מדינת יוּטָה

יוטה מוקפת מדינות המהוות מוקד משיכה למיליוני תיירים: אריזונה והגרנד-קניון שלה מדרום, נבדה ועיר ההימורים לאס וגאס ממערב, קולורדו ורכס הרי הרוקיס ממזרח. אלא שיוטה עצמה, עם שניים מהפארקים היפים באמריקה, עם עיר בירה מעניינת המשמשת בירה עולמית לבני הדת המורמונית ועם אתרי סקי מעולים, יכולה להוות יעד המצדיק נסיעה מיוחדת, ולאו דווקא תחנת-מעבר.

יוטה נהנית מטופוגרפיה מגוונת במיוחד. המדינה משתרעת על-פני 220,000 קמ”ר – שטח הגדול פי 11 ממדינת ישראל, ובו חיים רק שליש מהתושבים החיים בארץ. ביוטה, פסגות מושלגות מצד אחד ומדבר צחיח מצד שני. הרוחות והבליה פיסלו כאן תצורות נוף מרהיבות, קניונים מעוצבים באופן דרמטי, סלעים צבעוניים, שכבות אדמה החושפות עבר גיאולוגי מרתק. בצפון-מערב שוכן אגם המלח הגדול שעל שמו גם קרויה העיר הראשית: סולט-לייק-סיטי ואילו נהר הקולורדו חוצה את המדינה בחלקה הדרום-מזרחי. הצפון מיושב באופן יחסי, הדרום שומם.

המורמונים הגיעו לכאן באמצע המאה ה-19, בתחושה של פליטים נרדפים. מכיוון שחיפשו לעצמם מקום מבודד בו יניחו להם לנהל את חייהם על-פי דתם, מצאו את יוטה כיעד המתאים ביותר להתיישבות, שכן אדמות המלח והאקלים הקשה נראו כל-כך לא אטרקטיביים שהיה ברור שאף-אחד מלבדם לא ירצה להשתקע באזור. הם הצליחו בחריצות מעוררת השתאות ובהתלהבות אין קץ לעבד את האדמות, להקים מוסדות ובתי-ספר, לנהל חיי קהילה תקינים ולהחיות את השממה. בדומה לבני העלייה השניה לארץ-ישראל, גם למורמונים סיפורי חלוצים מיתולוגיים שכבר הפכו חלק מהאתוס האמריקאי. ההתעקשות של המורמונים לדבוק בחיים פוליגמיים הרחיקה אותם למשך תקופה ארוכה מהאפשרות להשתייך לארצות הברית. רק בשלהי המאה, כאשר ניאותו סופסוף לנהל חיי משפחה נורמליים, הסכימו הפוליטיקאים מהמזרח לצרף אותם לברית ואכן יוטה היא אחת המדינות האחרונות (ה-45, ליתר דיוק) שהצטרפו לארצות-הברית של אמריקה.

העיר סולט-לייק-סיטי, בירת המדינה ובירתם של המורמונים, שוכנת בגובה של כ-1,300 מ’ מעל פני-הים, בעמק צר, למרגלות ההרים, במרחק קצר מאתרי הסקי והיא גם העיר שאירחה את משחקי-החורף האולימפיים בשנת 2002. את מרכז העיר מציין בית התפילה המורמוני (Salt Lake Temple) וכן האתרים הסובבים אותו. הקומפלקס כולו נקרא: ‘טמפּל סקוואר’. בנייתה של הכנסייה המרשימה הזו, נמשכה למעלה מארבעים שנה. את אבני הגרניט המעטרות את המבנה הובילו לכאן באמצעות שיירות של שוורים. אפשר לתור את המבנה ולהקיף אותו, אך הכניסה לתוכו מיועדת למורמונים מאמינים בלבד. במרחק הליכה מהכנסייה נמצאים מרכז הכנסים של העיר, הספרייה עתירת המידע, הגנים הבוטניים ומספר מוזיאונים בעלי חשיבות מוגבלת. Log Haven נחשבת למסעדה הבולטת בעיר. המסעדה הוותיקה והרומנטית נוסדה לפני למעלה מ-100 שנה.

