חבל טוֹסְקָנָה
טוֹסְקָנָה הירוקה והשורשית, על עריה ועיירותיה העתיקות, כפריה הציוריים, על הכבישים המתפתלים בין גבעות עגלגלות, על מטעי הזיתים ועל החן האיטלקי, מהווה את אחד היעדים התרבותיים והרומנטיים של אירופה, ולמרות שהכל יודעים זאת ונוהרים אליה, עדיין נותר חבל ארץ זה פסטורלי וכפרי בעיקרו, וביום בהיר, תחת שמש טוסקנה, עם כוס קיאנטי ביד, חיי התייר הישראלי נראים מעט רגועים ונעימים יותר.
טוֹסְקָנָה משתרעת על-פני שטח של 22,000 קמ”ר, בין הים הליגורי לבין רכס הרי האפּנינים, בין עיר הבירה רומא לבין הצפון העשיר. היא מורכבת מעשר פרובינציות, כל אחת מהן מצדיקה טיול בפני עצמו. שלושה מליון וחצי טוסקנים חיים כאן.
על בירתה של טוֹסְקָנָה, העיר פִירֶנצֶה, ראו דף מידע נפרד, המופיע באתר אינטרנט זה. הסקירה כאן לא תיגע אם כך בפִירֶנצֶה. אותם הדברים תקפים גם לגבי הפרובינציה של סיינה, הכוללת מלבד העיר סיינה, גם את סן ג’ימיניאנו, את פיאנזה ויעדים מופלאים אחרים.
הפרובינציה הצפונית של טוֹסְקָנָה היא מָאסָה-קָרֵרָה, שעיקר פרסומה בא ממחצבות השיש של העיר קָרֵרָה. אנשי המקום מתגאים בכך שהפסל הגאון מיכאלאנג’לו בא לכאן בכבודו ובעצמו כדי לבחור לעצמו את השיש הלבן של קָרֵרָה, עבור עבודותיו. מלבד סיור במחצבות כדאי לבקר בקררה, גם בפיאצה אלבריקה ובאקדמיה לאמנויות יפות. שבעה ק”מ דרומית לקררה נמצאת מָאסָה, עיר הבירה הנוספת של המחוז, השוכנת למרגלות הרי אפואן. אם ממשיכים מכאן מעט מערבה, מגיעים לרצועת חוף-ים חולית וארוכה. כביש 446 מקָרֵרָה מטפס במתינות, לאורך 35 ק”מ, אל העיר קָסוֹלָה-אִין, באזור לוניגיאנה – Lunigiana, על הגבול עם חבל ליגוריה. אפשר לראות פה מספר טירות קדומות ומנזרים, שכמעט ולא השתנו מאז תקופת ימי-הביניים.
הפרובינציה ההררית של לוּקָה חצויה מצפון לדרום, על-ידי נהר סרצ’יו. מזרחית לערוץ הנהר, מצוי עמק גְַרְפַנְיָאנָה שעל קווי המתאר שלו משובצים אותם כפרים שבזכותם, בין היתר, טוֹסְקָנָה מלהיבה כל-כך. בישוב בּורגו-א-מוזנו נמצאים “גשר השטן” העתיק והעקמומי ו-Villa Guinigi מן המאה ה-15 וכן, במרחק סביר מהישוב, המרחצאות החמים של בָּאנִי דִי לוּקָה. מבורגו-א-מוזנו, מוביל כביש SS12 הנושק לנהר, אל העיר לוּקָה.
לוּקָה היא בלא-ספק אחת הערים היפות בטוֹסְקָנָה. מדובר בעיר קטנה יחסית, מוקפת חומות עתיקות בגובה של 12 מ’, ובנויה על תשתית שנותרה על כנה מימי הרומאים. בלוּקָה עשרות כּנסיות, חלקן בנויות לתפארת, רחובות צרים ומרוצפים באבנים ישנות, וגם כּיכּרות נפלאות שהבולטת שבהן הפִּיאָצָה-דֶל-מֶרקָטוֹ, בעברה אמפיתיאטרון וכיום כּיכּר השוק, עם בתים טוסקנים מלוא היקפה. הקתדרלה של הדואמו היא יצירה ארכיטקטונית מיוחדת, כמו גם כנסיית סַן-פֶרדִיאָנוֹ. מול כנסיית סַן-פרנצ’סקו כדאי לסור אל הגנים הבוטניים. אם לא די בכנסיות ובאתרים העתיקים, יש בלוּקָה מספר מוזיאונים חשובים ובהם ביתו – אשר משמש כיום כמוזיאון – של בן-העיר הנערץ, המלחין ג’יאקומו פּוצ’יני. מטיילים המגיעים לכאן במכונית יוכלו לחנות בחניון של פִּיאָצָה סנטה-מריה, ולהיכנס לעיר העתיקה משער בּורגי. רצוי ללכת בעקבות המסלול התיירותי, אותו סימנה לשכת התיירות. ה”איטנרריו טוריסטיקו” כפי שמכונה המסלול, מסתיים במדרחוב הנהדר Via Fillungo. במספר 182 של המדרחוב שוכן בית-הקפה Baricentro. מביני עניין טוענים, שהקפוצ’ינו שמגישים כאן, הוא מהטובים באיטליה.
