בית גראוס

בית גראוס – רחוב ביאליק 9.

יעקב-מאיר גראוס נולד בשנת 1887 בפולין. בגיל צעיר היגר לניו-יורק והתבסס מבחינה כלכלית. בשנת 1928 עלה ארצה ביחד עם אשתו שרה, לבית ברמן (1963-1891). לבני הזוג נולדו שש בנות: רחל, לאה, קיילה, מרים, חנה וברכה. רק שתיים מהבנות נקלטו בארץ, שאר ארבע הבנות חזרו כעבור שנים לחיות בברוקלין. מיד לאחר הגעתם פעל יעקב-מאיר כדי להקים בית על מגרש ריק ברחוב ביאליק. המגרש עמד באמצע הדרך בין המפגש של רחוב ביאליק עם רחוב אלנבי, לבין ‘בית סקורה‘, שזמן קצר קודם לכן הפך להיות בית העירייה של תל-אביב.

בני הזוג גראוס היו דתיים אדוקים וחייהם התנהלו סביב קיום מצוות. הם נראו מעט חריגים בנוף של רחוב ביאליק, וכך גם הבית אשר תוכנן על-ידי האדריכל פנחס היט. זה היה מבנה בן שלוש קומות, נטול אלמנטים ים תיכוניים, אשר חזותו שונה מבתים אחרים שנבנו בסגנון האקלקטי בתל-אביב של אותן שנים. עם תום בנייתה של הקומה הראשונה התגלתה טעות שנעשתה בתום לב על-ידי פנחס היט, ובעקבותיה שטח המבנה צמח ב-19 מ”ר. היט פונה לחברי המועצה בבקשה ש”יחליקו” לו את הנושא: “…פונה אני בנדון זה לכבוד המועצה בבקשה להרשות לי בהמשכת הבניה. הנני מתחייב לא לעבור בעתיד על חוקי הבניה הקיימים…(ינואר 1929).” בתגובה, משרבט ראש העיר מאיר דיזנגוף הערה מאלפת בכתב ידו: “אני בעד להרשות לו לבנות. הוא הבטיח לי להשתתף באיסוף כספים לטובת מחוסרי העבודה, בתור קנס על עוברו על חוקי הבניה בשגגה.”

מבין הדיירים הראשונים שנכנסו לגור בבית היו חנה וד”ר אפרים סיני. סיני נודע כמנהל המרפאה למחלות עיניים בבית-חולים הדסה. הוא הפעיל בדירת מגוריו קליניקה פרטית, בנוסף על עבודתו הציבורית. בשנת 1961 מונה ד”ר סיני כיו”ר ההסתדרות הרפואית בישראל והוא גם היה ממקימי הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב. בשכנות למשפחת סיני גרו מלכה נוביקוב ובנה יחיאל. דיירים נוספים שגרו בבית בימי בראשית שלו: צבי וקטה ליכטנשטיין, משפחת ניימן, פישל פלדמן, שאף היה מועמד לחברות בכנסת מטעם אחת מהסיעות החרדיות, וכן משפחת הלוי. לצד הדיירים התנהלה בחלק מהדירות פעילות של מוסדות ואגודות כמו ‘אתרוג’ ו’מגן’. גברת קטה הירש אף הפעילה כאן מוסד להתעמלות לילדים ולתינוקות. בשנת 1937 נפתח באחת הדירות מועדון הסתדרות הרופאים. במועדון שומעים הרצאות ומקיימים טורנירים בשחמט. ב-21 במארס 1937 מתפרסמות בעיתונות הזמנות להרצאה: “הערב ב-8.30, רחוב ביאליק 9, הרצאתו של שאול טשרניחובסקי: רשמים מנסיעה לארגנטינה.” אבל ‘בית גראוס’ היה מוכר בעיקר בזכות ‘חזון’ – בית ספר ללימודי תיאטרון שניהלו דוד ורדי (רוזנפלד) ואשתו חוה יואלית.

ורדי נולד באוקראינה ב-1893. הוא עלה ארצה במסגרת העליה השנייה והיה אחד התלמידים במחזור הראשון של ‘גימנסיה הרצליה’. מאוחר יותר שב לרוסיה והצטרף ללהקת התיאטרון של ‘הבימה’. הוא היה אחד השחקנים בהצגת הדגל של התיאטרון – ‘הדיבוק’. באותם ימים הכיר את חוה יואלית לבית גרינשפון. לאחר נישואיהם נדדו בני הזוג בין רוסיה, פלשתינה-א”י וארה”ב. לבסוף, התיישבו בתל-אביב והקימו בה את מדרשת ‘חזון’. בפרסומים השונים נרשם: “מטרת המדרשה היא לחנך שחקנים ובמאים צעירים לתיאטרון העברי ולחנך מדריכים דרמטיים לבתי הספר ולאגודות דרמטיות, ולשפר את הדיבור העברי.” השניים גרו ברחוב בלפור 18.

