חבל יונאן, בחלקה הדרומי של סין, משתרע על-פני 394,000 קמ”ר. מצפון ליונאן שוכן חבל סצ’ואן. מדרום נמצאות הארצות השכנות: וייטנאם ולאוס. החבל נהנה מצורות נוף מגוונות. בעוד בחלקו המערבי ניתן להתרשם מארץ הררית הגובלת בטיבט, הרי שהדרום מכוסה יערות-גשם טרופיים, הנושקים גם לגבולה של בורמה. האזור מתאים לטיולים במרבית ימות השנה, ואין זה מקרה שהתושבים המקומיים מכנים את יונאן כ”מולדת האביב הנצחי”. מטיילים ישראלים המעונינים לבקר ביעד אסיאתי, בחודשים שאינם מתאימים לארצות אחרות, או ליעדים הקלסיים של סין עצמה, ישמחו בוודאי לדעת שיונאן תתאים להם בכל עת. יונאן, מלבד היותה עתירה באתרי טבע מלהיבים, היא גם בית לבני השבטים והמיעוטים החיים בתחומיה,  ועל-כן מהווה יעד עם גוון אתני מרתק.

העיר קוּנְמִינְג, בירת החבל, מונה ארבעה מיליון תושבים בקירוב, והיא משמשת כשער הכניסה למטיילים המגיעים לכאן בטיסה. שדה-התעופה הבינלאומי של העיר מקשר אותה בטיסות ישירות לבנגקוק ולהונג-קונג, וכן למרבית הערים הסיניות הגדולות. קונמינג היא עיר מודרנית, ששרידי עברה העשיר נמחקו כמעט לחלוטין, וכיום נותרו בה מעט מאוד מוקדי עניין. בדרך-כלל השהיה בקונמינג מיועדת לחנית לילה בלבד, בדרך אל אחד היעדים המופלאים של יונאן, אבל מי שזמנו בידיו יוכל לערוך מכאן מספר גיחות מעניינות: אל ‘מקדש הבמבוק‘ הנמצא כ-15 ק”מ צפון מערבה ממרכז העיר, אל ‘הגבעות המערביות‘ המיוערות והאגם הענק דיאן-צ’י, ובעיקר אל ‘יער-האבן‘ הממוקם כ- 120 ק”מ מזרחית לקונמינג. זהו אזור קרסטי קדום שמֵי הגשם חלחלו בסלעי הגיר שלו, ופיסלו בו עמודים על-פני שטח עצום של 300 קמ”ר.

העיר דָאלִי שוכנת למרגלות הר קאנגשאן ובסמוך ל’אגם אֶרְחַאי‘, כ-340 ק”מ מערבית לקונמינג. רכבת K9682 יוצאת בכל יום מקונמינג, בשעה 12:10, ומגיעה לדאלי בשעה 17:16 ואחר-כך לליג’יאנג בשעה 19:05. בתקופת שלטונה של שושלת טַאנְג, בין המאה השביעית למאה העשירית לספירה, הייתה דאלי בירתה של ממלכת ננז’הו. העיר הקטנה שרחובותיה הצרים מרוצפים אבנים עתיקות, וגגות בתיה מכוסים רעפים אפורים, משמרת אווירה נינוחה ונעימה, אם-כי גלי התיירים המציפים אותה בשנים האחרונות, עמעמו במעט את החן התמים שאפיין אותה. האתר החשוב של דאלי נמצא ליד שפת האגם. מדובר בשלוש פגודות דקות גיזרה, שהתמירה שבהן מתנשאת לגובה של 69 מ’. בתוך אגם ארחאי, שהשייט בו מאפשר תצפית בזווית רחבה אל פסגות ההרים, מצויים שלושה איים קטנים, ולגדותיו מתנהלים שווקים צבעוניים, רובם ככולם מיועדים לזרים יותר מאשר למקומיים. השייט באגם, בליל ירח מלא, נחשב בעיני הצעירים הסינים כחוויה רומנטית שגיבה.

