מקדש הזהב הממוקם בעיר אַמְרִיצָר, הוא מאתרי המופת של תת היבשת ההודית, שני בחשיבותו רק לטאג’ מהאל של אגרה. אַמְרִיצָר שוכנת בחבל פּנג’אבּ, בצפון מערב הודו, בסמוך לגבול עם פּקיסטן. העיר הפּקיסטנית להור, ששימשה כבירת חבל פּנג’אבּ טרום החלוקה המדממת בין הודו לבין פּקיסטן (1947), נמצאת במרחק של 50 ק”מ בלבד מאַמְרִיצָר.

ניתן לבקר באַמְרִיצָר במהלך כל השנה, אבל החודשים מאי ויוני לוהטים, ואילו בחודשים יולי ואוגוסט מביאות רוחות המונסון גשמים טרופיים עזים. מאידך, בחודשים דצמבר וינואר עלולות הטמפרטורות לרדת לקראת ערב עד כדי 3 מעלות מעל לאפס. פברואר-מארס ואוקטובר-נובמבר הם חודשים נוחים מאד לטיול באזור זה של הודו. אמריצר הוקמה בסוף המאה ה-16 על שרידיו של כפר קטן. היא צמחה ברבות השנים והפכה לעיר גדולה, בעיקר בזכות חשיבותה העצומה לבני הדת הסיקית. כיום אַמְרִיצָר מונה למעלה ממיליון תושבים. אם בעבר התפרנסו מרבית תושבי המקום מתעשיית הטקסטיל, ממסחר ומחקלאות, הרי שבשנים האחרונות העיר מהווה מוקד תיירותי ראשון במעלה וגם אחד מהמרכזים של תעשיית ההייטק בהודו. שדה-התעופה הבינלאומי ששוכן במרחק של 40 דקות נסיעה ממרכז העיר, משמש את תושבי צפון הודו, מקשמיר ועד מחוזות פּנג’אבּ והימשאל פרדש, הן לטיסות-פנים ליעדים המרכזיים במדינה, והן לטיסות לארצות השכנות. תיירים המגיעים מישראל יכולים לנחות בשדה של אַמְרִיצָר באמצעות טיסות של חברת התעופה האוזבּקית.

אַמְרִיצָר היא ערש האומה הסיקית. הסיקיזם היא דת חדשה יחסית שנוצרה על-ידי הגורו נאנאק לפני כ-500 שנה. נאנאק השתייך לדת ההינדית, אך השפעות מוסלמיות חזקות, הובילו אותו לפתח תורה מונותיאיסטית שלמה המבוססת על אל אחד בלבד, וזאת בשונה מהנהוג בדתות אסיאתיות אחרות. כמו ההינדים, כך הסיקים מחויבים בפיוס ובשאיפה לשלווה, וכמו המוסלמים הם מצווים לנדיבות ולעזרה לזולת. הסיקים מתנגדים לחלוקת האוכלוסיה לקסטות ועל-כן הם ביטלו את מערכת המעמדות ההיררכית, הקיימת עד היום אצל בני דת ההינדו. תשעה גורואים המשיכו את דרכו של נאנאק, כתבו והוסיפו פסוקים ומזמורים לתורה החדשה, עד אשר בשנת 1709 נחתם סופית הספר המקודש: ה”גראנת סאהיב”.

מקדש הזהב – הארימנדיר סאהיבּ, הוא היהלום של פּאנג’ב, המֵכָּה של הסיקים. מדובר באתר עליה לרגל שחשיבותו כה רבה עד שהפך לסמל בולט לא רק עבור בני הדת המקומית, אלא גם עבור שאר תושבי הודו, בני כל הדתות. מקדש הזהב הוא גם יעד תיירותי מוביל למיליוני מבקרים המגיעים לכאן מרחבי העולם, בכל שנה. בשנת 2017 נחתו בשדה-התעופה של אַמְרִיצָר למעלה מעשרה מיליון תיירים וסביר להניח שרובם ככולם ביקרו במקדש הזהב. בכל יום נתון נכנסים לאתר למעלה מ-120,000 מבקרים.

