בית בּלדר

בית בלדר – רחוב ביאליק 23, פינת אידלסון 31.

בית המהנדס שמואל בלדר ממוקם בחלקה המערבי של כיכר ביאליק, לצד בית העירייה הישן ולפתחו של רחוב אידלסון. זהו אחד הבתים שבזכותם התקבע המינוח “בתי החלומות” – מינוח המיוחס לבתיה ההיסטוריים של תל-אביב. שמואל בלדר (1937-1884) ואשתו רגינה עלו ארצה מווינה, בשנת 1919, עם שלושת ילדיהם: קרל, שרה ומקס. תחילה התגוררו ב’בית וייסר‘ ברחוב לילינבלום. בשנת 1925 החליט בלדר לבנות לעצמו בית. לצורך תיכנון המבנה הוא נעזר בשותפו למשרד אמיל טיינר.

תחילה היה זה בית בן קומה אחת, אבל כעבור חמש שנים נוספה לו קומה שניה ועליה קומה שלישית חלקית ובה מטבח וחדר מגורים. המשורר ביאליק שהתיישב מצדה השני של הכיכר באותן שנים ממש, התיידד עם שכנו המהנדס בלדר, וזה הפך לאחד מני רבים, שהיו מבאי ביתו של ביאליק. שמואל בלדר נפטר בגיל 53. באותה עת, קרל ושרה, שני הילדים הגדולים, עזבו כבר את הבית. מאוחר יותר היגרו שניהם לארה”ב. מקס נשאר לגור בביאליק 23 עם אמו האלמנה. הוא עיברת את שם משפחתו לנדר והפך להיות עו”ד מקס נדר. מאוחר יותר עבר לגור ברחוב הרצל.

רגינה בלדר שלא היו לה מקורות פרנסה אחרים, נאלצה להשכיר את מרבית חדרי הבית לדיירים ולבעלי משרדים, ובעצמה עברה לגור בדירה הקטנה שעל הגג. בנובמבר 1944 היא שולחת מכתב לעירייה עם בקשה לעקור את עץ הפיקוס שבחצר ונימוקיה עמה: “אני מבקשת בזה להרשות לי לעקור את עץ הפיקוס הגדל בחצר ביתי מפני הסיבות הבאות: 

אני מבקשת בזה להרשות לי לעקור את עץ הפיקוס הגדל בחצר ביתי מפני הסיבות הבאות: א. שורשי העץ הזה נמצאים כבר תחת יסודות ביתי. ב. העץ גורם ללכלוך בחצר עקב צבירת עלים, זרעים וענפים מתים. ג. העץ נמצא קרוב לבית וגנבים יכולים בנקל לטפס ממנו לגזוזטרה ואל הבית.

כל פרנסתה של רגינה הייתה תלויה בשכר הדירה שקיבלה מהדיירים. בשנת 1959 הגיע סכסוך משפטי בינה לבין שניים מהדיירים עד לבית-המשפט העליון. רגינה ראתה הפרת חוזה בכך שנכנס אדם נוסף לגור בדירה שכורה, למרות סעיף שהיה אמור למנוע זאת. מתוך פרוטוקול המשפט (רגינה דיאמנד-בלדר נגד שרה בוקי ומרדכי הופמן) ניתן ללמוד על החשיבות שייחסה האשה לבית. השופט חשין: “תמים דעים אני עם השופטים המלומדים של בית המשפט המחוזי כי השכרת המשנה לשלוש נפשות מהווה הפרה ברורה וגלויה של אחד מתנאי החוזה היסודיים. שופט השלום המלומד ראה ויתור על תנאי זה מטעם התובעת. כיצד? בעבר כבר גרו בחדר המושכר זוג עם ילד אחד והתובעת בוודאי שידעה זאת הואיל והתעניינה מאוד בביתה ובאה יום יום לנקות את החצר.” 

רגינה דיאמנד-בלדר נפטרה בשנת 1960. חודשים ספורים לפני מותה הגיש מקס נדר לרשם בית המשפט בקשה למתן צו הנהלת עיזבון, על כל הרכוש של אביו המנוח. בשנות ה-70 וה-80 התגוררו בבית בעיקר אמנים וכן התנהל בקומת הקרקע משרד של ארגון הנכים. מאוחר יותר התמקם ב’בית בלדר’ לזמן מה, בית הספר לצילום ‘קמרה אובסקורה’.

תחקיר וכתיבה: חגי להב. 

בסרט זה נראים המבנים המקיפים את כיכר ביאליק, ובהם גם בית בלדר.

בסרט זה נראים המבנים המקיפים את כיכר ביאליק, ובהם גם בית בלדר.

ניתן לשתף את המאמר