פּרובנס

כאשר וינסנט ון-גוך צייר את שדה החמניות המפורסם שלו, תוך כדי שהוא נושם את ריח הלבנדר שנושאות רוחות המיסטרל הדרומיות, הוא הבין כנראה את מה שמאות אלפי תיירים הבינו למעלה ממאה שנה מאוחר יותר… שיופיו של חבל פרובנס יכול להיות משגע. חבל פרובנס בחלק הדרומי של צרפת, על גבול איטליה, מורכב משישה מחוזות שונים. מדובר באזור ההיסטורי והתיירותי המכונה בפי כל: “פרובנס”, אך מבחינה אדמיניסטרטיבית מהווה החבל חלק אחד מתוך האזור הגדול  של ‘פרובנס אלפים קוט-ד’אזור‘.

שדה-התעופה של מרסיי הוא שער הכניסה המרכזי לבאים מהארץ ישירות לפרובנס. לפתחה של מרסיי, השוכנת לחופי הים התיכון, ממוקם אחד הנמלים החשובים באירופה וניתן להגיע אליה גם בהפלגה. הנמל העתיק של מרסיי משקף את תמצית הקסם הים-תיכוני: ים כחול, שוק דגים נפלא, מסעדות קטנות, בתי מרזח שמזכירים סיפורים על יורדי ים ועל פיראטים, סירות ויאכטות שעוגנות בצפיפות במעגן, יער של תרנים צבעוניים, ומעל הכל אווירה עליזה. הרובע ההיסטורי לה פּנייה, מהווה את ערש הולדתה של העיר. מדובר בשכונה עתיקה, בה סמטאות צרות ובתים יפהפיים. לה פּנייה, הנושקת לצפון הנמל העתיק, היא אולי השכונה היפה ביותר במרסיי.

מספר סיורי שייט יוצאים מנמל מרסיי אל הים, כשהפופולארי שבהם הוא השייט למצודת אִיף. המצודה בנויה על אי ששוכן כ-1.5 ק”מ מהחוף והיא שימשה במשך מאות שנים כבית כלא אימתני לאסירים פוליטיים. עיקר פרסומה של המצודה בזכות ספרו של אלכסנדר דיומא (האב) ‘הרוזן ממונטה כְּרִיסְטוֹ’.

משדה-התעופה מוביל כביש, דרך העיירה ויטרול, היישר לאֶקְס-אן-פּרובנס. השכונות העתיקות של אקס נשמרו באופן נפלא. העיר מצטיינת במספר רב של מזרקות ובכיכרות יפות והיא מתאימה לטיולים רגליים נינוחים. הצייר האימפרסיוניסטי סזאן נולד וחי כאן והאטליה שלו הוא אחד מאתרי הביקור המעניינים של אקס. בנעוריו התרועע סזאן עם חבר קרוב, בן המקום גם הוא, אחד אמיל זולה שמו. על העיר משקיף הר סנט ויקטואר.

כשנוסעים צפונה מאֶקְס, דרך הישוב פֵּיירוֹל ועולים על כביש נסיונל 96, מגיעים כעבור פחות משעה לְמַנוֹסְק, ומשם מערבה אל שמורת הרי הלוברון. הנסיעה המופלאה והמרגיעה בכבישים הצרים של פרובנס, בנופים פסטורליים, בין הכפרים ושדות האחו היא בעצם אחת הסיבות הטובות להגיע לחבל ארץ זה. שמורת לוברון משתרעת לאורך של 55 ק”מ והיא מוקפת כפרים אחדים ועיר קטנה בשם אפּט – Apt, המצדיקה חניה ממושכת. השמורה חצויה לשניים על-ידי כביש D943. נקודת התצפית המרשימה והמלהיבה בלוברון היא Mourre Negre. בסמוך לאפט, שוכן הישוב רוסיון המצטיין בבתים הצבועים בצבעי אדמה. בפאתי הישוב ניתן לטייל במרבצי האוכרה, מהגדולים בעולם. והנה מגיעים אל העיירה הקסומה גורד, הנמצאת בסמוך לכביש הקטן D2. זהו ישוב מבודד השוכן בחלקה הדרומי של רמת ווקלוז ובתי האבן העתיקים שלו בנויים על שפת מצוק. צפונית לגורד ממוקם מנזר סננק. לא הרחק מכאן, מתבלטת ביופיה העיירה שבה נובע המעיין המפעפע של ווקלוז. במקום מצוי בית-חרושת לייצור נייר, הפועל בשיטות מסורתיות. לפני שמגיעים לעיר הגדולה והמרכזית אביניון, מומלץ להגיח אל הישובים הקטנים והציוריים של השמורה, רובם ככולם משתרעים דרומית לכביש N900: מֶנֶרְבּ, בּוֹנְייה, לקוסט, אוֹפֶּד ולורמרן.

