בֵּית זְלָטוֹפּוֹלְסְקִי

בית זלטופולסקי – רחוב גורדון 9. 

זהו אחד היפים מבין מאות הבתים הבנויים בסגנון הבינלאומי, בעיר תל-אביב. הוא תוכנן בשנת 1935 על-ידי האדריכל דב כרמי, עבור דבורה וישראל זלטופולסקי. ישראל גודוביץ’ ששימש לזמן קצר כמהנדס העיר לצדו של רון חולדאי, אמר על הבית הזה, בראיון למגזין ‘טיים-אאוט’: “לא בית האונייה, לא בית העמודים ובוודאי לא הבתים מרובי הקומות – לא הם תל אביב. הבית ברחוב גורדון הוא שיא התפארת התל אביבית, עם כל הקריטריונים שהייתי מצפה ממבנה בעיר הזאת לעמוד בהם. הוא פשוט ולא פשטני, ויש לו כמובן גם את התוספת של הצבע הלבן. הוא שרד את השימור מבלי פגע, וזה גם חשוב מאוד. אין לו עמודים רומיים, קרמיקה ושאר צצקלעך. הוא לבן, פשוט ותל אביבי אסלי”.

דב כרמי, שאחראי גם על ‘בית אל-על’ ברחוב בן יהודה, והיה שותף לתכנון משכן הכנסת בירושלים, בנה כאן מבנה ברוח הבאוהאוס עם חזיתות לבנות, נקיות מקישוטים ועיטורים, שמודגשות על ידי מרפסות אופקיות. ‘בית זלטופולסקי’ נמצא במרחק של 200 מטר מחוף הים. בתקופה בה נבנה הבית, נקראה השכונה הקטנה שסביבה הוא הוקם: ‘שכונת כרמיה’.

ישראל זלטופולסקי נודע בעיר כבעלים של המלון היוקרתי הראשון על חוף הים של תל-אביב: ‘מלון סן רמו’. ישראל הוא אחיו של הלל זלטופולסקי, איש עסקים יהודי, נדבן שתרם רבות לקידום מפעלי תרבות בארץ ותמך בעיתונים הכתובים בשפה העברית. על שמו של הלל זלטופולסקי רחוב קטן הנמצא קילומטר אחד צפונה לבית ברחוב גורדון 9. גם ישראל היה איש אמיד. בשנת 1927 הוא רכש מגרש ליד הים, בסכום של 350 לירות מצריות, ועליו הקים את המלון. המגרש שכן במקום בו עומד היום ‘מגדל האופרה’, בקצה רחוב אלנבי. פתיחתו של ‘מלון סן רמו’ ליד הקזינו של תל-אביב משכה אליה את עשירי הארץ וגם תיירים יהודים שהגיעו לעיר. השנים הראשונות לא האירו פנים לזלטופולסקי. כך הוא תיאר את תקופת ההקמה: 

במשך הזמן עשיתי תיקונים גדולים במלון. שיפרתי את הבית עד לבלי הכירו. בשנים הראשונות עבדתי בהפסד גדול, כי רוב החדרים אין להם מרפסת ולא אוויר מספיק. אף בעל מלון אחר לא עבד עבודת פרך כמוני.

ממש בסמוך להקמת הבית ברחוב גורדון, זלטופולסקי מכר את המלון, שידע בהמשך שנים יפות בהרבה. לדבורה ולישראל היו שלושה ילדים: עזרא, שלמה ואסתר (פירה), שגדלו בבית ברחוב גורדון 9. הדירות האחרות הושכרו. גרו כאן בשנים הראשונות אדית וקרל מורגנשטרן, ישראל גורניצקי, הלמוט זאלינגר, אטל מיכאלוביץ’ ואחרים. הדיירים היו ברובם בעלי אמצעים. בינואר 1950, מפרסמת גברת יגלום, שמשפחתה התגוררה בקומה השניה, מודעה בעיתון ‘מעריב’: דרושה מחנכת גננת, רצוי מדופלמת, לשני ילדים בני 5 ו-7, ליום שלם עם לינה. רק מטפלת ממדרגה ראשונה באה בחשבון.”

דבורה זלטופולסקי נפטרה בנובמבר 1959, ואילו בעלה ישראל נפטר כעבור שלוש שנים כשהוא בן 87. החל משנות ה-60 ועד היום, הבית משמש בין השאר, כבית להנהלת איגוד איל”ן (איגוד ישראלי לילדים נפגעים).

רן נודלמן מוסיף עדות אישית: בית זלטופולסקי עומד בצידה הימני של הכניסה לגן גורדון בו העברתי את ילדותי. בצידה השמאלי של הכניסה נמצא בית מספר 7, שבזמנו גר בו דר’ משה סנה, שזכיתי להכירו אישית כנער ואף הייתי אצלו בבית לצורך החתמה על פטיציה לעיריית תל אביב, בנושא בקשה שהגשנו דיירי הרחוב, לפינוי פחי הזבל המרעישים ממתכת, במטרה להחליפם בפחי פלסטיק.

תחקיר וכתיבה: חגי להב. 

בית זלטופולסקי בשנת 1935. צלם: יצחק קלטר.

בית זלטופולסקי בשנת 1935. צלם: יצחק קלטר.

ניתן לשתף את המאמר