בֵּית פֶלְדְּמָן

בשנת 1928 התפרץ סכסוך סוער, מלווה בהאשמות והכפשות בין האחים חמילבסקי, דיירים נוספים בשכונת בעלי-מלאכה, לבין אליהו פלדמן. העניין הגיע לבית המשפט ואף פורסם בעמוד הראשי של עיתון ‘הארץ’ מ-27 במאי אותה שנה: ” לדעת הישוב! בקשת סליחה. הננו מפרסמים בזה ומודיעים לכל הישוב כי כל האשמות והעלילות שנזרקו מפינו בבית הכנסת, אצל הרבנים, ובשאר מקומות פומביים או בין אנשים פרטיים, כלפי אליהו פלדמן ובני ביתו שבאו מתוך התרגזות, אין להם שום יסוד והננו חוזרים בהן מתוך ישוב הדעת הגמור ומבקשים בזה סליחה בפומבי מאת אליהו פלדמן ובני משפחתו. בכבוד רב יעקב ומשה חמילבסקי.” ומצורפת מתחת להודעה זו, הודעה של פלדמן עצמו: “בזה הננו מודיעים שקיבלנו תמורת התביעות שהגשנו נגד האדון יעקב חמילבסקי בבית המשפט את המגיע לנו לפי פשרה. הסכסוכים נגמרו בינינו בשלום.”

משפחת פלדמן התברכה בשבעה ילדים: יוסף (יליד 1898), ברוך, חסיה, שמחה, חנה, מרים ומיכל שנולדה 20 שנה אחרי אחיה הבכור. הילדים שהיו כבר בוגרים באותה עת נרתמו לעבודה ברפת. כעבור שנים ספורות קיומה של הרפת הופך כבר לבלתי נסבל מבחינה סניטרית ואליהו פלדמן עצמו מגיש בשנת 1930 בקשה לעירייה כדי שיוכל להסב את מבנה הרפת לבית מגורים נוסף. הדבר גורר דין ודברים ממושך עם מחלקת ההנדסה ועם שכנים אחרים המתנגדים להרחבות ולבנית הגדר כפי שמתכנן פלדמן. בשנת 1941 מתקבל אישור להוספת מקלט ב’בית פלדמן’ “להגנה בפני רסיסי פצצות והדף האויר” כפי שכתוב על הרישיון.

אליהו פלדמן נפטר בשנת 1943, ואשתו לאה נפטרה בדיוק שנה אחת אחריו. בסוף שנות ה-40 הבניין נמכר לאליהו קלוגמן ושותפיו ונרשם על-שם חברת ‘אחוזת דוד בע”מ’. אחר-כך הבניין הופך לבית מסחר לעבודות זכוכית ולמראות ובשנים מאוחרות יותר נפתחות במקום חנויות אופנה ועסקים לייצור ושיווק תכשיטים.

השיפוץ שהתבצע בשנת 2017 נאמן למקור באופן חלקי ביותר. החזית והצריחים ההיסטוריים נשמרו באופן הדומה לבית אותו בנה יהודה סטמפלר. הקומות שנוספו לבית פלדמן וההרחבות שנעשו, הפכו אותו לבניין שונה מזה שעמד כאן בתקופה בה בני המשפחה מכרו את תוצרת החלב מן הרפת העירונית.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.