתקפה קשה של חולשת העצבים. אני יעצתי לו לשם הבראה מלאה להחליף את דירתו.” לשם כך דאג מיכאל לארגן לבנו דירה על גג הבית.
בקומת הקרקע של הבניין גרו אחרי קום המדינה סגולה ושמעון גרידי ובדירה מעליהם גר יחזקאל לוי. בשנות ה-70 הבעלות על הבית עוברת לידיהם של שושנה ויהודה לוי. באותה תקופה מצבו של האזור הגובל עם שוק הכרמל ירוד. מרבית הדיירים עזבו את הדירות ובמקומם נכנסו בתי עסק קטנים, בעיקר בתחום הטקסטיל. גם מצבו של ‘בית קיטניק’ הלך מדחי לדחי ובעליו נאלצו להתמודד עם צווי הריסה ועם תלונות חוזרות ונשנות מצד השוכרים.
לאחר שיהודה לוי הלך לעולמו באפריל 1982, רשמה אשתו שושנה בצוואתה את ילדיה כיורשים חוקיים. לבתה ציונה בנין הורישה שתי דירות בקומה הראשונה, לבנה עזרא הורישה את הדירות בקומה השניה, הבן מנשה קיבל דירה אחת בה התגורר בעצמו, ואילו הבת רחל קטן, ירשה את קומת הגג, בה התגוררה גם היא באחת הדירות.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
יש לכם הערות? מצאתם שגיאה? רוצים לחלוק איתנו חוויות אישיות וזכרונות מבתים ישנים בתל-אביב? כתבו לנו.
יש לכם הערות? מצאתם שגיאה? רוצים לחלוק איתנו חוויות אישיות וזכרונות מבתים ישנים בתל-אביב? כתבו לנו.
