טיבּט שוכנת למרגלות הפסגות השגיבות של רכס הרי ההימליה, בארץ טרשים קשה ומחורצת. הדרכים המובילות מנפאל וממחוזות סין אל להסה הבירה, חוצות נופים דרמטיים, כמו גם ערבות צחיחות ולא מאוכלסות. בין לבין שזורים אגמים ומנזרים, וטיבּט מסתורית כתמיד, היא עדיין יעד החלומות של מטיילים סקרנים. 

התרבות הטיבּטנית, ששורשיה הרוחניים נטועים במורשת ההודית, התפתחה והתעצמה במאות השנים האחרונות והיא מרתקת אליה בני מערב צמאי דעת. טיבּט היא גם ארץ מריבה, שסועה בין נחישותה של האימפּריה הסינית לספח אותה אליה לנצח, לבין כמיהתם של תושביה לרכוש להם עצמאות מחודשת. האולימפיאדה, אשר התקיימה בשנת 2008 בבייג’ין, העלתה ביתר שאת את בעיית טיבט, על סדר היום העולמי. במשך תקופה ארוכה אחרי האולימפיאדה, הכניסה לטיבט הייתה כרוכה בקשיים רבים. נכון למחצית הראשונה של שנת 2024 מתאפשרת כניסה לתיירים בקבוצות של ששה נוסעים ומעלה, וזאת מלבד אישור מיוחד שיש צורך להסדיר מבעוד מועד.

ניתן להגיע לטיבּט, באוויר או ביבשה מקטמנדו אשר בנפאל. ניתן לטוס ללהסה מבייג’ין, מצ’נגדו, מז’ונגדאין אשר בחבל יונאן או מהעיר שיאן. אחת הדרכים הפופולאריות והמיוחדות להגיע לטיבט מתוך סין עצמה, היא באמצעות רכבת האקספרס. הרכבת יוצאת מבייג’ין לקראת ערב וחולפת על-פני 4000 ק”מ בתוך 48 שעות. עלות של כרטיס נסיעה במושבים פשוטים כ-$60 ובדרגש רך לשינה כ-$200. טיבט משתרעת על-פני שטח של 1,200,000 קמ”ר (כגודלה של דרום-אפריקה).

מוגש כאן מילון מקוצר למושגי-יסוד הנוגעים לטיבט. זהו מילון בסיסי ותמציתי בלבד:

אוֹם מָאנִי פַּדְמֶה הוּם: המנטרה אותה מדקלמים בחרש, בעת תפילה, כדי לעורר את נדיבותו של הכוח הרחום ולקבל את ברכתו.

בַּארְדוֹ: מצב ביניים בו שרויה הנשמה בין המוות לבין התחייה.

בַּארְקוֹר: רחוב בלהסה המקיף את מקדש ג’וקהנג. יום ולילה פוסעים כאן צליינים אדוקים, במסלול מעגלי וממלמלים תפילות. הרחוב ששימש בעבר כמעין שוק מקומי, מכיל כיום חנויות רבות המוכרות מזכרות, פריטי לבוש טיבטיים, עבודות יד, דגלי תפילה ומוצרים דתיים נוספים.

גוֹלְמוּד: עיר קטנה בצפון הרמה הטיבטית, משמשת תחנה הכרחית למטיילים הרפתקנים המגיעים ללהסה בנסיעה קרקעית מחבל סצ’ואן.

ג’וֹקַהנְג: המקדש בן ארבע הקומות נבנה במאה ה-7 והוא ממוקם ברובע העתיק של להסה. כיפתו המוזהבת ופסלי הבודהה היחודיים שהוא מכיל הופכים אותו לאחד המקדשים הבולטים בעיר. טקס מיוחד של גלגול נשמותיהם של הלאמות נערך מול הג’וקהנג.

גִיאַנְצֶה: עיר קטנה היושבת בגובה של 4,000 מ’, על אם הדרך ההיסטורית מהודו ללהסה  והיא ידועה בזכות המבצר והמנזר העתיקים ששרידיהם נותרו במצב טוב. בגיאנצה מיוצרים גם שטיחי צמר טיבטים בעבודת-יד אמנותית.

