בית רומנוב

בית רומנוב – רחוב נחמני 25. 

בנייתו של ‘בית רומנוב’ בשנת 1925 מהווה ציון דרך אדריכלי בתולדות בניינה של תל-אביב. צורתו הייחודית, הקווים הנקיים והפשוטים, ההתייחסות לאקלים הים תיכוני, היעדר קישוטים וסמלים והיעדר כרכובים מצועצעים, כל אלו סימלו מהפכה קטנה בתקופה בה נבנו מרבית הבתים בעיר, בסגנון אקלקטי, על-ידי אדריכלים שהושפעו מבניינים שראו באודסה ובסנט פטרסבורג. את המהפכה הוביל ליאו אדלר, שהיה נשוי לבתם של חסיה ואיסר רומנוב, הדיירים שעבורם נבנה הבית. אדלר שהה באותה תקופה בגרמניה, והוא הסתייע באדריכל משה צ’רנר כדי שייצג אותו מול העיריה.

שנים חשבו שצ’רנר הוא זה שתיכנן את ‘בית רומנוב’, אבל תחקיר שעשתה פרופ’ ניצה סמוק שהופקדה על שימור המבנה, גילה שצ’רנר שימש בעיקר כשליח. כך היא מספרת בראיון שערך עמה העיתונאי רוני דורי מ’כלכליסט’ בשנת 2014: ” זה סיפור עצוב, כי המשפחה שכרה את שירותיו של צ’רנר להוציא את ההיתרים, ובמשך שנים ייחסו לו את הבניין הזה אף על פי שזה היה מאוד לא אופייני לסגנון שלו; צ’רנר תכנן הכל בסגנון האקלקטי. מה עוד שבית שפרן הצמוד תוכנן בידי צ’רנר, ואין שום קשר בין שני הבניינים האלה: זה מכריז על התקופה המודרנית וזה עדיין נמצא עמוק בקלאסיקה האירופית. מעולם לא הבנתי איך זה יכול להיות ששניהם חתומים על ידי אותו אדריכל, בייחוד נוכח העובדה ששניהם נבנו ב־1925, עד שנחשף הסיפור הזה”. אותו ‘בית שפרן‘ עליו מדברת סמוק, הפך בימינו אלו, באופן אירוני, ביחד עם ‘בית רומנוב’, לקומפלקס של ‘מלון נורמן’.

הבניין היה בן שלוש קומות. משפחת רומנוב התגוררה באחת הדירות ואילו שאר הדירות הושכרו. כעבור מספר שנים עלו ארצה הבת סופיה ובעלה ליאו אדלר והתמקמו גם הם באחת מדירות הבית. במאי 1929 מפרסם איסר רומנוב מודעה בעיתון ‘הארץ’: “שני חדרים, או אחד, להשכיר. בלב תל-אביב עם רהיטים ופנסיון, או בלעדיהם. החדרים יפים ויש בהם כל הנוחיות.” ככל הנראה הוא לא הלך רחוק מדי כדי להתעסק עם פירסום המודעה, וזאת משום שאחד הדיירים בבניין, יהודה כהן שמו, היה ‘סוכן מודעות’. שנתיים מאוחר יותר מוצעת דירה נוספת להשכרה, אבל הפעם מדובר בדירה מרווחת בת חמישה חדרים.