אַגְרָה
בערוב ימיו, לאחר פרק חיים סוער במיוחד, ישב השליט המוגולי שַׁה גָ’האַן מבודד, תשוש ומסוגר בתוך עצמו, באחד האולמות רחבי-הידיים של המבצר האדום באגרה, כשהוא כלוא על-ידי בנו המורד ומנותק מן ההתרחשויות בעיר. ספק אם שה ג’האן הכיר את הספור על דוד בן-ישי וספק אם הוא מודע לקווי הדמיון בינו לבין מלך ישראל. שניהם היו מצביאים קשוחים ושניהם נאלצו להיאבק בבניהם המורדים. דוד ושה ג’האן, כל-אחד בדרכו, היו נאמנים לבני המשפחה ונעו כל ימיהם על ציר של אהבות ובגידות. כמו אבשלום שמרד באביו דוד, כך גם אָרוּנְגָזֵבּ מרד בשה ג’האן. מאשנב קטן באותו אולם, יכול היה שה ג’האן לצפות בטאג’ מהאל – מפעל חייו המרהיב, אשר ניבט אליו מעבר לגדת נהר היָאמוּנָה.
אַגְרָה שוכנת 200 ק”מ דרומית לעיר הבירה ניו-דלהי והיא נחשבת לאחד היעדים התיירותיים והאטרקטיביים ביותר בתת-היבשת ההודית. התקופה הטובה ביותר לבקר כאן היא בחודשים אוקטובר עד פברואר, מיד לאחר שוך גשמי המונסון. לאַגְרָה שדה-תעופה קטן המחבר אותה בטיסות בתדירות נמוכה מאד, למספר ערים גדולות בהודו.
הטאג’ מהאל מהווה את אחת היצירות הארכיטקטוניות המופלאות בעולם. זהו מאוזילאום, המהווה מעין מקדש-אהבה, אשר הוקם לזכרה של מוּמְטַז מהאל במאה ה-17, על-ידי בעלה האוהב, הקיסר שה-ג’האן. לשם בנייתו של הטאג’ הועסקו למעלה מעשרים אלף פועלים, במשך כעשרים שנה. הטאג’ בנוי משיש לבן ומבהיק והוא שוכן על גדת הנהר. השתקפותו במימי הבריכה המלבנית שלמרגלותיו, המיסה לאורך הדורות לבבות רבים. הטאג’ מחליף צבעים וגוונים על-פי מיקום השמש והירח בשמים, אך נותר מלא הוד בכל שעות היממה. בבוקר, עם זריחה, הוא צהוב חלמוני, בערב לעת שקיעה הוא כחלחל. בימי ערפל נוסף לטאג’ נופך ייחודי המזכיר סיפורי אגדות. הטאג’ סגור בימי ו’ ופתוח בשאר הימים החל משעה 06:00 בבוקר. עלות הכניסה לתיירים 750 רופי.
בניגוד משווע לקווים הנקיים וההרמוניים של הטאג’, הרחובות הסמוכים אליו עלובים למראה. רבים מתושבי אַגְרָה מתפרנסים מהתיירים הפוקדים את העיר והם נוקטים לעתים בשיטות אסרטביות למדי; שיטות המעוררות אי-נחת בקרב מטיילים שאינם בקיאים ברזי ההתנהלות מול רוכלים ומתווכים מקומיים. מטיילים כאלו, בעיקר אם ימיהם בהודו קצובים, לא מן הנמנע שייטיבו לעשות אם יזמינו שירותי הדרכה עוד בטרם צאתם את הארץ. לפרטים אודות טיול מאורגן לנוסע העצמאי אנא התקשרו אלינו.