ילדי צרפת מדקלמים את השיר העממי על גשר אביניון, גשר סנט-בנזה, אשר נבנה במאה ה-12 מעל נהר הרון, בצפון מערב העיר והוא אחד מבין מספר אתרים יוצאים מהכלל של מקום זה, כשהבולט שבהם הוא ארמון האפיפיורים, שריד מפואר לתקופה בה מושבו של הכס הקדוש נדד מרומא לאביניון והפך אותה לבירת הנצרות של ימי-הביניים. הארמון נחשב למבנה הגותי הגדול ביותר באירופה. ניתן לסייר ב-25 חדרים שונים בתוך המבנה וכדאי להתמקד בחדרים האישיים אשר שימשו את האפיפיורים. אביניון מחוברת באמצעות רכבת ה-TGV המהירה לפריז ויש לה גם שדה-תעופה קטן. בכל שנה, בחודש יולי, נערך כאן במשך שלושה שבועות פסטיבל לתיאטרון חוצות, המושך אליו המונים.

בקרפּנטרָה, הנמצאת 25 ק”מ מאביניון הוקם בית-הכנסת הראשון של צרפת. בתחומיה של קרפנטרה התקיימו חיי גטו יהודי עד המהפכה הצרפתית. לפני שנים אחדות התעוררה סערה עצומה סביב  חילולם של קברים יהודים בקרפנטרה. בימי א’ בכל שבוע מתקיים שוק מיוחד בעיירה השכנה איל-סיר-לה-סורג. צפונה מכאן מתנשא הר ונטו לגובה של 1909 מ’ – זוהי הפסגה הגבוהה ביותר בחבל פרובנס. ההר ידוע במסלולים מפרכים ומעוררי עניין עבור רוכבי אופניים והוא משמש כנקודת סיום לאחד הקטעים הקשים ביותר בטור דה פראנס. בין ההר לרמת ווקלוז נמחץ ערוץ נסק המתאים למטיילים מיטיבי לכת. אפשר גם לנהוג ברכב לאורך הערוץ על כביש D242.

לוזון-לה-רומן, בצפון המחוז, היסטוריה עשירה מתקופת הרומאים. הרובע המשוחזר מימי-הביניים ממוקם במעלה גבעה ובו גלריות ובתי-קפה. הטיפוס במדרגות הרבות המובילות אל הרובע מסתבר כמשתלם כאשר מגיעים לארמון המבוצר של נסיכי טולוז.

עיר נוספת, עם היסטוריה עמוסה מהתקופה הגאלו-רומית היא אוראנז’. האמפיתיאטרון המופתי הוא גולת הכותרת של הביקור בעיר. מכאן מדרימים, חוצים את נהר הרון ומגיעים לפון די-גאר, המהווה את אחת האטרקציות התיירותיות של דרום צרפת. זוהי אמת מים מושלמת על גשר ציורי המסמל את גדולתם של המהנדסים הרומאים. כדאי להוריד את האפליקציה הייעודית לסיורים באזור הגשר, לפני ההגעה למקום, כדי ליהנות מהטבות וכדי לקבל את כל המידע הנדרש.

דרומית לאביניון, בדרך לארל ולאזור הקמרג, כדאי ראשית לעצור בעיר סנט-רמי. כאן נולד חוזה העתידות: נוסטרדמוס. סן-רמי היוותה גם תחנה חשובה בחייו של ון-גוך. עשרה ק”מ דרומית לסן רמי שוכן הישוב המופלא לֶה בּו דֶה-פּרובנס. מלבד הסמטאות הצרות, בתי האבן הקטנים והנהדרים, החנויות המקומיות והמצודה העתיקה, מיקומו של הישוב לצלן של גבעות טרשיות ושל הרי אלפיל, מוסיף לו נופך ציורי מעורר השראה. Cathedrale d’Images הנו מוזיאון, הצמוד לכאן. מדובר במכרה ישן שהפכו אותו למבנה ובו תצוגות מתחלפות של שקופיות ענק ובהן ציוריהם של גדולי הציירים בעולם.