אגם המלח המפורסם, השוכן כ-20 ק”מ מערבה לסולט-לייק-סיטי, הוא מקווה המים הגדול ביותר בין האוקיינוס השקט לבין אזור האגמים הגדולים בצפון-מזרח ארה”ב. אמנם עבור ישראלים המורגלים במראות סדום וים-המלח, האטרקטיביות של המקום קלושה משהו, אך עדיין כדאי לצפות בשקיעות הנהדרות של אגם זה ולכל הפחות לבקר באחד מעשר האיים שבתוכו. האי היפה ביותר הוא אי אנטלופּ.

שמורת ה’בְּרייס קֵנְיוֹן‘, נמצאת בחלק הדרומי של מדינת יוטה, ממש באמצע הדרך בין סולט-לייק-סיטי לבין לאס-וגאס. אי-אפשר לתאר את יופיו של המקום וגם תמונות פנורמיות של צלמים מקצועיים אינן ממחישות עד תום את עוצמתו של הטבע. כדי להבין, צריך לעמוד באחת מנקודות התצפית של הברייס קניון ולהכיל מלוא העין את נופי הסלעים שיצרה הארוזיה, את הגוונים ובני הגוונים של האדום הבוהק, הניבט מיצירות המופת שנוצרו כאן באותו מפגש מופלא בין הרוח, המים והאבן.

השמורה קטנה יחסית וניתן להשלים את הסיורים במקום במהלך שעות ספורות. בכניסה לשמורה, כנהוג בשמורות המסודרות של אמריקה, נמצא מרכז המבקרים, המספק מידע ביעילות אופיינית. מרבית המטיילים נעים במכונית על הכביש המסומן שלאורכו מספר נקודות תצפית ויוצאים לגיחות קצרות כדי לצלם ולהשקיף על הנוף. אחרים משלבים הליכה רגלית, במסלולי ההליכה הנעים לאורך המצוקים. השביל הפופולארי ביותר מוביל את הצועדים, בנינוחות יחסית, מ’נקודת בּרייס’ ועד ‘נקודת השקיעה’.

בשכנות לבּרייס נמצאת ‘השמורה הלאומית ציון‘. במרכז השמורה זורם ‘נהר הבתולה‘, בתוך ערוץ צר, לצלו של נוף דרמטי, מוקף קירות סלע המתנשאים לגובה של מאות מטרים. הנהר המרשים, כמו גם העמק הדשן והירוק וכן הקניונים החצובים בין הצוקים אדירי המימדים, מושכים אליהם מאות אלפי מטיילים בשנה.אין פלא אם כך ש’שמורת ציון’ נחשבת לאתר הפופולארי ביותר במדינת יוטה. מלבד הטבע השגיב והוד נופיו, גם עולם החי העשיר של השמורה מושך למקום  סקרנים רבים.

העיר סֵדַאר משמשת כתחנת יציאה וכמקום לינה עבור המטיילים באזור השמורות הדרומיות, אבל גם היא כשלעצמה מהווה יעד מעניין. כשלושה ק”מ מהישוב פרוש על ‘רמת מַרְקָגוּנְט’, מעין אמפיתיאטרון טבעי שנוצר מתהליך הבליה והוא עשיר במרבצי מינרלים היוצרים מראה ססגוני, בטווח צבעים נרחב במיוחד. תיירים המתעניינים בטיולים עם אופני-שטח, ימצאו באזור מסלולים יוצאים מהכלל. סדאר מארחת בכל שנה, בחודש יוני, פסטיבל של מחזות שייקספיריים. המלון המומלץ ביותר בעיר הנו: Iron Gate.

בחלקה המזרחי של המדינה, ליד הישוב מוֹאַבּ , שתי שמורות נוספות: ‘שמורת הקשתות‘ ו’ארץ הקניונים‘. שתיהן נהדרות ומאפשרות פעילות אתגרית נרחבת, הן לרוכבים, הן לשייטים והן למטפסים. וממש בקצה הדרום-מזרחי, בחיבור המרובע של המדינות: יוטה, אריזונה, ניו מכסיקו וקולורדו, מצוי אתר המכונה: ‘אתר ארבע הפינות’, זהו המקום היחיד בארה”ב כולה, בה יכול אדם להניח יד ויד, רגל ורגל, בארבע מדינות שונות, בו זמנית.