בית הופמן

בית הופמן – רחוב התבור 37, פינת שפ”ר 12 א’.

הבית ממוקם על מגרש בשכונה שנקראה בעבר ‘אדמת מויאל’ והוא נמצא בסמיכות ל’שכונת הפקידים’ ההיסטורית וכן ל’שוק הכרמל’. בתקופה בה הוא הוקם – אמצע שנות ה-30 – כבר נבנו בתים רבים בסביבתו. מולו, בצדו השני של הרחוב, נמצא ‘בית רוז’נסקי’, אחד הבתים היפים שנבנו באזור, בסגנון האקלקטי, אשר היה נהוג בתל-אביב בשנות ה-20. המגרש שהיה בבעלותו של אדם בשם נסים משיח, עמד במרכזו של סכסוך בין מר משיח לבין השכן, מר שמידט. בטעות נרשמו בעירייה שני מגרשים נפרדים על שמם של שני האדונים, שלא הייתה ביניהם כל שותפות, כאילו מדובר בנכס השייך לשניהם יחד, דבר שחייב כל-אחד מהם להחתים גם את השני כדי לקבל אישורי בניה. נסים משיח שמאס בתלאות הבירוקרטיה שולח ביולי 1933 מכתב כעוס לעירייה: “הנני להזכיר לכם שבעת ששכני מר שמידט הגיש תכנית לבניין ביתו דרשתם ממני שגם אני אחתום על התוכנית, אבל אני סירבתי לעשות זאת כי הודעתי שברצוני שהמגרשים שלנו יהיו רשומים בעירייה לחוד. מגרש של כל אחד על שמו. כעת אין שום טעם שאבקש ממנו לחתום על התוכנית שלי, הוא בלי ספק יסרב לעשות זאת. אחרי שמחלקת המיסים גובה ממני ולא משכני מיסים על השטח הזה, אבקשכם לחשב את החלק ששייך לי לחוד, ולתת לי רשות לבנות עליו מבלי שאזדקק לחתימת אחר, שאין לו כלל שייכות למגרשי.” כך או כך, בסוף שנת 1933 נמאס למשיח והמגרש נמכר לצבי-דב הופמן.

חנה וצבי הופמן ושתי בנותיהם, עליזה ועדינה, גרו עד אז ברחוב ברדיצ’בסקי. הופמן הוא זה שהקים בשנת 1934 את הבית ברחוב התבור 37, אשר נבנה בסגנון הבינלאומי, בתכנון משרד המהנדסים ברגר את מנדלבוים. אם מר משיח סבל משרירות לבם של פקידי העיריה, הרי שמר הופמן התייסר ממש. בפברואר 1934, בעיצומו של מעשה הבניה, מסתבר לו כי מתוך טעות אוסרים עליו להוסיף את הקומה השלישית על השתיים שכבר אושרו: “התוכנית אושרה על ידי המחלקה הטכנית. עכשיו יש לי אפשרות לבנות שלוש קומות. הגשתי בקשה לרישיון לבניין הקומה השלישית ואחרי שהבקשה התגלגלה במחלקה יותר מחודש ימים קיבלתי תשובה שלילית, והנה אני נמצא במצב נורא. הבניין נפסק באמצע ואיני יכול להמשיך לבנות. תקוותי היחידה היא לבקש את עזרת כבודו. זה בלתי מובן. בכל הרחוב על המגרשים הסמוכים למגרשי עומדים בתים בעלי שלוש קומות, רק לי אסור לבנות. אין שום היגיון לסרב לתת לי את הרישיון המבוקש. אם חלילה לא ירשו לי הנני נהרס כולי.” 

בשנתו הראשונה, כל דירות הבניין הוקצו למגורים, למעט דירה אחת במפלס הרחוב, ששימשה כחנות למוצרי חלב. בשנת 1935 נפתח במקום גם בית-קפה. אבל בשנת 1945 כאשר האדון יחיאל פרוביזור רוצה לנהל את בית-הקפה שנעזב על-ידי בעליו הקודם, הוא לא מקבל אישור לכך, בטענה שבאזור זה אין להחזיק בתי אוכל.

בשנת 1949 פקחית מטעם המשמר האזרחי מדווחת שהמקלט ב’בית הופמן’ לא ערוך כדי לשמש את הדיירים בעת חירום, מכיוון שאחד הדיירים הסב את ייעודו והפך אותו למסגריה. ביולי 1954 מתעניינת חנה הופמן לדעת האם היא זכאית לפיצויים בגין נזקים שנגרמו למבנה בתקופת מלחמת השחרור: “לכבוד הגברת חנה הופמן. בתשובה למכתבך, הנני להודיעך כי אין לנו פרטים ביחס לנזק שנגרם לביתך ברחוב התבור 37 בזמן פעולות האיבה בשנת 1947/8.”

בסוף שנות ה-80 ובמהלך שנות ה-90 פעלה כאן חנות לייצור בגדים של חברת ‘אופיום’. הבניין התגלגל מיד ליד בין רוכשים שונים ושופץ בשנת 2003. 

ראו כתבות על יעדים מרתקים בהודו

ניתן לשתף את המאמר