גֵלוּג-פָּה: הזרם המוביל בבּודהיזם הטיבּטני. הדלאי-לאמה בעצמו משתייך למסדר גלוג-פּה, “מסדר צהובי המצנפות”.

גלגלי תפילה  :Chokhor גלילי מתכת או עץ, עליהם חקוקה המנטרה: אום מאני פדמה הום. המאמינים עוברים על פניהם ומסובבים אותם תוך כדי שינון המנטרה. פירוש המונח צ’וקור הוא “גלגל הזמן”.

גַנְדֶן: קומפּלקס מופלא של מקדשים שהוקמו במאה ה-15, כ-45 ק”מ מזרחית ללהסה. למקום חשיבות עצומה בתולדות “מסדר צהובי המצנפות” ולאחרונה שופצו חלקים נרחבים שלו, לאחר שנהרסו בימי מהפכת התרבות בסין. פירוש השם גנדן – “מלא שמחה”.

גֵסַר: גסר הוא מלכה המיתולוגי של ממלכת לינג וסיפורים אודותיו הפכו כבר לאגדה. המלך גסר הוא חלק מהאפוס הלאומי של טיבּט.

דַהרְמָה: הפעילות הדתית היומיומית המלווה את חייו של כל בּודהיסט מאמין בדרכו הנכספת אל ההארה או אל הנירוונה.

דָהרַמְסָלָה: ישוב בצפון הודו אליו גלו הטיבּטים, אשר נסו מפני הסינים, ומשמש כמקום מושבו של הדלאי לאמה. המקום ידוע גם בכינוי “טיבּט הקטנה”. בשנים האחרונות, בנוסף לקהילה הטיבּטית, קמה בדהרמסלה גם מושבה ישראלית מכובדת.

דָלַאי לָאמָה: שושלת המנהיגים הרוחניים של “צהובי המצנפות” שנשמתם מתגלגלת מאחד למשנהו. הדלאי-לאמה הנוכחי, ה-14 במספר, הפך ברבות השנים גם למנהיג פוליטי בעל השפעה ומהלכים ברחבי העולם, והוא מייצג את העם הטיבּטי כולו.

דְרֵפּוּנְג: מנזר מן המאה ה-15, השוכן בעיבורי עיר הבירה על מדרונותיו של הר גיאנפו-ווזרי. הוא אחד המנזרים הגדולים של טיבּט ובחדר התפילה המרכזי שלו יכולים לשהות בו-זמנית, מעל 7,000 נזירים.

הר האוורסט Quomolangma: ההר הגבוה בעולם. ידוע יותר בזכות השתייכותו לשכנה הנפּאלית אך ניתן להגיע אליו גם מהצד הטיבּטי שלו.

הר קאילש Kang Rinpoche: הר בעל מבנה ציורי המתנשא לגובה של 6,700 מ’ ופסגתו עטויה בשלג-עד. הוא קדוש למספר דתות אסיאתיות ומהווה נקודת מוצא לנהרות חשובים כמו הגנגס, הבְּרַהמְהפּוּטְרָה והאינדוּס.

זַ’אנְגמוּ: עיר קטנה הידועה גם בשמה הנוסף קאסה, מעט מעבר לגבול הנפּאלי. מהווה תחנה חשובה לתיירים החוצים את הגבול קרקעית. הישוב מוקף יערות ויש בסביבתו מספר מפלים יפהפיים.

חמאת יאק: מופקת מחלב יאק. רוויה בשומן. החמאה נחשבת למעדן בקרב הטיבּטים, אלא שחוש הטעם של הטיבטים אינו זהה בהכרח לזה של התיירים המערביים.

טיבּטית: השפה הטיבּטית שייכת למשפחת השפות הטיבּטו בּורמזיות והיא מדוברת גם בבּהוטן ובחלקים של נפּאל ושל צפון הודו.

טְסֵדַאנְג: ערש התרבות הטיבטית. שוכנת 200 ק”מ מעיר הבירה. האזור גדוש באתרים היסטוריים, כשהאטרקציה העיקרית בביקור בטסדאנג, מצויה בעמק המלכים הסמוך.

