בֵּית רוֹדְנֶר

בתוך פחות משנה הבית אוכלס בדיירים והתנהל ללא סערות יוצאות דופן. אשר רודנר השתדל לדאוג לצרכיהם של דייריו. במארס 1935 שלח מכתב בקשה לעירייה: “אתכבד לבקש את כבודם להרשות להעמיד בחצרי מחסן קטן לשרות גרי הבית.” הבקשה נדחית. ב-1941 הדיירת שרה רוטנברג הפעילה בדירתה מכבסה אוטומטית קטנה. דיירים נוספים באותה תקופה, פולה ומשה וינריך, התגוררו בבניין במשך שנים ארוכות.

באמצע שנות ה-40 הבניין נרכש על-ידי ישיבת ‘בית ישראל – דמשק אליעזר’. בעלי הבית המקוריים, אשר רודנר (יליד 1876) וחוה רודנר, נפטרו בזה אחר זה, בהפרש של חודשים ספורים, בשנים 1951-52. רבי אליעזר הגר, המכונה “דמשק אליעזר” על שם ספר שכתב, היה ראש ישיבת ויזניץ’. הוא הצליח לברוח ארצה במהלך מלחמת העולם השניה והתיישב בתל-אביב. את הפעילות הדתית ריכז עבור חסידיו בישיבה שנפתחה ברחוב לילינבלום 16. הרב נפטר ממחלת הסרטן זמן קצר לאחר הגעתו לארץ ישראל. לפני מותו מינה לו יורש, את אחיינו הרב משה יהושע הגר אשר הנהיג את הקהילה ובהמשך אף התמנה לנשיא מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. מתוך עיתון ‘הצפה’, אוקטובר 1946: “ישיבת בית ישראל ודמשק-אליעזר, תל-אביב, רחוב לילינבלום 16. הזמנה לאסיפה כללית יוצאת מהכלל. על סדר היום: א. שינוי התקנון. ב. בחירת נשיא.” 

במאי 1950 החלל ב’בית רודנר’ צר מלהכיל את חסידי ויזניץ’ והנהלת הישיבה מוכרת את הבית למשפחת שפירא. הרב הגר וחסידיו נדדו לבני-ברק. מיד לאחר השינוי הוחלט להסב את יעודה של אחת מהדירות בקומת הקרקע ולפצל אותה לשתי חנויות. כמו-כן שתי דירות מגורים בקומות ב’ וג’ הפכו למשרדים. באמצע שנות ה-50 שמו של רחוב מיכאל שונה לרחוב היכל התלמוד על שמה של ישיבה אחרת, ישיבת ‘היכל התלמוד’ שהייתה ממוקמת בקצה הנגדי של רחוב מיכאל, בפינת יהודה הלוי 13.

בשנת 1957 פנחס שפירא נפטר ומוריש את הבניין להילדה שפירא ולרב ברצי שפירא. שנה אחר-כך פותח הסנדלר שמואל סלומון סנדלריה בצריף, בחצר הבית. אחת מהחנויות משמשת כבית דפוס של שלמה חרד. בית הדפוס יילך ויגדל עם השנים עד שיהפוך למזוהה עם הבניין. בתחילת שנות ה-60 מתמקמת בקומה העליונה סוכנות המייצגת מפעל פלסטיק. ב-1965 עוברים לבניין משרדיו של מפעל טקסטיל קיסריה, הידוע בזכות ייצור ‘שטיחי כרמל’.

בינואר 1990 מוכרים בני משפחת שפירא את ‘בית רודנר’ לשלמה צפריר מרמת-השרון. באותה עת מצבו של הבניין דורש שיפוץ משמעותי. בספטמבר 1992 שולח נסים סידי אשר רכש דירה בבניין, מכתב לעירייה המלמד על מצב הבית: