בֵּית דָּוִידְזוֹן

בית דוידזון – רחוב מונטיפיורי 40, פינת קרל נטר 1.

הבית נבנה בסוף שנות ה-20 של המאה ה-20, עבור בני הזוג ראובן והינדה-לאה דוידזון, שעלו ארצה מפיטסבורג. כאשר נכנסו לגור בבית ברחוב מונטיפיורי 40 היו שניהם כבר בני 66. ככל הנראה הדוידזונים היו חשוכי ילדים. במרשם האוכלוסין של 1929 הם מופיעים בכתובת ‘רחוב הים 15’ (רחוב הרב קוק של ימינו), אבל שנתיים אחר-כך הם כבר רשומים בכתובת של ‘בית דוידזון’. 

ב-10 ביולי 1931 מופיעה בעיתון ‘דאר היום’ הידיעה הבאה: 

אני החתום מטה ראובן דוידזון, תושב תל אביב, בפינת מונטיפיורי וקרל נטר, בביתי הפרטי, מודיע בזה שכל מי שיש לו שטרות בחתימת ידי יביא לי את השטרות האלה במשך שבוע ימים מהיום והוא יקבל את תמורתם. אבל אני גם מודיע בזה שלמעשה במשך כל הזמן שאני יושב בתל אביב ועד היום, אני לא מסרתי למי שהוא אפילו שטר אחד בחתימת ידי, ואם מישהו יביא לאיזה בנק לעשות דיסקונטה על שטרות בחתימת ראובן דוידזון, בעברית או באנגלית, להווי ידוע שהשטרות האלה מזויפים.

שמו של האדריכל שתיכנן את המבנה בסגנון אקלקטי, נעלם מהרשומות, והוא נותר אלמוני. בבניין המקורי היו שתי קומות בלבד. במרכז הבניין שצורתו כצורת האות העברית ר’, גוף גלילי בולט הממוקם בקרן הרחובות מונטיפיורי וקרל נטר, וממנו יוצאות שתי חזיתות מרובעות: חזית אחת, זאת הגדולה יותר, פונה לרחוב מונטיפיורי, ואילו החזית השניה פונה לרחוב קרל נטר. בשנת 2015 המבנה שופץ ושוחזר, ואז גם נוספה לו קומה שלישית, תוך כדי שהמראה האחיד והאלגנטי של הבניין ההיסטורי נשמר בקפדנות.

בתחילת שנות ה-40 נמכר הבניין לאדם בשם משה מאיר שהיה בעל משפחה ואב לילדים. הבית הורחב לצורכי הדיירים החדשים והיו בו שמונה חדרים. רק בתקופה זו, בה התגוררה משפחת מאיר ב’בית דוידזון’, המקום שימש למגורים במתכונת משפחתית מלאה. אחר-כך הבניין נמכר לזוג נחום ואדלה שרייבמן שבתורם מכרו אותו בדצמבר 1949 לחברת הבניה ההסתדרותית ‘נוה-עובד’. חלפו פחות מ-10 שנים ומשרדי חברת הבניה עברו למען חדש ברחוב ליאונרדו דה וינצ’י. הבית עבר אז לרשותו של עו”ד אמנון רוזנשטין. כשזה האחרון נפטר באוקטובר 1986 הוא מוריש את הנכס לאשתו מלכה.

בשנת 1992 המקום נרכש על-ידי איש העסקים צדיק בינו עבור מסעדת ‘תפוח הזהב’ של ישראל אהרוני. ‘תפוח הזהב’ נחשבה לאחת המסעדות המשובחות בתל-אביב של שנות ה-90. כעבור שבע שנים הוחלט לסגור את המסעדה למרות שהיה לה קהל נאמן, וזאת בטענה שצדיק בינו זקוק למקום עבור משרדיו. 

תחקיר וכתיבה: חגי להב. 

ניתן לשתף את המאמר