האתר כולו מוקף בקומפלקס של מבנים לבנים בוהקים, ובהם ארבעה שערי-כניסה הפונים אל חלקי העיר השונים. מן השערים מובילים שבילים מרוצפים בשיש אל בריכת מים אשר במרכזה, על אי מלאכותי, עומד מקדש הזהב. המקדש שצורתו מלבנית מצופה בזהב וכיפותיו מנצנצות ומחליפות צבע על-פי מיקום השמש בשמים. עם רדת החשיכה המקום מואר בפנסים רבי עוצמה המעניקים למקדש מראה חלומי כמעט.

בכניסה למיתחם המקדש יש לחלוץ נעליים. אחר-כך יש לטבול את כפות הרגליים היחפות במים הקדושים הזורמים בתעלה. בחודשי החורף השילוב בין מים קרירים, רגלים יחפות וריצפת שיש, עלול להקפיא את רגליהם של המבקרים. רצוי מאד להצטייד בצעיף לפני ההגעה למקום, שכן חלה חובה על גברים ונשים כאחד לכסות את הראש, אבל חל איסור על חבישת כובעים מכל סוג. לרבים מאנשי המקום כיסוי ראש כחלק מהלבוש המסורתי. אחרים מוזמנים לעטות על ראשם מטפחת כתומה המחולקת בשערי הכניסה לכל דורש, אלא שמטפחות אלו ממוחזרות ועוברות מאדם לאדם. צעיף אישי שנכרך סביב הראש יהווה פיתרון מעולה. לאורך כל שעות היום מתנהלים במקדש הזהב טקסים ופעילויות, אבל טקס הובלת ספר הקודש ממבנה אחד למבנה אחר: Aarti Palki Sahib , הוא אחד הטקסים המרשימים בהם ניתן לחזות. הטקס מתקיים בכל ערב החל מהשעה 21:30 או 22:00 (הבדלים קלים בלוח-הזמנים בין חודשי הקיץ לחודשי החורף).

בשיפולי המקדש מצויים המבנים של הלנגר – Langar, מפעל ההזנה הגדול בתבל. כאן, במטבח רחב ידיים הפועל 24 שעות ביממה מכינים כמויות אדירות של מנות אוכל עבור רבבות סועדים. הכל מאורגן למופת באמצעות מתנדבים. המנגנון היעיל והמופלא הזה מעורר השתאות לנוכח העובדה שאין גובים אגורה שחוקה מאדם ולא שואלים אף-אחד מדוע הגיע לכאן. ככתוב: “כל דכפין ייתי ויאכל”.

המעוניינים לחוות חוויה קולינרית מקומית, יוכלו לסעוד במסעדת Bharawan Da Dhaba, השוכנת בסמוך לבניין העירייה. המסעדה הוותיקה נפתחה כבר בשנת 1912 והיא מגישה אוכל פּאנג’בי אותנטי.

במרחק הליכה קצר ממקדש הזהב ניתן לבקר באתר ההנצחה ג’אליאנוואלה. האתר הוקם במקום בו נטבחו בשנת 1919 מאות אזרחים בידי חיילים ששירתו בצבא הבריטי. במקום מוזיאון היסטורי מעניין. עוד במרכז העתיק של אַמְרִיצָר, כדאי לבקר ב”מוזיאון החלוקה” שעיקר עיסוקו בחיץ שנוצר בלב המחוז בין שני חלקיה של פּנג’אב, בעקבות מתיחת הגבול בין הודו לבין פקיסטן. המוזיאון סגור בימי ב’.

מעבר הגבול עצמו נמצא 40 ק”מ מאַמְרִיצָר, בתחנה הקרויה Wagah. לטקס חילופי המשמרות שמתקיים כאן בכל יום בשעות אחר-הצהריים והפך למיצג תיאטרלי של חילופי הקנטות בין החיילים ההודים לבין החיילים הפּקיסטנים, יצאו זה מכבר מוניטין של אחת ההצגות הטובות צפונית לניו-דלהי.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.