בדרך, בין דאלי לבין גבול מיאנמר ‏(בּורמה), שוכנת העיר בָּאוֹשַאן, המשמשת כבסיס יציאה אל המעיינות החמים הרבים הפזורים בטווח נסיעה קצר ממנה, בחבל ארץ זה המשופע בהרי געש. לבּאושאן שדה-תעופה משלה. בכל יום ב’, נערך בעיירה שָׁא-פִּינְג, במרחק של כשעת נסיעה מדאלי, שוק אזורי מיוחד, עבור תושבי העיירות והכפרים החיים בסביבה ואשר מרביתם הם בני שבט בַּאי. שא-פּינג יושבת על אם הדרך המובילה בין דאלי לבין בּאושאן. מי שמחמיץ את הסיור של יום ב’ בשא-פּינג, יוכל להסתפק בביקור בישוב הנמצא צפונית לדאלי, לשפתו של אגם ארחאי: השוק של Xizhou. בצ’יזו, מספר בתים עתיקים, מעוטרים בציורים מסורתיים.

בדרך לעיר ליג’יאנג, כדאי לעצור גם בגִ’יאַנְשוּאן. במרחק מה מהישוב, מספר מקדשים יפהפיים, שהבולט שבהם הוא ‘מקדש בָּאוֹשִיאַנְג‘ הידוע גם בכינוי “המקדש התלוי” ולידו 139 פסלי בודהה, החצובים בתוך 16 מערות. מדובר באחד האתרים הבודדים בסין, ששרדו באורח פלא את “מהפיכת התרבות”.

הלאה מכאן, עד הצומת של באיהנצ’אנג וממנו מזרחה אל עיר המופת לִיגְ’יַאנְג. ליג’יאנג לבדה מצדיקה את הנסיעה ליונאן, ועל-כן אין זה פלא שהוחלט לכלול אותה ברשימת האתרים, שהם נכס מורשת לאנושות. העיר עצמה, בירתם של בני שבט הנאשי, מלבד היותה יפה להפליא, שוכנת לצלו של ‘הר הדרקון‘, שמעניק לה תפאורה יוצאת דופן. ליג’יאנג מחולקת לשני חלקים שונים בתכלית השינוי: העיר הסינית החדשה שהוקמה לפני כ-70 שנה, והיא נראית כמו עיר סינית טיפוסית, אפרורית וחסרת השראה, ומאידך, העיר העתיקה, המכונה ‘דָאיַאן‘, מבוך נפלא של סמטאות ושל תעלות מים, גשרי אבן ציוריים ובתים קטנים ויפים. כדאי לטפס אל ‘גבעת האריה’ כדי לצפות על גגות הרעפים של הבתים הצפופים, הבנויים בגיבוב אשר מעניק לדאיאן את אותו ייחוד פנטסטי.

שבט הנאשי חי באופן מסורתי על-פי הכללים המטריארכלים, אבל כיום, אורח-החיים השתנה, והולך ומתמעט הדור שמקפיד בענייני מסורת. צעירי ליג’יאנג, כצעירי סין האחרים, נוהים כעת אחר תרבויות שונות. מה שנותר בעיקר, הוא עניין פולקלוריסטי הבא לידי ביטוי בביגוד של בני השבט, בהופעות מוסיקליות ובמזכרות הנמכרות למבקרים במקום.