העיר פִּיסֶטוֹיָה, 35 ק”מ צפונית לפִירֶנצֶה, היא בירתה של פרובינציה הנושאת את אותו שם. פִּיסֶטוֹיָה משמרת באופן אותנטי את אווירת ימי-הביניים. שני אתרים מעניינים בעיר: הקתדרלה של סן-זנו ובית-החולים ההיסטורי דל-קפו. פִּיסֶטוֹיָה מצטיינת בדברי-המאפה שלה. בפרובינציה זו נמצא הישוב קוֹלוֹדִי שאת שמו אימץ הסופר קרלו לורנציני. לורנציני הוא האיש שכתב את הרפתקאות פינוקיו. לזכרו הקימו באזור את פּארק-פּינוקיו. אתר הנופש ההררי אבטונה, בגובה של 1,300 מ’ עם יערות אשוחים ועצי אדר, מאפשר טיולים רגליים נעימים, בחודשי הקיץ, וגלישה במסלולי סקי בחורף.
בקעת ביסנציו – Valle del Bisenzio, בבפרובינצית פְּרָטו מפרידה בין רכס האפנינים-הטוסקני לבין גבעות קלוונה, והיא אחד המקומות היפים לטיול באזור שולי זה. העיר פְּרָטוֹ – שניה לפִירֶנצֶה בגודלה בין כל ערי החבל – היא מרכז טקסטיל חשוב. אם כבר מגיעים לעיר, כדאי לראות את הארמון של פדריקו הגדול ואת הפאלאצו קומונל מן המאה ה-13.
על פִירֶנצֶה והאתרים הרבים אשר בעיבּוריה, לא נתעכב כאמור בדף זה, אלא שהפרובינציה של פִירֶנצֶה עשירה במוקדי תיירות רבים שאי-אפשר שלא להזכירם בקצרה. העיירה וינצ’י לדוגמא, בה נולד אדון ליאונרדו עתיר הכשרונות. או העיר היפהפיה גרֵוֶוה אִין קִיאַנטִי, בלב ארץ הכרמים של קיאנטי, בה נערך גם פסטיבל היין, בכל שנה, בחודש ספטמבר.
מערבה לפִירֶנצֶה, נמצאת העיר פִּיזָה שזכתה למוניטין עולמי בזכות מהנדס שלומיאל. לפִּיזָה שדה-תעופה משלה ומיקומה האסטרטגי ליד הים, בין לוּקָה ללִיבוֹרְנוֹ, הופך אותה לצומת-דרכים מרכזי. המגדל הנטוי נמצא בפִּיאָצָה די מירקולי, ליד הקתדרלה ובית-הקברות העתיק. לאחר הרבה שנים של עבודה, במטרה לחזק את היסודות של המגדל, הוא נפתח מחדש למבקרים, אבל הכניסה אליו מלווה באיסורים נוקשים של השלטונות ויש לעקוב אחר ההנחיות. מחיר הכניסה לאתר, שווה 15 €. פרנסי העיר משתדלים להדגיש את היותה של פִּיזָה ישוב אטרוסקי חשוב, עם עבר אמנותי מכובד ובו שכיות-חמדה נוספות מלבד המגדל הנטוי, שגם ללא יחסי-ציבור משתרך למרגלותיו תור אינסופי של תיירים, מדי יום. ואכן הרובע העתיק מימי-הביניים השוכן לשתי גדותיו של נהר הארנו, וכן האוניברסיטה המקומית ומוזיאון האמנות סן מטאו, מצדיקים מספר שעות נוספות של שהות בעיר. בפרובינצית פִּיזָה מומלץ מאוד לנסוע בכביש החוצה את “גבעות המתכת“ דרך ווֹלְטֵרָה ועד סיינָה. הנופים בדרך זו מרהיבים ביופיים. עוד באזור: סן מיניאטו ומונטה פיסנו.
