בית בּלייבּרג
בית בלייברג – רחוב הר סיני 3 (לשעבר סמטת בית-הכנסת).
ההחלטה להקים את בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי, התקבלה כבר בשנת 1914, אלא שקשיי מימון עיכבו את מימוש הפרוייקט בשנים רבות. רק ב-1925 לאחר התערבותו הפיננסית של הברון רוטשילד, החלה הבניה שנמשכה כמעט שלוש שנים. ברבות הזמן הפך בית הכנסת למוקד מפגש חשוב עבור תושבי תל-אביב – עובדה שהעניקה ל’בית בלייברג’, הנמצא ממש בשכנות אליו, את האפשרות ליהנות ממיקום מרכזי במיוחד.
הבית נבנה בתכנונו של האדריכל משה צ’רנר בשנת 1924, על אדמות השכונה ההיסטורית ‘חברה חדשה’, שבאותה עת כבר הייתה מאוחדת עם השכונות הראשונות של תל-אביב: ‘אחוזת בית‘ ו’נחלת בנימין‘. העיר מנתה באמצע שנות ה-20 מעל 34,000 תושבים וחלקים נרחבים מהאזור שחובק את רחוב אלנבי, נקראו באותם ימים ‘תל-אביב מרכזית’.
מרים ומשה בלייברג היו אנשים דתיים שגידלו שישה ילדים. מעט אחרי שהתמקמו בבית, מצאו עצמם בני המשפחה בקשיים כלכליים. משה בלייברג אף נקרא למשפטים ונתבע על-ידי השלטונות. בין היתר נוצרו אי הסכמות שגררו בירורים וקנסות בנוגע לבניה לא חוקית על גג הבניין ובמרתף. באוגוסט 1926 שולחת מרים בלייברג מכתב למחלקה הטכנית בעירייה, ממנו ניתן ללמוד על הלך הרוח: “כיוון שמצב בריאותו של בעלי אינו מרשה לו להתעסק בעניינים הנוגעים לסידור הבית, מוכרחה אני להחזיק שומר שיעשה את כל העניינים. לפיכך אני מבקשת מאוד את המחלקה הטכנית לאפשר לשומר את הישיבה במרתף. הנני מבקשת לסדר את העניין בהקדם האפשרי כדי שלא אהיה צריכה להתעסק בעניין הגוזל ממני גם זמן וגם בריאות.”
בשנת 1929 נאלץ משה בלייברג למכור את הבניין ליוסף ולרחל ממלוק. ליוסף ממלוק, שהיה עסקן בארגונים דתיים ובמוסדות של גמילות חסדים, מיקום הבית היה נוח במיוחד, שכן הוא היה יו”ר ועד בית הכנסת הגדול. שבע שנים מאוחר יותר שוב מתחלפת הבעלות על הנכס. הפעם הרוכשת היא בתיה (בטסי) זונבנד. בסוף שנות ה-30 נקרא האדריכל הנודע זאב רכטר כדי לערוך שינויים במעטפת של בית-הכנסת. עד אז ‘בית בלייברג’ ניצב לצדו של המבנה הגדול בסמטה צרה יחסית. רכטר הפך את המתחם שמקיף את בית-הכנסת לרחבה שמזכירה כיכרות טוסקניות. הסמטה הפכה לרחוב קטן שנקרא בהמשך ‘רחוב הר סיני’.
מרבית דירות הבית הושכרו בימי מלחמת העולם לסוכנות ביטוח ולבתי עסק קטנים. ‘המועצה להשלטת השפה העברית’ למשל, ישבה כאן. במארס 1941 מתפרסמת מודעה בעיתון ‘המשקיף’: “יום יום מכינים ציירי שלטים ובעלי עסקים שאינם שולטים בעברית שלטים ופתקים לחלונות הראווה, בעברית גרועה ומשובשת. כדי למנוע חילול כבוד העברית מתבקשים הציירים לפנות, קודם הכנת השלטים והפתקים, למשרד המועצה להשלטת העברית, רחוב הר סיני 3, כדי לקבל ללא תשלום נוסחאות מתוקנות.”
בשנות ה-50 הבית שמצבו הצריך שיפוצים, עבר לרשותה של חברת ‘רסקו’ שבשלב מסויים, ללא כל התייחסות לערכו ההיסטורי, תכננה להרוס אותו ולבנות במקומו בניין אחר. למרבה המזל, תכנית ההרס נגנזה והתבצעו עבודות תחזוקה בלבד. מסמך שנשלח לוועדה לתכנון ובניין בנובמבר 1956: “הננו להודיעכם כי אנו מטפלים כעת בתכנון הבניין שיוקם על החלקה מספר 37 ברחוב הר סיני 3, מול בית הכנסת הגדול. על החלקה הנ”ל נמצא כעת בניין ישן, ורק אחרי הריסתו והקמת בניין חדש מותאם לשני הבניינים החדשים שנבנו בשני המגרשים הסמוכים, תקבל הכיכר צורה יפה ומתאימה למקום המרכזי והחשוב הזה.” אחרי ‘רסקו’ החזיקה בבניין חברת ביטוח שניהלה מכאן את אגף ביטוחי החיים שלה. כיום הבית עומד בלב הרחבה המתחדשת, כשלצידו בניינים עם מעברים מקומרים ובהם מסעדות אופנתיות.
דני בן-מנחם מוסיף עדות אישית: “בית ילדותי, הר סיני 3. כאן גרו בקומה השלישית בשנות הארבעים והחמישים סבתי וסבי! מכאן צפינו בכל אירועי אלנבי, תהלוכות מצעדים, והפגנות! הקטע באלנבי היה נסגר כל יום שישי בערב עד גמר התפילה בבית הכנסת הגדול. בסוף שנות החמישים רסקו הגיעו להסדר עם הדיירים וסבתי וסבי עברו לשלמה המלך, ליד גן החיות.”
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
