בית טפר

בית טפר – שדרות ח”ן 8.

שדרות ח”ן (ראשי התיבות של חיים נחמן – הוא ביאליק) מחברות בין כיכר הבימה לבין כיכר רבין. הבית עומד בגדה המזרחית של השדרה, 100 מטר צפונית לרחוב דיזנגוף. ל’בית טפר’, שנבנה בשנת 1937 בסגנון הבינלאומי, שני אגפים: אגף שפונה לחזית, ולו שלוש קומות, וכן אגף שפונה לחצר האחורית, ולו ארבע קומות.

כמו שאר הבניינים באזור, גם הבניין הזה שימש מאז ומעולם למגורים, למשרדים של בעלי מקצועות חופשיים, ולקליניקות של רופאים. בעלי הבית המקוריים, דבורה ונתן טפר, ביצעו שינויים קלים בלבד במבנה, לאחר קבלת הרישיון . כנהוג באותה תקופה הם הוסיפו חדר הסקה ומאוחר יותר חדר כביסה על הגג. נתן טפר שהיה מהנדס, הוא זה שתיכנן את הבניין.

מספר שנים לאחר שנבנה, הבית עבר לבעלותו של אדם צעיר בשם אברהם פלקוביץ’, אשר לאביו היו מספר בניינים בשדרות רוטשילד. פלקוביץ’ הוא זה שדואג להתקנת מקלט כנגד הפצצות מהאוויר, בזמן מלחמת העולם השניה, וזאת חודשים אחדים לאחר שתל-אביב הותקפה על-ידי חיל האוויר האיטלקי.

הדרמה הגדולה ביותר שידע ‘בית טפר’ בתולדותיו התחוללה בפברואר 1942, כפי שמתואר בעתון ‘המשקיף’: “בליל שבת, בשעה 1 אחר חצות, הגיעו אנשי המשטרה במכונית משא לבית מספר 8 שבשדרות חן, העירו את בעל הבית, מר אברהם פלקוביץ, וביקשוהו לרדת יחד איתם לגרז’ שבחצרו. גרז’ זה הושכר לאדם אחד לשם החזקת סחורות והיה מלא ארגזים וחביות. כיוון שלבעל הבית לא היה מפתח, שיברו אנשי המשטרה את השער ונכנסו פנימה. כשהחלו לבדוק את החביות גילו בהן מכונת יריה, פצצות, אקדחים, כדורים ומשדר ראדיו. מפי שומר הבית נודע לנו כי השוכר האלמוני של הגרז’ שילם לירה ורבע לחודש והיה משלם למפרע לכמה חודשים.” 

אין לדעת אם אירוע זה הוא שגרם למר פלקוביץ’ למכור את הבניין. כך או כך, כפי שרשום על השלט בכניסה לבניין, הבעלות הועברה למשפחת למברג: “בשנת 1943 נרכש המבנה על-ידי הזוג למברג: פולה סימון-למברג מראשוני אחוזת בית ומקימי תל-אביב, והרמן חיים למברג, מהנדס בכיר, שנשלח לעבוד במצרים ונכלא בה בשנת 1948 בגין היותו יהודי. הרמן חיים נפטר במצרים מבלי שזכה לעלות לישראל. משפחתם שימרה את המבנה לזכרם.”

תחקיר וכתיבה: חגי להב.