גִּימְנַסְיָה נוֹרְדִיָה
גימנסיה נורדיה – רחוב יוחנן הסנדלר 18. ידוע גם כבית אמב”ש.
הבית נבנה בשנת 1924 עבור שמחה אמב”ש, שהיה יליד הארץ, אבל ניהל באותה תקופה את חייו בין תל-אביב לבין אסמעליה שבמצרים, בה ישבה משפחתו עד שנות ה-40. יצחק (בוז’י) הרצוג, נשיא המדינה, הוא נכדו של שמחה אמב”ש.
הבית שנבנה ב’שכונת בעלי מלאכה’, ליד רחוב שיינקין ומול ‘גן המלאכה’ – המוכר כיום כ’גינת שיינקין’ – היה במקור בן שתי קומות, כשמעל האגף הצפוני שלו התנוסס צריח בסגנון אירופאי. תחילה יועדה דירה אחת למשפחת אמב”ש עצמה ושאר הדירות הושכרו, אבל בתחילת שנות ה-30 עברה לכאן הגימנסיה נורדיה. אז גם נוספה לבניין קומתו השלישית והצריח עם גג הרעפים הוסר מהמבנה.
הגימנסיה נולדה מתוך רוח אחווה סוציאליסטית ורצון לתרום לקהילה. זאת הייתה תקופה בה רבים מתושבי הארץ שאפו לתיקון החברה ברוח תנועות הפועלים. הלימודים במוסד המוכר והוותיק ‘גימנסיה הרצליה’, היו כרוכים בתשלום לא מבוטל ועל-כן חלק מההורים לא יכלו להרשות לעצמם לשלוח את ילדיהם לבית-הספר. לא הייתה אז חובת לימודים על-יסודיים ואלו שצמחו בבתיהם של עובדי הכפיים והסוחרים הקטנים, גם אם היו ילדים מוכשרים, נידונו לעתיד חסר השכלה גבוהה. מהצורך הזה קמה ‘הגימנסיה לעם’ שמנהליה ומוריה עבדו כמעט בהתנדבות. חלקם אף רכשו על חשבונם ספרי לימוד ומחברות עבור התלמידים. הילדים קיבלו ארוחת צהריים מזינה בכל יום לימודים, ובקיץ אף התקיימה קייטנה מטעם הגימנסיה על חוף הים. שנים ספורות לאחר הקמת הגימנסיה הוחלט לשנות את שמה לזכרו של מקס נורדאו ומאז 1929 היא נקראה ‘גימנסיה נורדיה’.
תחילה התמקמה הגימנסיה בחלקו הדרומי של רחוב בן-יהודה, אלא שהמקום היה צר מלהכיל את המוסד, ובשנת 1931 שמחה אמב”ש השכיר לאנשי הגימנסיה את הבניין ברחוב יוחנן הסנדלר 18. באותו שלב נוספו לבית-הספר גם כיתות טרום-גימנסיה, שנקראו ‘מכינה’, ובהן למדו ילדים בני 6 ומעלה. לכיתות לא קראו כיתות, אלא מחלקות. הלימודים התקיימו במשמרות. מודעה בעיתון ‘דאר היום’ מתאריך 16 בספטמבר 1932:
מתקבלים תלמידים לכל המחלקות, מלבד השמינית, על-פי תעודות או על יסוד בחינות. החל משנת הלמודים תרצ”ג תהיינה בגמנסיה שלוש מגמות: ריאלית, קלאסית ומסחרית.
אחת הבעיות שהטרידה את אנשי ההנהלה הייתה היעדרה של חצר ב’בית אמבש’. הפיתרון המאולתר נמצא בגינה הקרובה, כפי שטרחו לדווח לעיריה: “הננו מודיעים שסמוך לבית-ספרנו, מאחורי בית-הכנסת, נמצא מגרש גדול פנוי (3,000 פיק בערך) ותלמידינו משחקים שם בהפסקות.”
כדי שבכל זאת תהיינה הכנסות כלשהן מפעילות הגימנסיה, הושכרו חדרי בית-הספר בשעות הערב לצורך הרצאות ולצורך לימודי מוסיקה. בשנת 1935 מתקיים במקום קורס בנושא מפתיע. הנה כך במודעה שפורסמה בעיתונות: “קורס ההרצאות על חיי המין של האדם, מאת ד”ר מטמון, בלווית פנס קסם. ההרצאות תתקיימנה בגמנסיה נורדיה. בשעה 7.30 לגברות ובשעה 8.30 לגברים.”
סכסוכים פנימיים והתפתחויות אחרות במערכת החינוך הובילו לסגירתו של המוסד כבר בשנות ה-40. שמחה אמב”ש נפטר בשנת 1973. שתי בנותיו ירשו את הבניין: סוזי אבן, אשתו של שר החוץ הנצחי אבא אבן ואורה הרצוג, אשתו של הנשיא חיים הרצוג, וכאמור, אמו של בוז’י הרצוג. זה כבר לא ניכר על הבניין, אבל הוא שופץ בשנות ה-90.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
