נאנט

העיר נאנט שוכנת במערב צרפת, על חיבור הנהרות ארדר ולואר – Loire, במקום בו הלואר רחב דיו כדי לאפשר שייט של ספינות אל האוקיינוס האטלנטי. נאנט היא בירת חבל “ארץ הלואר” והיא יושבת במחוז לואר-אטלנטיק. זוהי אחת הערים הדינמיות והמתפתחות בצרפת כולה. למרות היותה בירת החבל, השתייכה נאנט במשך מאות שנים לחבל ברטאן, ועל-כן זיקתם הרגשית של מרבית תושביה, היא ברטונית. נאנט ידועה גם בכינוי “עיר הדוכסים”.

לעיר עבר עשיר של קרבות ומלחמות-דת, והיא הטלטלה מחסותו של בית מלוכה אחד למשנהו. במהלך המאה ה-18 רשמה נאנט פרק אפל בתולדותיה, בהיותה מרכז לסחר עבדים. יחד-עם-זאת, שמה נקשר דווקא להסכם סובלני במיוחד, עליו חתם המלך הנרי הרביעי – ובו לראשונה הכרה בזכותם של הפרוטסטנטים הצרפתים (ההוגנוטים) לחופש הפולחן. הסכם זה נודע בשם: “האדיקט של נאנט“.

העיר מחוברת ברכבת ה-TGV המהירה לפריז, בנסיעה הנמשכת כשעתיים בלבד. הנמל המשותף לנאנט ולסנט-נזר, נמצא ממש על השפך של הנהר אל האוקיינוס, והוא, ביחד עם האוניברסיטה המקומית ומספר מפעלי תעשייה, הופך את נאנט לחיונית כל-כך.

שדה-התעופה אטלנטיק ממוקם דרומה לעיר. עלות נסיעה במונית, מהשדה למרכז העיר כ-25 €. בתוך העיר עצמה, נוח לנוע ממקום למקום, באמצעות רכבות-טראמים חשמליות. נאנט, ביחד עם ערים אירופאיות נוספות, שותפה לפרוייקט Civitas , שמטרתו לקדם מערכות של תחבורה-ציבורית, שאינה מזהמת-אוויר.

טירת הדוכסים של ברטאן – אתר המופת של נאנאט – שוכנת לגדתו של נהר הלואר. הטירה הוקמה במאה ה-13, אבל רק כעבור מאתיים שנה, תחת שלטונו של המלך פרנסוא השני, היא הפכה להיות החצר המלכותית של שושלת ברטאן. המבנה שימש הן למגורי בית-המלוכה והן כמבצר. לאחר איחוד ברטאן עם צרפת, הוסב המקום לתקופת-מה לקסרקטין צבאי, עד שבמאה ה-20 הועבר לרשותה של העירייה שהחליטה להפוך אותו למוזיאון ולאתר תיירות. הטירה מתבלטת בזכות ששה מגדלי-צריח עגולים והיא מוקפת בחפיר מים רחב. מוזיאון ההיסטוריה עתיר המוצגים, פרוש על-פני 32 מחדרי הטירה.

צפונה מטירת הדוכסים, במרחק הליכה מכיכר “מרשל פוש” המרכזית – בה פסל שמור היטב של המלך לואי ה-15 – שוכן מוזיאון האמנויות של נאנט, שנחשב לאחד המוזיאונים העשירים מסוגו, בצרפת. המוזיאון סגור לקהל בימי ג’ והכניסה אליו למבקרים עד גיל 18, ללא תשלום. כתובת המוזיאון: רחוב ז’ורז’ קלמונסו 10. שלוש-מאות מ’ מכאן, נמצא גם הגן הבוטני היפה, שני בחשיבותו רק לגן עם השם הזהה, המצוי ברובע החמישי בפריז.

מן העבר השני של כיכר פוש, בגדה המערבית של נהר הארדר , בתוך כנסיית סנט-פייר וסנט-פול, מצוי קברם של המלך פרנסוא השני ושל אשתו מרגרט דה-פוא. כנסייה נוספת בנאנט המצדיקה ביקור היא כנסיית סֶנט-קְרוּאַ.

בכיכר גרסלין – Place Graslin, בלבה של העיר, נמצא התיאטרון העירוני, שמייצג היטב את הארכיטקטורה הניאו-קלאסית של המאה ה-18. בין כיכר גרסלין לבין כיכר רויאל, שוכנת אכסדרת החנויות המקורה והמצודדת – Passage Pommeraye, שהיא אחד מסמליה של נאנט. היה זה נוטריון עשיר, בן העיר, שהוריש את כל הונו לפני למעלה מ-150 שנה, כדי ששני ארכיטקטים מוכשרים יקימו את הפרוייקט החינני הזה על שלוש קומותיו המעוטרות במרפסות ומחוברות בגרם מדריגות מעץ.

ביקור מומלץ במיוחד כדאי לבצע בחנות השוקולד הנהדרת של גֹוטְיֶיה דֶבּוֹטֶה. בסמוך, מתוח רחוב החנויות המהודרות: Rue Crebillon וכמו לתל-אביבים המזדנגפים, גם לתושבי נאנט פועל מיוחד לתאר שוטטות ברחוב זה crebillonner… מקורו של הביסקוויט המפורסם ביותר בעולם: פֶּטִי-בֶּר, הוא במפעלי Lu הוותיקים, הממוקמים בעיר נאנט מאז שנת 1850. בעלי המותג התעשרו עד מהרה בזכות דברי המאפה שיוצרו במפעלים, ומלבד תרומתם לגסטרונומיה העולמית, הם גם הקימו שני מגדלים בולטים, הנושאים את שם החברה. המגדלים שוכנים אל מול טירת הדוכסים.

מחוץ לעיר, מעבר לפרוורים המזרחיים שלה, שוכן ‘ארמון גוּלֵן‘. הארמון מוקף כרמים ומוצף בדרך-כלל בפרפרים צבעוניים, צנוע מעט בהשוואה לארמונות אחרים על גדותיו של נהר הלואר, אך עדיין מעורר השתאות ביופיו ובאותנטיות שלו.

הסופר ז’ול ורן נולד בנאנט וגדל בה, אם כי את ספריו החשובים כתב בעיר אמיאן, בירת חבל פיקרדי.