בית גרשון לוין
בית גרשון לוין – אלנבי 60, פינת רחוב הכרמל 43.
בפינה הצפון-מערבית של כיכר מגן-דוד, ממש במבואות שוק הכרמל, נמצא ‘בית גרשון לוין’. הבית הוקם בתכנונו של האדריכל יוסף טישלר בשנת 1924 והוא משמש כאחת העדויות הבולטות שנותרו מבתיה של תל-אביב אשר נבנו בסגנון האקלקטי, בשנות ה-20 של המאה ה-20. עיכובים בלתי צפויים חלו בעיצומן של עבודות הבניה של ‘בית גרשון לוין’, כפי שהודפס בעתון ‘הפועל הצעיר’ מחודש יולי 1924: “הפועלים העסוקים בנגרות ובצבעות בבנין ביתו הגדול של גרשון לוין הפסיקו לרגלי המחירים הנמוכים מאד את עבודתם ודורשים העלאת שכר.” לא מצויין השכר אותו קיבלו הפועלים, אבל סביר להניח שהיה נמוך משכר המינימום של אותם ימים: 25 גרוש מצרי ליום עבודה. בצילום משנת 1928 ניתן לראות בחזית הבניין מגדל קטן שעשוי להיראות כמבנה דתי, אבל זהו טרנספורמטור חשמלי שבאמצעותו האירו את הרחובות הסמוכים.
גרשון לוין נולד בשנת 1869 בפולין. הוא נישא לאסתר-גיטל, לבית פייפנזילברג. עוד כשהיו בפולין נולדו חמשת ילדיהם: יטה, מרים, מוריס, יקותיאל ואיזידור. בשנת 1902 כשאיזידור הקטן היה בן 3 בלבד, היגרה כל המשפחה לפיטסבורג, פנסילבניה. בתחילת שנות ה-20 עלו ארצה והתיישבו בתל-אביב. חלק מבני המשפחה נותרו באמריקה. גרשון ואסתר לוין היו אנשים דתיים שהשתייכו לזרם של ‘אגודת ישראל’. הם עצמם גרו בדירה המרווחת ביותר בבניין. בנם מוריס (1969-1894) וכלתם סילביה, התגוררו בדירה אחרת במבנה. בערוב ימיהם עברו גרשון ואסתר לירושלים. אסתר נפטרה בשנת 1943 וגרשון הקשיש הספיק עוד לשאת אשה שניה. הוא נפטר במארס 1948. ארבעת ילדי לוין, מלבד מוריס, נפטרו בזה אחר זה בתוך שנתיים, בין השנים 1975 עד 1977.
בשנת 1931 אירעה טרגדיה בבניין. הדיירת שינדל גיטמן קפצה מן הקומה השלישית אל מותה. כעבור חמש שנים שוב מקרה מצער עם דיירת אחרת ב’בית גרשון לוין’, הגברת אסתר עוזר עזבה את הדירה, בה שהו שלושת ילדיה, ונעלמה.
צפונית לאלנבי 60, שכן החל משנת 1937 המבנה הידוע והמוכר של ‘קולנוע אלנבי’, אך מבנה זה נהרס לפני מספר שנים ובמקומו הוקם בניין מגורים מודרני.
מלכתחילה חלק ניכר מהבניין יועד לצרכי מסחר. להלן, על קצה המזלג ובאופן אקראי, מספר בתי עסק שפעלו ב’בית גרשון לוין’ לאורך הדורות:
1925: יונה דעואל – כל מכשירי הצלום, תקון צלמניות, קונים ומוכרים גם צלמניות משומשות / ד. גרבר – חיט אמן / מ. שבלוב – רופאת שיניים, המציעה הנחה לפועלים. 1926: חנות י. מלחי – מוכרים חמאה אוסטרלית ומכריזים על מחיר מיוחד של חמישה גרוש לחבילה של חצי ליברה נטו. 1927: קונדיטוריה גדנסקי – מבטיחים שאצלם הגלידה הכי טובה והכי טריה בעיר. 1932: ד”ר קרונהויז – רופא ילדים המפרסם הודעה עם כתובתו ברחוב אלנבי 60 ועם שעות הקבלה. בתחתית המודעה הוא מוסיף הערה נוגעת ללב: “חולים מחוסרי אמצעים מתקבלים חנם.” 1935: המכולת של שמואל קולובובסקי. 1941: סניף ‘ליבר’ – מכירת שוקולדים. 1947: חנות הנעליים ‘אופיר’. 1959: בית מסחר להפצת ספרים של מאיר מזרחי, שהפך עם השנים למוסד מוכר בכל הארץ. בכתבה על מאיר מזרחי בעתון ‘למרחב’ משנת 1964 נכתב: “האיש הפוסק בבחירתם של מאות ספרים לא גמר פקולטות לספרות ומושגיו על ספרות ועל ספרים אינם שיא דקות הטעם.” 1963: חנות ‘ארנקי שפירא’. 1968: חנות התכשיטים של יצחק קאשי. 1971: ‘קארין’, בוטיק האופנה העילית. 1986: ‘מיני שפירא’, מוצרי עור, ארנקים וחגורות.
הצילום משנת 1928 – מתוך ארכיון הסרטים הישראלי של סינמטק ירושלים. הצילום משנת 1969 – ישראל סאן.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