פסגתו של ‘הר הדרקון’ ( 5,596 מ’, מעל פני-הים) מכוסה שלגי-עד. ההר הוא בעל חשיבות מיתית עבור אנשי הנאשי, הרואים בו אתר מקודש. הר הדרקון ידוע כ”ממלכת היערות”, והוא עשיר בצמחיה ובעולם החי שלו. באביב נצבעים מורדותיו הנמוכים של ההר בפריחתם של פרחי הקמליה והרונדונדרון. צבע האיזמרגד המיוחס למקום, נשקף מתוך האגמים הצלולים הפזורים בעמקים. באחד המכתשים של הר הדרקון מצוי קרחון מרהיב, שהוא הקרחון הקיים, הקרוב ביותר לקו-המשווה. מטיילים מעוטי זמן יוכלו להשתמש ברכבל החדיש שיוביל אותם אל פסגת ההר. רצוי לרדת בתחנה הנמוכה בה עוצר הרכבל, כדי לא להסתכן במחלת גבהים. חוויה תיאטרלית אדירה מזומנת למבקרים במקום. בכל יום בשעות הצהריים, נערך כאן מופע ענק, בהשתתפותם של מאות שחקנים מקומיים, רכובים על סוסים. בסמוך להר, מצוי ‘מנזר יופנג לאמה’, וגם כפר בשם בַּאיְשָׁה, בו ציירו נזירים בודהיסטים כ-350 ציורי-קיר.

במרחק של שלוש שעות נסיעה מערבית לליג’יאנג (120 ק”מ), ליד הישוב לימינג, מצוי ‘הר אלף הצבים’ שהטיפוס אל פסגתו, בגובה 2,700 מטר, יהווה חוויה נהדרת לחובבי הטבע. באזור כולו גבעות ומצוקים של אבן חול אדמדמה, המהווים מוקדי משיכה יוצאי דופן למטפסי צוקים. בלימינג עצמה כדאי לבקר בשוק ולבהות באנשי שבט הלִיסוּ, שבאים לערוך כאן קניות.

אגם לוגו הפך יעד פופולארי בקרב התרמילאים. האגם ממוקם 260 ק”מ צפונית מזרחית לליג’יאנג, במחוז העצמאי נינלינג. מרבית תושבי המקום הם בני שבט המוסו. ריחוקו של האתר מן הציוויליזציה המתועשת, הותיר אותו טהור וצלול, נקי מהשפעות רעות, ובעל הוד קדומים. רבים חולפים באגם לוגו בדרכם לשיצ’אנג, ממנה נוסעת הרכבת לצ’נגדו.

בין ליג’יאנג לבין ז’ונגדיאן הצפונית, חורץ ‘ערוץ דילוג הנמר‘ את אדמתה של יונאן בדרמטיות רבה ומושך אליו מדי שנה מאות הרפתקנים מכל העולם. זהו אחד הערוצים העמוקים והארוכים ביקום. מצדו הדרום-מזרחי מתבלט הר הדרקון, ואילו מעברו הצפון-מערבי של הערוץ מתנשא הר חאבה ( 5,396 מ’). הערוץ אינו מיועד לרפטינג, אך ניתן לערוך כאן טרקים בהליכה רגלית על “השביל העליון”. לאורך הדרך, שעלולה להיות מסוכנת בעתות גשמים, פזורות אכסניות פשוטות, המיועדות ללינה. מומלץ לערוך את הפוגת הלילה בכפר הקטן Bendiwan. לפני ההגעה אל ז’ונגדיאן, כדאי לערוך גיחה אל הישוב הקטן באיי-שויטאי. באזור זה מצויות טרסות המים הלבנות, הפרושות על-פני שלושה קמ”ר. למקום גם חשיבות דתית עבור בני שבט הנאשי, והם עולים לכאן לרגל. ניתן לערוך טיול ג’יפים מערוץ דילוג הנמר ועד הטרסות הלבנות.

ז’ונגְדִיאַן והאזור המקיף אותה צמודים לרמה הטיבטית, ואכן השפעתה של טיבט ניכרת כאן. ז’ונגדיאן אף מכונה ‘שַׁנְגרִי-לָה’ והשלטונות עושים כל מאמץ כדי לשמר על צביונה של העיר העתיקה, על בתיה הטיבּטנים ועל בתי התפילה שלה. השַׁנְגרִי-לָה, על-פי האמונה, היא ארץ מיתולוגית שמצויה בהרי טיבט, מעין גן-עדן חבוי. האמונה מבוססת על סיפורי אגדות של עמי האזור אשר האמינו שבעמקי ההרים מצויה השלווה המוחלטת. השַׁנְגרִי-לָה הפכה למושג המייצג הרמוניה.

