בית פרלמן

בית פרלמן – רחוב דיזנגוף 79, פינת בר-כוכבא 50. 

יעקב הרשקוביץ שהחזיק צריף על המגרש הפינתי בקרן הרחובות דיזנגוף ובר-כוכבא, מקבל בשנת 1930 אישור לבנות במקומו בית מגורים בן שני חדרים, פלוס מטבח ומרפסת, וכן חדר שירותים. כעבור שנתיים או שלוש הבית נמכר לקבלן אברהם כבירי ולשני שותפיו, והם אלו שבשנת 1934 מוסיפים למבנה את שתי הקומות העליונות. השלמת הבניה מתעכבת בגלל סכסוכים חוזרים ונשנים עם השכן ברחוב בר-כוכבא 48, הטוען כי השותפים פולשים למגרש השייך לו. גם עניין פתיחת החנויות בקומת הקרקע, כפי שמבקשים לקיימו השותפים, מעורר התנצחויות מול השכנים ומול המחלקה הטכנית בעירייה. לא חולפת אלא שנה אחת בלבד והבניין נמכר לגברת מינה פרלמן. ככל הנראה המוכרים הממולחים לא עידכנו את הגברת בנוגע לסכסוכים הקשורים עם פתיחת החנויות. באוקטובר 1935, שולח בשמה מהנדס הבניין ששכרה מכתב למחלקה הטכנית: “…הבית הזה עבר לבעלים החדשים אשר לא ידעו מכל המצב הקיים וקבלו את הבנין בבטחון שבקומה הראשונה רשאים לפתוח חנות, ולמה עכשיו יענשו על אי ידיעתם, וכי אבות אכלו בוסר ושני בנים תקהינה?”

השכונה הקטנה בא נמצא הבית נקראה ‘שכונת טרומפלדור’. זאת הייתה שכונת צריפים שנמחצה בין ‘נורדיה’ הגדולה והמוכרת יותר, לבין המפעל  לייצור לבני סיליקט, ששכן בסמוך לשכונת ‘תל-נורדאו’. 

בקשתה של גברת פרלמן להשכיר שטח לאדם שרצה לפתוח חנות לתיקון אופנים, נדחית. הסאגה נמשכת שנים אחדות. במארס 1939 שוב נשלח מכתב מטעמה של הגברת בו היא מפצירה בפקחים לאפשר לה פתיחת חנויות בחזית הפונה לרחוב בר-כוכבא. הכל לשווא. מאידך, מתקבל אישור בשנת 1944 לבנות דירת חדר על גג הבניין. בינתיים, חלק מקומת הקרקע הושכר ל’גלריה כץ’ שהציגה במקום תערוכות של אמנים תל-אביביים. פריצת הדרך בנוגע לשטחי מסחר מאושרים, מתרחשת במהלך מלחמת העצמאות. באותה תקופה חיילים משוחררים, או פצועי מלחמה, קיבלו אישור לפתוח בתי עסק, לפנים משורת הדין, גם במקומות שהוגדרו עד אז כמיועדים למגורים בלבד. כך יצא ששני חיילים משוחררים פתחו מכבסה בקומת הקרקע של הבניין.

בשנות ה-50 כבר פועלת כאן חנות לתיקון ולמכירת אופניים ‘גרשון’, וגם תחנת המוניות ‘יצהל’. חנות האופניים החליפה בעלים והחזיקה מעמד עד שנות ה-80. את תחנת המוניות החליפה חנות בגדים, ומאז ועד עתה השתלטו על האזור עסקי האוכל והאופנה. 

גולשים מוסיפים עדויות אישיות. רות לאופר: זה הבית בו נולדתי וגדלתי עד גיל שלוש. חלקנו כמו שהיה מקובל באותם ימים דירה עם משפחה נוספת. אורנה פורת לוי: נולדתי וגדלתי בבר כוכבא 54. שיחקנו “פינות” ברחוב בר כוכבא, רצנו 100 מטר ברחוב תל חי על הכביש הסמוך כי למדנו בבית ספר תל חי, ולא היה מקום אחר לריצות. עשינו מדורות ל”ג בעומר על גבעות שכונת נורדיה שעליה הוקם דיזינגוף סנטר, ורקדנו בן לוקח בת בכיכר דיזנגוף. אליהו זרח: בילדותי גרתי ממש מול הבניין, בבר כוכבא 51. חנות האופנים של גרשון והמסעדה של קוזי היו חלק מהעסקים בחזית הבניין, בשנות ה-60 וה-70. יהודה זינגר: הבן של בעל חנות האופניים, גרשון, המשיך לנהלה עד שנפטר בסביבות גיל 40. הוא היה יליד 1954 ולמד איתי בבית הספר “תל-חי” ברחוב זמנהוף. רינה שפיצר: גרתי ממול בבר כוכבא 53. גרשון זכור לי כאדם נהדר ממנו קניתי אופניים. מכלת פלקסמן זכורה לי. היא הייתה שכנה בבניין שלנו, גברת פלקסמן. מתחת לבניין, ליד גרשון, הייתה מסעדה בולגרית בשם קוזי.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.

ניתן לשתף את המאמר