מיתקפת הטרור הממושכת והרצחנית, אשר התחוללה במספר מוקדים בעיר מומבאי, ב-26 בנובמבר 2008, מיקדה את תשומת-הלב העולמית אל הכרך האדיר הזה, המהווה את מרכז הסחר והכלכלה של האימפריה ההודית.

המבקרים במומבאי לא ערים בדרך-כלל לעובדה מאוד משמעותית בגיאוגרפיה המקומית: העיר שוכנת על אי. האי עצמו מחובר אל היבשה באמצעות גשרים. האקלים בחלק זה של הודו מתאפיין בשתי עונות טרופיות: בין אוקטובר למארס חם מאד ולח. בין אפריל לספטמבר לוהט וגשום. עומס החום בחודשים יולי אוגוסט בלתי נסבל כמעט. באותם חודשים מכה המונסון בעיר ללא רחם. לעתים כמות המשקעים היומית במומבאי, בחודש יולי, עולה על כמות המשקעים השנתית בטבריה.

למרות התפתחותה המסחררת, הגידול המתמיד של האוכלוסייה, גורדי השחקים המתרבים והפיכתה למרכז סחר בקנה מידה עולמי, עדיין לבה של מומבאי – אזור קוֹלָבָּה – מותיר רושם כאילו הבריטים מעולם לא עזבו את המקום. מאז נפתחה תעלת סואץ, הבריטים השתמשו בנמל מומבאי כאחד מהצמתים החשובים באימפריה כולה.

שער הודו מתנשא לגובה של 26 מטר. שער האבן נבנה כדי לציין את ביקורו של המלך ג’ורג’ החמישי, אותו קינג ג’ורג’ שעל שמו גם הרחובות המפורסמים בתל-אביב ובירושלים, והוא ניצב ליד המזח עליו עגן המלך. עם השנים הפך השער לסמל הנטישה של הבריטים, שכן מפה יצא אחרון הפקידים האנגלים, בשעה שהודו זכתה בעצמאות. שער הודו הוא נקודת הציון החשובה בקולבה כאשר מולו שוכן מלון Taj Mahal האגדי, אחד המלונות הידועים והאיכותיים באסיה כולה.

קולבה עמוסה חנויות קטנות ומסעדות והיא שוקקת סוחרים בלתי נלאים. אין כמו קולבה כדי להתרשם מאותה דינמיות, לעתים משעשעת, לעתים מנג’סת, של חיי המסחר במזרח. מבין המסעדות הרבות של מתחם קולבה, אי-אפשר להתעלם מזו של ליאופולד. המסעדה משמשת כבר עשרות שנים מקום מפגש לתרמילאים ולמטיילים מערביים והיא הפכה זה מכבר למוסד מיתולוגי. גם במקרה זה, הפופולאריות הרבה של המסעדה, עמדה לה לרועץ, ואף היא הייתה מטרה עבור הטרוריסטים, בהתקפה שאירעה בשנת 2008. במרחק הליכה קצר משער הודו נמצא רחוב הקניות המפורסם של מומבאי: Colaba Causeway.

צפונה מכאן, אפשר לערוך גיחה אל מוזיאון CSMVS הידוע יותר בשמו הקודם: מוזיאון הנסיך מווילס. המוזיאון ממוקם בשדרה הראשית על-שם מהטמה גהנדי והוא מציג אוספים עשירים של ציורים ופסלים מתקופות שונות בתולדות הממלכות של חבל מהרשטרה. בנוסף ליצירות ייחודיות מימי המוגולים – ובהן ציורים אירוטיים, מוצגות פה עבודות לא מעטות של אמנים אירופאיים בעלי-שם. למוזיאון הנסיך מווילס צמודה הגלריה המפתיעה לאמנות הודית מודרנית.