ז’ונגדיאן שוכנת בגובה שמעל 3,000 מ’. ימי החורף קפואים בה, ואינם מתאימים לביקור של תיירים. בעיבורי הישוב נמצא המנזר החשוב ‘סוֹנְגזַנְלִין‘. מיקומו של המנזר על רקע רכסי ההרים, קירותיו הצבועים לבן, והגגות הכהים, מזכירים במשהו את ‘ארמון הפּוֹטָלָה’ של להסָה. במרחק 25 ק”מ מהישוב אפשר להתרשם מ’אגם בִּיטָה‘, שיופיו מתעצם בחודשי הסתיו, אז מימיו מקבלים גוון כחול כהה ועלי העצים המקיפים אותו  מסמיקים באודם סתווי נהדר. מטיילי-עומק ימשיכו מכאן לדצ’ין, אחרים יסעו לסצ’ואן או ישובו לליג’יאנג. נסיעה באוטובוס מז’ונגדיאן לקונמינג נמשכת כ-15 שעות. לעומת זאת בכל בוקר ממריאה מפה טיסה הנוחתת בקונמינג כעבור פחות משעה.

אחד המסעות המרתקים המזומנים לתיירים ביונאן, מצוי בשטח המשתרע דרומית לקונמינג, בנפת ג’יאנשוי. בעיר ג’יאנשוי עצמה, מקדש קונפוציוס מרשים. עיקר יופיו של האזור מתבטא בטרסות האורז, מהיפות באסיה, המשתרעות על-פני מאות קמ”ר, בעיקר בטווח נסיעה קצר מהישוב יוּאַנְיַאנְג. מקונמינג, אפשר להמשיך בטיסה נוספת עד לשדה-התעופה של גִ’ינְגהוֹנְג, בנפה הדרומית ביותר של יונאן: שִישוּאַנְגבָּאנָה. אזור שישואנגבאנה, על-פי האקלים המצוי בו ואופיו הטרופי, היה יכול להשתייך ללאוס או לתאילנד יותר מאשר לסין. בני השבטים: הדאי וההאן, חיים כאן בנתק כמעט, ממיליארד ומשהו אחיהם הסינים שמתגוררים בשאר חלקי המדינה. ג’ינגהונג היא עיר אסיאתית מוקפת יערות גשם, והיא אטרקטיבית לחובבי הצמחיה והבּוטניקה. בכל שנה, בחודש אפריל, נערך כאן פסטיבל המים.

דרומית לג’ינגהונג, ממש ליד הגבול הבּורמזי, בעיירה בשם דָמֶנְגלוֹנְג, מנצנצת סטופּה מוזהבת של פּגודה בּודהיסטית, המזכירה את הארכיטקטורה של הארצות השכנות. אלמלא בעיות בירוקרטיות במעברי הגבולות, היה עשוי לצוץ הפיתוי, לעבור מכאן את המרחק הקצר עד צ’יאנגמאי, אשר בצפון תאילנד.

ביונאן זורמים נהרות ונחלים שרק לשמע שמותיהם מתעורר החשק לצאת למסע. אחד מנהרות אלו הוא המקונג האגדי, המוכר כאן יותר בשמו הסיני לאנצ’אנג – שני בחשיבותו רק ליאנג-צה האדיר. באזור זה של דרום סין תוחמים את ערוץ המקונג הרים נישאים והקניון בו הוא זורם כה עמוק, עד כי לעתים ניתן לשוחח בצעקות בין הפסגות שמשני עבריו של הערוץ, אולם יש צורך ביום תמים כדי לרדת ולהעפיל מגדה אחת לשניה. 

תחקיר וכתיבה: חגי להב.