יַאנְבּוְ לָאקַנְג: ממוקמת חמישה ק”מ דרום מזרחית לנדונג, במחוז שאאן-נאן. יאנבּו לאקנג נחשב למקום הקדום ביותר בטיבּט. יאנבּו שמשמעותו נקבת הצבי, בא לתאר את צורתו של ההר שבקרבת מקום ואילו פירוש המילה לאקנג הינו: קדוש.

יאק: בהמת המשא הטיבטית המככבת בתשבצים בעברית. הצמר שלה משמש כסות מחממת לתושבי טיבּט. הבשר ומוצרי החלב המופקים מבהמה זו מרכיבים חלק ניכר מתזונת התושבים. ליאק רגליים קצרות וגוף חסון.

יַמְדרוֹק יַאמְצוּ: אגם רחב ידיים בגובה 4,800 מ’ מעל פני הים. שטחו של האגם 600 קמ”ר ויופיו המרהיב מצדיק חניה ממושכת בדרך בין להסה לבין גיאנצה. באגם מספר איים קטנים והוא מהווה בית ללהקות של ברווזי-פרא.

לָאמָה: מורה ומנהיג רוחני. תרגום המילה גורו משפת הסנסקריט.

להסָה: עיר הבירה של טיבּט והמרכז המסחרי והרוחני שלה. להסה מוכרת בעיקר בזכות שני אתרי המופת הבולטים שלה: ארמון הפוטלה ומקדש ג’וקהנג, אבל היא גדושה באתרים דתיים נוספים. העיר נמצאת בגובה 3,800 מ’ מעל פני-הים.

נַאמְקוֹ: אגם נאמקו עם מי הטורקיז שלו משתרע למרגלות רכס הרים בערבת שיאנגטאנג, בגובה של 4,700 מ’, באוויר צלול ונקי, והוא מוקף באוהלים של נוודי ההרים.

נִינְגמָה-פָּה: “מסדר אדומי המצנפת”. זרם לימודי בבּודהיזם שהובא לטיבּט במאה השמינית מהודו, על-ידי המורה הרוחני פדמהסמבהווה.

נֵצ’וּנְג: מעין מדיום או אורקל בעל יכולות חיזוי וריפוי. חשיבותו בתרבות הטיבּטית כל-כך משמעותית שהדלאי לאמה ומנהיגים פוליטיים אחרים מתייעצים אתו.

סַאמְיֶה: המנזר העתיק ביותר בטיבּט. נבנה בימיו של המלך טיסיונג דצן והוא משתייך לזרם נינגמה.

ספר המתים והחיים הטיבטי: ספר מרתק העוסק בהרחבה בשאלת המוות, מזווית ראיה פילוסופית, טיבּטית. נכתב על-ידי סוגיאל רינפוצ’ה ותורגם לעברית.

סֵרָה: נחשב על-ידי רבים כאחד המנזרים המרשימים בטיבט. הוא נמצא בפאתי להסה ומשתרע על שטח של מעל 11 קמ”ר. מנזר סרה נבנה במאה ה-15 והוא מאתרי החובה בכל ביקור בטיבּט.

פַּאנְצֶ’ן לָאמָה: המנהיג הרוחני השני בחשיבותו בהיררכיה הטיבטית. מקום מושבו בשיגאצה. הפאנצ’ן לאמה הנוכחי, ה-11 במספר,  נחטף על-ידי הסינים ב-1995, בהיותו בן 6 והוא נחשב אז לאסיר הפוליטי הצעיר בעולם.

פארק אבן החן Norbuglinkha: הפארק הנעים והירוק, בו שוכן ארמון הקיץ של הדלאי לאמה, נמצא שני ק”מ מחוץ ללהסה. מכאן נשקפת העיר במלוא הדרה. בהיעדר תחבורה ציבורית נוחה למקום, ניתן להגיע אליו באמצעות מונית או פשוט בהליכה רגלית.

פּוֹטָלָה: אחד הארמונות היפים בתבל. משמש סמל טיבּטי מובהק ומקור גאווה לבני המקום. המבנה המרהיב מתבלט בארכיטקטורה ייחודית וקירותיו הלבנים והאדומים מתנשאים לגובה של 115 מ’. זה יהיה מעונו הרשמי של הדלאי לָאמָה כאשר ישוב מגלותו הממושכת.