עוד הלאה נמצאת תחנת הרכבת ויקטוריה, מהתחנות המרשימות בתבל. תחנת ויקטוריה היא אולי המפגש  הכי מוזר בין המורשת הבריטית לבין התרבות ההודית. כיום, נהוג להשתמש בשם המקומי כדי לציין את שם התחנה: Chhatrapati Shivaji. בתוך מבנה גותי עם הפיסול המתבקש ובאדריכלות אירופאית לתפארת, מתנהלים חיי היומיום בבולמוס האופייני. נהרות אדם, מהודרים ובלויים, מקומיים וזרים, נוהרים אל תוך המבנה, במה שנראה ככאוס, אבל יש בו היגיון. במתחם זה הקרוי ‘פוֹרְט’ עוד עשרות מבנים מהתקופה הקולוניאלית ובין היתר ראויים לציון הבניין של האוניברסיטה ובו מגדל השעון, שוק קרוֹפוֹרְד, וכן מבנה בית-המשפט. גם לשוק הודבק שם מקומי, אבל הכל ממשיכים לקרוא לו קרופורד. בצמוד לשוק, פרוש בּזאר קַלְבָּדֶוִוי, שסמטאותיו הצרות והפתוחות, נעדרות התכנון, הן אנטי תזה למבנים המסוגננים של הפורט.

בחלקה המערבי של מומבאי, לחופו של המפרץ, נמתחת הטיילת של ‘מָארִין דְרַייב‘. תושבי העיר הבורגנים אוהבים לבלות כאן, אבל עבור התייר הישראלי שהורגל במראות חופיו היפים של הים-התיכון אין כאן עניין מיוחד. בקצהו הצפוני של מארין דרייב, ממוקמת שכונת היוקרה ‘מָאלָאבַּר הִיל‘ ובה הגנים התלויים. 

המכבסה המפורסמת מַהַהלַאקְשְׁמִי דוֹבִּי גַאת נמצאת ב-Saat Rasta. דוֹבִּי היא שיטת הכיבוס המסורתית בהודו, המבוססת על הנחת הבגדים הרטובים וחביטה בהם, על משטח נוקשה. ניתן לחזות ברחבי הודו במראה הדובי’ס חובטים בבגדים כמעט בכל מקום בו חיים אנשים וליד כל מקור מים, אבל במכבסה הענקית של מומבאי המחזה מרשים ומרוכז יותר מאשר בכל מקום אחר. מאות חובטים בני הכת המתאימה עוסקים כאן במלאכה אותה ירשו מאבותיהם. 

הודו היא יצרנית הסרטים הגדולה בעולם. תעשיית הסרטים ההודית מרוכזת במומבאי, במה שמכונה בחיבה: בּוֹליווד, בקריצה כלפי יצרנית הסרטים האחרת. רבים בוחרים לצפות בסרט הודי ביחד עם הקהל המקומי באחד מבתי-הקולנוע של העיר. מומלץ לבקר בבית-הקולנוע הנוח Regal.

מי שראה את הסרט “נער החידות ממומבאי” יכול היה להיחשף לחיים בשכונות העוני של העיר. רבים מהמטיילים מוסיפים ביקור ברובע הצפוף של Dharavi. זהו טיול מרתק שמחייב ליווי של מדריך מקומי. ההליכה בסמטאות הצרות מאפשרת כניסה למתחמי הבתים ולחצרות. מתנהלים כאן חיי קהילה ושיתוף הכוללים מפעלים בהם העובדים מחזיקים בחלק מהבעלות. חלק מהמפעלים מתמחים בתעשייה של מחזור חומרים.

אחד האתרים הנהדרים השוכן בסמוך לעיר, דורש מעט יותר זמן והוא נמצא במרחק של כשעת שייט מרציפי קולבה. זהו האי שבו מקדשי אֵלֵפַנְטָה חצובים במערות. במקדשים, מגולפים ביד-אומן פסליהם של האלים ההינדים באופן מעורר השתאות. מערות אלפנטה הם אתר התיירות החשוב והמרשים ביותר עבור המבקרים במומבאי. 

בדרך ממרכז העיר לכיוון שדה-התעופה, ניתן לעצור לזמן מה לביקור באחד המקדשים ההינדים הבולטים של מחוז מהרשטרה. זהו מקדש Siddhivinayak המוקדש לאל הפִּיל גאנש. המקדש הלבן נבנה במקור בתחילת המאה ה-19.

שימו-לב: אחת לשנה מתקיים במומבאי פסטיבל הסרטים הפופולארי: Kashish Film Festival.