הפרובינציה המערבית של לִיבוֹרְנוֹ שוכנת לאורך “חוף האטרוסקים” והיא כוללת מספר איים שהמוכר שבהם הוא האי אֶלבָּה אשר אירח את נפוליאון בּונפּרטה למשך שנה של גלות כּפויה. רבים מן התיירים שיבקרו באי, ישמחו בהמשך, אם מישהו יחליט להגלות אותם לכאן לפרק זמן של שנה-שנתיים, שכן אֶלבָּה מוקפת במי-ים צלולים, חופיה לבנים וחמימים, ונופי הפרא שלה מעוטרים בצמחיה סבוכה. עיר הנמל לִיבוֹרנו תעשייתית ואפורה, ומלבד מבצר ישן אין בה אטרקציות יוצאות-דופן. אתר הנופש הפופולארי ביותר לאורך החוף הוא קסטיליונקלו – Castiglioncello: “הפנינה האטרוסקית”. נקודת-משיכה אחרת על החוף היא סן וינצ’נזו שמאכלסת בדרך-כלל יותר נופשים זרים מאשר תושבים מקומיים.
אָרֵצוֹ היא הפרובינציה המזרחית ביותר של טוסקנה. בצפון אזור זה שמורת היערות קסנטינסי, שבה הצמחיה שופעת ועולם החי מגוון. בעיר הקטנה פּוֹפִּי, על כביש SP70, בסמוך לאפיק זרימתו של נהר הארנו, מתנשא במעלה הגבעה מבצר עתיק שכאילו נלקח מתוך ספרי האגדות. העיר אָרֵצוֹ עצמה, מתמצתת בקרבה את הנשמה הטוסקנית. עיר עתיקה ששכונותיה הישנות, על בתיהן הציוריים וגגות הרעפים האדומים, שוכנות במעלה גבעה, הצופה אל העמקים הפוריים. כּנסיות קטנות ומבני ציבור נטועים בצניעות בין בתי האזרחים, ואָרֵצוֹ שאין בה אתרים בּומבּסטיים כפי שיש בפִירֶנצֶה, בסיינָה ובפִּיזָה, משמרת אווירה מסורתית, רגועה, ומעט פחות ייצוגית מאחיותיה המפורסמות. הפרסקאות האמנותיות, בכנסייה של סן פרנצ’סקו ופִּיאָצָה וָזָארִי הם האתרים הייחודים לעיר. המשורר פטררקה, הוא יליד אָרֵצוֹ. בדרום המחוז, בעמק צִ’יאָנָה נמצאת העיר החביבה קוֹרטוֹנָה, אף היא אותנטית, עם מספר ארמונות מימי הרנסנס ועיר עתיקה יפהפיה. קוֹרטוֹנָה היא העיר עם פוטנציאל ההפתעה הגדול ביותר עבור תיירים שמסתמכים על מידע תיירותי קלאסי.
ולבסוף, פרובינצית גְרוֹסֵטוֹ, או אזור מארֵמָה בדרום החבל. זהו האזור העני ביותר, מיושב בדלילות יחסית ונעדר ישובים היסטוריים הבנויים באמנותיות כמו אלו הקיימים בשפע, בפרובינציות הצפוניות יותר. העיר גרוֹסֵטו היא עיר צעירה במושגים איטלקיים, עם עבר של מאות שנים בלבד. עיקר העניין באזור זה הוא במרחבים הפרוצים לאורך חוף-הים ובארץ הגבעות.
טוֹסְקָנָה, מעבר לעושר התרבותי שלה ומעבר להיותה נושא מרכזי של מאות יצירות אמנות (ולאחרונה גם של סרטים) ומעבר לחשיבות הגדולה שלה בתולדות החברה המערבית, היא גם ערש הולדתם של רבים מהאישים החשובים המוכרים לנו. להלן רשימה חלקית מאוד של בניה המפורסמים של טוסקנה: גליליאו גליליי (פִּיזָה), ג’יאקומו פוצ’יני (לוּקָה), דאנטה, בוקאצ’יו , סנדרו בוטיצ’לי, ניקולו מקיאוולי, אמריגו וספוצ’י ו-מיכאלאנג’לו…מפִירֶנצֶה.. רובּרטו בּניני ופטררקה (אָרֵצוֹ), ליאונרדו דה-וינצ’י (וינצ’י) והאפיפיור פיוס השני (פּיאנזָה)
מרחקי נסיעה מהעיר פירנצה
מרחקי נסיעה מהעיר פירנצה
יעדים קרובים לפִירֶנצֶה
אמפולי – 31 ק”מ
סן ג’ימיניאנו – 54 ק”מ
סיינה – 81 ק”מ
פיזה – 83 ק”מ
בולוניה – 116 ק”מ
לה-ספּציה – 151 ק”מ
יעדים רחוקים מפִירֶנצֶה
גנואה – 227 ק”מ
ונציה – 262 ק”מ
רומא – 283 ק”מ
מילאנו – 304 ק”מ
טורינו – 422 ק”מ
נאפולי – 474 ק”מ