פסטיבל סָאגָה דָאוָוה: הפסטיבל החשוב ביותר של טיבּט, חל בחודשי האביב, ביום ה-15 של החודש הרביעי בלוח השנה הטיבטי. הפסטיבל מציין את תאריך הולדתו של בּודהה. מלבד עליה לרגל למקומות הקדושים וקיום הפולחן הדתי, רבים מתושבי טיבט נוהגים במהלך הפסטיבל,  לשחרר לחופשי ציפורים ודגים.

פסטיבל שוּּטוֹן: חשוב בעיקר למצנפות הצהובות. חל בחודשי הקיץ. מציינים אותו בשירה ובריקודים.

צוֹנְגקָאפָּה: חי במאה ה-14. מייסד “מסדר המצנפות הצהובות”. מורה בחסד עליון. הקים את מקדשי גנדן ועד היום דמותו מופיעה במקום בעשרות תמונות ופסלים.

צֵ’נֶרְזִיג: הבּודהה של החמלה. עיניו קולטות את כל ברואי הטבע והוא מרעיף עליהם מחמלתו. לחמלה ערך בל-ישוער בבּודהיזם הטיבּטי.

קוֹרָה: מסלול מעגלי אותו עורכים עולי-הרגל סביב האתרים המקודשים, בדרך-כלל תוך כדי השתחוויות והשתטחויות. פופולארי במיוחד סביב מקדש ג’וקהנג.

רָאמוֹצֶ’ה: אמנם הוא אחד המקדשים העתיקים בטיבט (המאה ה-7 לספירה), אבל מקדש ראמוצ’ה, השוכן בחלקה הצפוני של להסה, הוא בעל חשיבות משנית בלבד. לעתים משווים אותו למקדש ג’וקהנג.

רִימְפּוֹצֶ’ה: מנהיג רוחני של כל אחד מהמסדרים הגדולים (הדלאי-לאמה והפאנצ’ן-לאמה הם הרימפוצ’ה הבולטים). על-פי האמונה המנהיג הרוחני הוא גלגול של מנהיג קודם לו.

שַׁאקְיָה: מנזר חשוב הניצב על שני גדותיו של נהר דונגצ’ו, במחוז שיגאצה. המנזר מהווה מרכז דתי למאמיני זרם השאקיה (“המסדר הלבן”). המנזר מכיל שני אגפים מרכזיים: הצפוני שהוא גם העתיק והמרשים יותר, והדרומי המשלב סגנון טיבטי מסורתי עם סגנון סיני חדש יותר. המנזר ממוקם 250 ק”מ מלהסה ומשך הנסיעה אליו כ-4 עד 5 שעות.

“שבע שנים בטיבּט”: סרט אמריקאי בינוני-מינוס, בכיכובו של בּראד פּיט. מבוסס על סיפור אמיתי שהתרחש בטיבּט באמצע המאה הקודמת, אלא שלמרבה האירוניה הסרט צולם בדרום אמריקה והוא אינו משקף את נופיה האמיתיים של טיבט.

שֵגַאר: עיירת מחוז מרוחקת. זהו ישוב חדש יחסית שהוקם על-ידי הסינים וחשיבותו היא כבסיס יציאה של משלחות היוצאות למסעות טיפוס אל האוורסט.

שַׁנְגרִי-לָה: ארץ מיתולוגית שמצויה בהרי טיבּט, מעין גן-עדן חבוי. מבוסס על סיפורי אגדות של עמי האזור שהאמינו שבעמקי ההרים מצויה השלווה המוחלטת. הפך למושג המייצג הרמוניה.

שִׁיגָאצֶה: העיר השניה בגודלה בטיבּט. היא מחוברת ללהסה בקו רכבת. משך הנסיעה כשעתיים וחצי. שיגאצה ידועה בזכות מנזר טשילונפו אשר בתחומיה. זה אמור להיות מקום מושבו של הפּאנצ’ן לָאמָה. בשיגאצה אחד השווקים הססגוניים של טיבט.

תה טיבּטי: ידוע בסגולותיו המרגיעות. בטיבּט שותים אותו מעורבב עם חמאת יאק ולכן הוא מקבל גוון צהבהב עכור ומירקם שמנוני.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.