קיוטו

קיוטו מהווה יעד מעולה להתנסויות ולטעימות מן התרבות המקומית. ניתן להשתתף בטקס תה, ללבוש קימונו, להכין נייר אורז , לצפות בתיאטרון נו, לסדר פרחים (איקבּנה), לתופף על תופי ענק (טאיקו) – וזו כמובן רק רשימה חלקית – ובכך לחוות מקרוב את ‘הרוח היפנית’.

תחנת הרכבת של קיוטו מהווה נקודת ציון מרכזית בעיר. התחנה עצמה, בעיצובו המודרני של הארכיטקט הארה הירושי, הינה יצירת אומנות ובנויה בקונספט המסמל גשר בין העבר לבין העתיד. בתוך מבנה התחנה ממוקמים מספר מרכזי קניות, מוזיאון אמנות, מסעדות ודוכני אוכל. במעלה המבנה קיימת טיילת נחמדה וממנה תצפית על העיר.

באזור המרכזי Nishijin שוכן ארמון הקיסר המצוי בתוך פארק עתיר צמחיה. הכניסה לפארק חופשית, אך על מנת להיכנס לתוך הארמון יש צורך בתיאום מראש. קיסרי יפן התגוררו בארמון זה עד הימים בהם הפכה טוקיו לבירת המדינה. דרומית-מערבית לארמון נמצאת טירת נִיז’וֹ, טירת שוגון אמיתית, אשר נבנתה על-ידי טוקגוואה אייאסו, מייסד שושלת השוגונים. החלק המעניין של הטירה, מתחם נינומארו, מורכב ממבנים עם גגות עץ משולשים המחוברים זה לזה במסדרונות מקורים. הכניסה למתחם מתבצעת דרך השער המונומנטלי של קארמון.

באזור הצפוני, לצלו של הר קינוגאסה, בולט ביופיו עוצר-הנשימה, הקִינְקָהקוּגִ’י – פביליון הזהב – אשר מהווה סמל לארכיטקטורה היפנית המסורתית ותמונתו על רקע האגם, במיוחד בשעות הערב המוקדמות, נראית כאילו נלקחה מתוך ספר אגדות. בסמוך למקדש שוכן מוזיאון אמנות מעניין עם יצירותיו של האמן אינשו דומוטו.

מקדש ריואנג’י – Ryoanji מוכר בזכות גן הזן המצוי בתחומיו. הגן משתייך לזרם ה’קארה סאנסוי’ – סגנון גנים יפניים וסיניים יבשים הבנויים מחול, חצץ, אבנים וסלעים. הגן הוא חצר מלבנית המשתרעת לאורך של שלושים מטר בלבד ובה חמישה-עשר סלעים  וכן חצץ אשר נגרף על-ידי נזירים, לתלמים ישרים. הפשטות ומיעוט הסמלים מייצגים את פילוסופיית הזן. הגן נחשב לאחת מיצירות האמנות החשובות של יפן הקדומה.

באזור המזרחי – Higashiyama, נמצא הקיוֹמִיזודֵרָה, ‘היכל המים הטהורים’, מקדש  יוצא דופן במראהו, הניצב על גבעות מיוערות, בתוך צמחיה עבותה, בנוי כלונסאות-עץ, והוא אחד המקדשים העתיקים של יפן. הדרך המטפסת ועולה אל המקדש רצופה דוכני-מכירה וחנויות מסורתיות..

מן המקדש מתפצלות מספר סמטאות הקרויות נִינֶן-זָאקָה וסָאנֶן-זָאקָה. הסמטאות המחברות את המקדש עם פארק מָארוּיָאמָה מוקפות בתי-עץ עתיקים, מקדשים קטנים, מסעדות, בתי-מלאכה וחנויות ייחודיות המוכרות חפצי אומנות.

בקרבת מקום מצוי Sanjusangendo, אולם בנוי עץ (אורכו 125 מ’, עובדה ההופכת אותו למבנה העץ הארוך ביותר ביפן), בו מצויים 1001 פסלים מוזהבים של אלת-הרחמים הבודהיסטית קאנון, היא האלה בעלת אלף הידיים. המראה מרשים וללא ספק זהו אתר חובה למבקרים באזור. ממול נמצא המוזיאון הלאומי של קיוטו, עשיר בפריטים מעניינים.

