שמו של האדריכל שתיכנן את המבנה בסגנון אקלקטי, נעלם מהרשומות, והוא נותר אלמוני. בבניין המקורי היו שתי קומות בלבד. במרכז הבניין שצורתו כצורת האות העברית ר’, גוף גלילי בולט הממוקם בקרן הרחובות מונטיפיורי וקרל נטר, וממנו יוצאות שתי חזיתות מרובעות: חזית אחת, זאת הגדולה יותר, פונה לרחוב מונטיפיורי, ואילו החזית השניה פונה לרחוב קרל נטר. בשנת 2015 המבנה שופץ ושוחזר, ואז גם נוספה לו קומה שלישית, תוך כדי שהמראה האחיד והאלגנטי של הבניין ההיסטורי נשמר בקפדנות.

בתחילת שנות ה-40 נמכר הבניין לאדם בשם משה מאיר שהיה בעל משפחה ואב לילדים. הבית הורחב לצורכי הדיירים החדשים והיו בו שמונה חדרים. רק בתקופה זו, בה התגוררה משפחת מאיר ב’בית דוידזון’, המקום שימש למגורים במתכונת משפחתית מלאה. אחר-כך הבניין נמכר לזוג נחום ואדלה שרייבמן שבתורם מכרו אותו בדצמבר 1949 לחברת הבניה ההסתדרותית ‘נוה-עובד’. חלפו פחות מ-10 שנים ומשרדי חברת הבניה עברו למען חדש ברחוב ליאונרדו דה וינצ’י. הבית עבר אז לרשותו של עו”ד אמנון רוזנשטין. כשזה האחרון נפטר באוקטובר 1986 הוא מוריש את הנכס לאשתו מלכה.

בשנת 1992 המקום נרכש על-ידי איש העסקים צדיק בינו עבור מסעדת ‘תפוח הזהב’ של ישראל אהרוני. ‘תפוח הזהב’ נחשבה לאחת המסעדות המשובחות בתל-אביב של שנות ה-90. כעבור שבע שנים הוחלט לסגור את המסעדה למרות שהיה לה קהל נאמן, וזאת בטענה שצדיק בינו זקוק למקום עבור משרדיו. 

תחקיר וכתיבה: חגי להב.