בית גלזר – רחוב אידלסון 14.

לבית הזה יש אח תאום ברחוב שלום עליכם מספר 18. את שני הבתים תכנן האדריכל הנודע זאב הלר. לשניהם תבנית דומה, אם כי לא זהה, ושניהם נבנו במקביל בשנת 1935 עבור המשפחות פרושניידר וקלקא. שני הבתים שוכנים מעט מזרחית לרחוב בן-יהודה. בין הבית ברחוב אידלסון לבין הבית ברחוב שלום עליכם מפרידים 200 מטר בלבד, בקו אווירי.

הבית ברחוב אידלסון נבנה על ‘אדמת אמין נסיף’, בתחומיה של השכונה שנקראה באותם ימים ‘נחלת יצחק’. ציפורה ויוסף פרושניידר והשותפים שלהם שרה ויהושע קלקא התייחסו אל הבניין כאל השקעה כספית מניבת רווחים. יהושע קלקא (1968-1895) היה מעורב גם בבניית בית החולים עין-גדי. אחיו חנוך קלקא היה הבעלים של ‘בית נאמן’ ברחוב פינסקר 19, ואילו נחום, הבן של חנוך, הפך לאיש עסקים וקבלן גדול שאף הקים את ‘בניין קלקא’ בדרך בגין. כך או כך הזוגות פרושניידר וקלקא מכרו את המגרש ואת הבניין שנבנה עליו בדיוק שנה לאחר שרשמו אותו בטאבו. ב-21 במאי 1936 הבית כבר היה רשום על שמו של משה גלזר.

גלזר ואשתו שרה-פייגה הגיעו ארצה מליטא במסגרת העליה החמישית. יחד איתם הגיעו שלושה מילדיהם: דב, אסתר ואלה. בתם לאה-ליזה נשארה בליטא עם בעלה מאיר פולובין. בינואר 1945, עוד בטרם הסתיימה מלחמת העולם, העבירו ניצולים בליטא מכתבים לקרוביהם בארץ עם עדויות מזוויעות. מאיר פולובין מספר: “ניצלתי יחד עם ליזה וצילה. את בננו שאוליק גזלו הנאצים. ב-5 בנובמבר 1943 הוציאוהו הרוצחים ביחד עם עוד 600 ילדים ו-200 מבוגרים בגיל למעלה מ-60 שנה מגטו שאוול. אומרים שהובילוהו לאושוויץ.”

את הסכמי השכירות בדירות הבית הסדירו כבר פרושניידר וקלקא. במסגרת העסקה עם גלזר, העבירו לו גם את החוזים שנחתמו עם הדיירים. מלכתחילה, הבית יושב בידי משפחות של אקדמאים ובעיקר של רופאים. ד”ר גרשון ברג, שהיה מומחה בעל שם, בתחום “מחלות העצבים והרוח” התגורר בקומה ג’ עם אשתו גרד ועם בנו התינוק דן, שהפך לימים לפרופסור לארכיאולוגיה. רופא נוסף שגר כאן מימי בראשית של הבית היה ד”ר בלום. אולי המפורסם שברופאי ‘בית גלזר’ היה ד”ר קרל נוימרק שגר בדירה בקומה ב’ עם אשתו ואלי ועם בנו שלמה-פרנץ. ‘דבר’, 15.3.1942: “ד”ר קרל נוימרק מת בשבת בדירתו מהתקפת לב. מומחה למחלת אף אוזן וגרון בצ’כוסלובקיה. עלה לפני כשלוש שנים. עבד בהדסה בהתנדבות. עמד בראש ההסתדרות הרפואית בעירו. היה סגן יו”ר התאחדות עולי צ’כוסלובקיה, בתל-אביב. בן 64.” 

בשנות ה-40 גרו כאן לאה ואליהו פן. אליהו, אחיו של האדריכל אלכסנדר פן, היה מהנדס מוסמך ושמאי. באותן שנים וכן בעשור העוקב, הצטרפו אל דיירי הבניין: הארכיטקט פיאנקר, משפחת יודלביץ’, משפחת פרידנטל, ד”ר גרייף, משפחת רוטקופף ושמעון רענן.  בפברואר 1959 התאגדו הדיירים ובראשם רופא השיניים ד”ר קליינשמידט ושלחו מכתב תלונה משותף לעירייה: 

“לפני ימים אחדים באו אנשי הסוכנות למכירה, קנייה והשכרת מכוניות ‘ביטחון’, אשר משרדם נמצא בבית הסמוך, ברחוב אידלסון 12, הרסו חלק הגדר של המגרש, כרתו עצים ושיחים, השמידו את הגינה שלפני הבית והכשירו את השטח למסחר ולתצוגה של מכוניות – וזאת מבלי לקבל רישיונות מתאימים. בנוסף לעובדה כי הדבר מהווה מטרד תמידי לדיירי הבית, יש בו גם משום סכנה כי ילדי הבית אשר הגינה משמשת להם מקום לבילוי ולשעשועים נאלצו לצאת לשם מטרה זו לרחוב בו מתנהלת תנועה סואנת במשך כל שעות היממה.” 

מהנדס העיר נרתם לעזרת הדיירים ואף הגיש תביעה כנגד בעלי חברת המכוניות, מתתיהו פלג ואהרון פליסיג. העימותים והסכסוכים בין תושבי הרחוב, לבין פלג ופליסיג נמשכו, למרות התערבות מהנדס העיר, שנים ארוכות.

משה גלזר נפטר בגיל 82, בפברואר 1952. בנו דב הוא שטיפל מאותה עת בענייני הבניין, באמצעות חברה לניהול בתים בשם ‘דרור’. דב גלזר ומשפחתו התגוררו בעצמם בפתח-תקווה, שם ניהל בית חרושת לעורות. בשנות ה-70 עבדה באחת הדירות בקומה א’, מתפרה לייצור כפפות. דירה אחרת שימשה כמשרד לחברת ‘מעוז השומרים’. במהלך כל השנים היה הבית בבעלות משפחת גלזר. החל משנות ה-90 הבית נרשם על שמם של בני הדור השלישי, דוד גלזר, אברהם גלזר וצפורה סבירסקי.

בשנות ה-90 הבית הוכרז כמסוכן למגורים ובעליו נאלצו לשפצו. מעט לאחר שיקום חלקי של המבנה (1991), הושכרה בו דירה בת שלושה חדרים, בסכום של 450 דולר לחודש. 

תחקיר וכתיבה: חגי להב.