מקדש הגִינְקָהקוּגִ’י – פביליון הכסף – שהוקם בסוף המאה החמש-עשרה, ולו גן יפהפה, נמצא גם הוא באזור המזרחי.  בניגוד ל’מקדש הזהב’ המצופה זהב, אין מקדש זה מצופה בכסף. יופיו במראהו העתיק, כמו חלוד, המעביר תחושה חזקה של חיבור אל הטבע ואל העבר. המקדש מסמל את תחילתו של שביל הפילוסופים הרומנטי. מכאן השביל מוליך דרומה לצדה של תעלת מים עתיקה, עד למקדש הזן נאנזן-ג’י.

עוד נמצאים בחלק המזרחי של קיוטו: צ’יאונין, מקדש בודהיסטי ענק אשר הכניסה אליו דרך שער רחב ומרשים. המקדש פעיל וניתן לצפות בתפילות הנזירים, ומקדש הֵייאן הצבעוני שבחצרותיו נהוג לערוך חתונות עד עצם היום הזה, ובתחומו מתקיים בכל שנה ב-22 באוקטובר, פסטיבל ‘Jidai Matsuri‘, אותו מציינים בתהלוכות.

Nishiki Ichiba הוא מתחם המשמש שוק אוכל ובו 130 חנויות זו בצד זו, המציגות לראווה מוצרים ומאכלים ייחודיים לאזור קיוטו: מיני ירקות, חמוצים, טופו, דגים ועוד. שוק נישיקי ידוע גם בכינוי ‘המטבח של קיוטו’. בקירבת מקום שוכן בית הכלבו המרשים Daimaru.

בהזדמנות זו אי-אפשר שלא להזכיר את ה-‘Yatsu Hashi‘: העוגיות הייחודיות לקיוטו, עשויות קמח אורז וקינמון ומומלצות כמתנה מקורית, המייצגת את העיר.

לפנות ערב רצוי להגיע לרובע גיון, רובע הפעילות של הגיישות וגם של המייקו, הלא הן הגיישות המתלמדות. בתי-תה קטנים נחבאים בין סמטאות צרות, נקיות, שהעץ והבמבוק שולטים בהן ויוצרים אוירה קסומה. כאן אפשר לראות גיישות ממהרות בדרך לעבודתן ואם יתמזל המזל אף לשמוע נגינת שאמיסן בוקעת מחלונות הבתים. במהלך חודש יולי נערך פה אחד הפסטיבלים הנפלאים של יפן: Gion Matsuri, במהלכו מתקיימות תהלוכות, מקדשים נישאים על כתפי אנשים בלבוש מסורתי, ואינספור דוכני אוכל פזורים ברחובות.

בין שוק נישיקי הנמצא מערבית לאפיק הנהר קאמו, לבין רובע גיון, מרחק ההליכה כרבע שעה בלבד. באמצע הדרך, ממש על גדת הנהר, מצטנע ביופיו משעול פונטוצ’ו, אולי היפה שברחובות קיוטו. אם מדרימים לאורך אפיק הנהר מספר מאות מטרים נוספים, ניתן למצוא לגדתו גם את המסעדה המשובחת (יש להזמין מקומות מראש) Giro-Giro Hitoshina.

בשיפוליה המערביים של קיוטו שוכנת הוילה של קטסורה, אחד המבנים היפניים המעוצבים באופן המרשים ביותר, עם גן יפני אופייני. הביקור במקום דורש תיאום מראש. באותו אזור נמצא גם מקדש הזן טנריוג’י (‘דרקון השמיים’) שהוכרז על-ידי אונסקו כנכס תרבות לשימור. ועוד הלאה, מעבר לנהר, חורשת במבוק נהדרת: ארשיימה. באזור גם פארק קופים. כל הדרכים באזור ארשיימה יוליכו לגשר הרומנטי המכונה: ‘גשר מעבר הירח’. הגשר מהווה את אחת הנקודות המוצלחות ביפן לצפיה בפריחת הדובדבן.

לחובבי המציאות והעתיקות מומלץ להגיע למקדש ‘טו-ג’י‘ בו מתקיים בכל 21 לחודש, יריד עתיקות ססגוני. המקדש עצמו נמצא מרחק הליכה קצר, דרומית לתחנת-הרכבת של קיוטו ובתחומו נמצאת פגודה מרשימה בת 5 קומות.

“בקיוטו אני / ועדיין מתגעגע אני / לקיוטו ” 

(מצואו באשו, משורר הייקו, 1644–1694)