ועכשיו מגיעים לארל, העיר שהתפרסמה בזכותו של ון-גוך. גם מי ששבע מאתרים בני אלפי שנים בווזון ובאוראנז’ לא יוכל להתעלם מהמורשת של ארל, שבה מצויים הארנה והתיאטרון הרומאים, המרחצאות של קונסטנטינוס, מנזר סנט-טריומף, שדרת האליסקמפ המרהיבה עם מצבות השיש שלה, וכן בניינים מן המאות ה-16 וה-17. לא לחינם זכתה ארל בתואר המחייב “עיר האומנות וההיסטוריה”. ון-גוך שהה בארל שנה אחת בלבד אך הותיר בה את רישומו לנצח. יש בעיר מסלולי הליכה בעקבות האמן וגלריות ציורים רבות. המקום משך אליו בעשרות השנים האחרונות אמנים מפורסמים נוספים.

ארל היא העיר הגדולה באזור קמרג, המשתרע ממנה ודרומה עד הים, סביב זרועות הדלתא של נהר הרון. זוהי ארץ רווית מים עם מרבצי ענק של מלח. בקמרג עולם-חי עשיר, הכולל מיני ציפורים נדירות ובעיקר פלמינגו. האזור ידוע בסוסים המאולפים שלו ואחד הטיולים הפופולאריים כאן הוא רכיבה על סוסים בחיק הטבע. עיירות בולטות בקמרג הן סנט-מארי-דה-לה-מר, בה מתקיים אחת לשנה כינוס של צוענים מכל רחבי אירופה, ובעיקר אֶג-מוֹרְט עם החומה העתיקה והמונומנטלית שלה. אג-מורט מצויה כבר בחלק של קמרג המשתייך למחוז גארד, בחבל לנגדוק רוסיון.

בחלקה המזרחי של פרובנס נמצאת העיר ניס. מיקומה של העיר ניס בין ים לבין הר, הוא זה שהופך אותה ליעד התיירות השני בפופולאריות שלו, בצרפת כולה. ואכן, ניס משתרעת בחן רב לצלם של רכסי ההרים במחוז אלפ-מריטימים מצפונה, ולשפת הריביירה הצרפתית  ו”חוף התכלת” מדרומה. העיר נהנית מאקלים ים תיכוני מתון המאפשר ביקור נוח ונעים, לאורך כל חודשי השנה.

אין פלא אם כך, שלמעלה מארבעה מיליון תיירים פוקדים בכל שנה את העיר, אשר מי טורקיז לוחכים את שבעת הקילומטרים של חופיה המפורסמים. ניס מתגאה בהיסטוריה עשירה וקדומה במיוחד. היא נשלטה בידי היוונים והרומאים, בידי בית סבויה ובידי רפובליקות איטלקיות משתנות, ולבסוף בידי הצרפתים. יש כאן שילוב תרבויות עם ניחוחות איטלקים ופרובנסלים, מעורבבים בארומה קורסיקאית ומתובלים בהשפעות של גלי מהגרים מרוסיה, מארמניה ובעיקר מארצות המגרב.

הטיילת הידועה ביותר באירופה ‘לַה פְּרוֹמנַד דֶזוֹנגלֶה‘ (טיילת האנגלים) היא זו שמעוררת עניין. מדובר בשדרה יפהפיה שהפכה כבר במאה ה-19 למקום מפגש אופנתי. לצד שורות הדקלים והספסלים ממוקמים בתי-המלון היוקרתיים, מסעדות הפאר ובתי-הקפה הרבים. מן הטיילת הפתוחה והמאווררת כדאי להיכנס לסמטאות הצרות של העיר העתיקה. מרביתו של הרובע ההיסטורי, כולל שוק הפרחים הנודע, מצוי ממש מאחורי החלק המזרחי של “טיילת האנגלים”. כמו בערים ים תיכוניות רבות גם כאן אין מדרכות, והסמטאות תחומות מצדיהן בקירות צהבהבים, חומים ואדומים של בנייני מגורים. שוק הפרחים נפתח בכל יום בשעה 06:00 בבוקר. השוק סגור בימי ב’.

בסמוך לרובע העתיק מתבלטת ‘גבעת הארמון‘. את הארמון הרסו כבר לפני למעלה משלוש-מאות שנה, אבל במקום פארק ירוק ומשובב נפש. המתקשים בהליכה יוכלו לעלות אל הפארק באמצעות מעלית בסגנון אר-דקו.