משפחת גראוס גרה בעצמה ברחוב ביאליק 17. באמצע שנות ה-30 עברו לגור בדירה, בבניין נוסף שיעקב-מאיר החזיק בבעלותו, ברחוב טרומפלדור 48. חלק מבני המשפחה סבלו כאמור מקשיי התאקלמות בארץ. הם נעו בין תל-אביב לברוקלין. ביוני 1940 כשבני משפחת גראוס נעדרו מן הארץ, התאגדו דיירי הבניין לפי צו השעה, והפכו את אחת מהדירות בקומת הקרקע למקלט, למרות שיתוף פעולה חלקי בלבד של בעל הבית. כעבור שנתיים נודע להם שנציגו של גראוס בארץ החליט להרוס את המקלט ולהשכיר אותו כחדר מגורים. הדיירים מתקוממים במכתב למחלקה הטכנית: “…יען אין אנו, נשינו וטפינו, הפקר, לזרוק אותנו למדרגות עם רוחות הפרצים, דבר העלול לסכן את בריאותנו ולשלול מאתנו את הבטחון שהמקלט יכול להציל אותנו מהפצצות (אוקטובר 42, במכתב למחלקה הטכנית בעירייה).” לבסוף, התקין גראוס מקלט חלופי, בחלק אחר של הבניין.

באפריל 1945 עזבה כרמלה גור-אריה, בחורה בת 18, את בית הוריה ברחוב בוגרשוב, ונעלמה. אביה של כרמלה, יצחק גור-אריה, היה מורה מוכר למאות תלמידים בבית-הספר התיכוני למסחר ברחוב גאולה. בתום חיפושים התגלתה גופתה של כרמלה בחצר הבית ברחוב ביאליק 9. היא קפצה מגג הבניין אל מותה. 6 שנים מאוחר יותר שוב התפרסם הבית בנסיבות שליליות: “למאסר חודש ימים ולמתן ערבות של 200 לירות על החזקת בית בושת, נדונה היום רוזה טרומפטור בת 52. כמסייעת לעבירה נדונה רבקה מתודי בת 19. ב-8 בינואר השנה נמצאו הנאשמות מחזיקות בית בושת ברחוב ביאליק 9 בתל-אביב (‘על המשמר’, 24 בספטמבר 1951).” 

אחרי מלחמת העולם השניה שבו גראוס, אשתו ושלוש מבנותיהם, לפרק חיים נוסף בישראל. לשם מגוריהם הפרטיים ביקשו לבנות דירת גג, בבית ברחוב ביאליק 9. התקבל אישור לבניית דירה קטנה, אבל בני המשפחה עברו לגור בירושלים. ביולי 1963 מעיד דוד מוזס, ששוכר משרד באחת מדירות הבניין, בנוגע ליעקב-מאיר גראוס: “בעל הבית הוא אדם חולני שאין רואים אותו כלל ומה שמבקשים ממנו, לא מקבלים.”

בסוף שנות ה-50 ישב כאן בית עסק קטן למכירת בולים בשם ‘בית הבולים הישראלי’. בספטמבר 1960 עברה לקומת הקרקע של הבית, הוצאת ‘עם הספר’ שעד אז פעלה מבית שכן (ביאליק 15). מייסד ההוצאה, דב ליפץ, הוא אביו של אהרון אמיר, מתרגם ומשורר שהתבלט בזכות השתייכותו לחבורת ‘העברים הצעירים’, אשר זכתה מאוחר יותר לכינוי: ‘הכנענים’. ‘עם הספר’ התמחתה בהוצאת ביוגרפיות של מנהיגים בעולם והייתה בין היתר אחראית גם להפצת רבעון הספרות ‘קשת’ שאהרון אמיר היה עורכו.

גראוס נפטר בארה”ב ב-28 במאי 1967 והובא למנוחות בירושלים, בעיצומם של הימים המתוחים, טרום מלחמת ששת הימים. בני המשפחה בארץ ישבו שבעה בביתו של חתנו של גראוס, אליהו קושלבסקי, רבה הראשי של באר-שבע. 

המבנה שומר בשנת 2012 על-ידי ‘בר-אוריין אדריכלים’.

ניתן לשתף את המאמר