המבצר האדום נמצא כאמור בטווח ראיה מהטאג’. זהו מבנה מאסיבי מן המאה ה-16, בנוי אבן-חול אדומה ומוקף בחומה אדירה המתפתלת לאורך של 3 ק”מ. בימיו של הקיסר אַקְבָּר שימש המקום כמצודה צבאית, אבל מאוחר יותר הוסב לצרכים שונים ובימי הזוהר של המבצר, היו כאן ארמונות, מרחצאות, חצרות וגנים. הכניסה משער Amar Singh כאשר שני אולמות ראויים לציון: דִיוָואן-אי-אַם ודִיוָואן-אי-קַאס. כדאי לשים-לב גם ל”מסגד הפנינה”.
מעבר לנהר, לאחר שחוצים גשר צר ועוברים דרך משכנות העוני, מגיעים אל האתר שההודים מכנים בחיבה “בּייבּי טאג'”, או בשמו המלא: אִיטְמָד-אוּד-דָאוּלָה. זוהי אחוזת-קבר שהוקמה עבור אחד הווזירים בעלי ההשפעה בחצרו של הקיסר גַ’הנְגִיר ואלמלא היתה שוכנת באַגְרָה, היו מדברים הכל רק עליה. העיטורים האמנותיים על הקירות עשויי-השבכה, השיש הלבן, האור הנעים הנשפך אל הגן המטופח, הצניעות הנשקפת מן המבנה. יופי של אתר, ולמרות שהוא חוסה בצלו הכבד של הטאג’, רצוי שלא להחמיץ את הביקור במקום.
מספר בתי-מלון איכותיים בעיר. הבולט שבהם הוא אָמָאר וִילָאס. כל החדרים במלון אמאר צופים על הטאג’-מהאל. מלונות מעולים נוספים: ITC Mughal, גֵ’ייפִּי פָּאלָאס. גם מלון טְרַיידֶנְט מספק שירותי-תיירות ברמה גבוהה. קְלַרְקס שִׁירָז הוא מלון בינוני. מי שרוצה מלון ולא גסט-האוז, אך תקציבו צנוע, יוכל להסתפק במלון Athiti העממי. מרבית האכסניות בהן משתכנים התרמילאים נמצאות דרומית לטאג’ מהאל, באזור הקרוי Taj Ganj. כך או כך, מומלץ להגיע לאכסניות אלו ולטפס לקומה העליונה שלהן, שכן למרביתן בית-קפה על הגג ממנו תצפית נהדרת על הטאג’. המוכרות שבין האכסניות הן שנטי לודג’ הוותיקה ושכנתה סידהרטה.
שני אתרי-חובה נוספים מצויים מחוץ לעיר: האחד סִיקַנְדרָה, ממש במבואות אַגְרָה, על אם-הדרך לדלהי. שוב קומפלקס של קברי שליטים, מוקף מגדלים ושערים, והשני פַטיפּוּר-סִיקְרִי, “העיר הנטושה” האגדית, מרחק 40 דקות נסיעה מאזור הטאג’. פטיפור-סיקרי, אשר נבנתה בסוף המאה ה-16 על-ידי השליט אקבּר, יועדה לשמש כבירת האימפריה המוגולית, אך ננטשה באופן פתאומי בשל מחסור במים. העיר הנטושה על ארמונותיה, מבניה ומקדשיה נשתמרה בצורה נפלאה. הכניסה הראשית, במעלה גרם המדרגות הכביר, דרך השער הנרחב של בּוּלַנְד דַארְווזָה אל אתר ג’אמה מאג’יד ואל הקבר המרשים של שייך סאלים. בתוך העיר כדאי בין היתר לבקר בדיוואן-א-קאס ובדיוואן-א-אם (אין להתבלבל עם האולמות עם השם הזהה במבצר האדום של אגרה), האולם בו אקבּר שפט את נתיניו בכל בוקר לאחר הזריחה.
הלאה מכאן, בדרך לג’אייפור, בירת רג’אסטן, שוכנת שמורת הציפורים בָּהרַטְפּוּר. צַפָּרִים מנוסים יוכלו לבלות כאן יממה ואף ללון בשמורה. אחרים יכולים להסתפק בסיור בן מספר שעות שיתבצע על-גבי אופניים, או בסיועו של רוכב אופני-ריקשה.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
