בֵּית אוּסִישְׁקִין
בית אוסישקין – רחוב הירקון 52, פינת אלנבי 7.
מנחם אוסישקין היה כבר כמעט בן 60 כאשר הקים את ביתו החדש בשכונת ‘אמין-נסיף’, בשנת 1922. הבית תוכנן על-ידי האדריכל אלכסנדר לוי שבנה גם את המבנה השכן ברחוב אלנבי 11, אבל התפרסם בעיקר בזכות ‘בית הפגודה‘ ברחוב נחמני, ליד כיכר המלך אלברט. הבית מתבלט בקשתות מחודדות המזכירות את בתי יפו הערבית והוא משלב כפי שהיה נהוג בימי הזוהר של הסגנון האקלקטי בתל-אביב, גם אלמנטים מערביים קלאסיים.
בסרטון זה נראים היטב חלק מהבתים ההיסטוריים במקטע המערבי של רחוב אלנבי, ובהם גם בית אוסישקין.
בסרטון זה נראים היטב חלק מהבתים ההיסטוריים במקטע המערבי של רחוב אלנבי, ובהם גם בית אוסישקין.
אוסישקין, שהיה טרוד עד צוואר ברעיון הציוני, בילה חודשים ארוכים במסעות באירופה ובאמריקה, שם עשה נפשות לישוב העברי, גייס כספים ועודד עליה לארץ. בפועל, אוסישקין לן בבית ברחוב הירקון לעתים די רחוקות. שנה לאחר הקמת הבית בתל-אביב הוא מונה לתפקיד יו”ר הקרן-הקיימת והעביר את עיקר פעילותו בארץ לירושלים. בכלל, אוסישקין היה ירושלמי בזהותו ומעולם לא חש עצמו בבית, כאשר שהה בתל-אביב.
במאמר מערכת בעיתון ‘הפועל הצעיר’ בא לידי ביטוי כעס של פעילי תנועת הפועלים המרוכזים בעיר העברית, על-כך שהעסקנים מעבירים את משרדיהם לירושלים:
ובצער רב יש להביט על החזיון המשונה הזה, כיצד האורגנים הראשיים של ההסתדרות הולכים ומתרחקים יותר ויותר מהמקור, מציבור הפועלים. אפשר עוד להבין את אוסישקין, אשר לשם הרומנטיקה, הוא רוצה לרכז הכל בירושלים, מבלי התחשב אם המקום הולם את המפעל או לא. אך מה מאד קשה להבין את ועד הפועל של ההסתדרות, העוזב מרכז של אלפי פועלים, מרכז של כניסה ושל תפיסה תמידית והולך לכהן פאר בירושלים בבחינת ופני בל יראו.
רחל בודנהיימר, בתו של אוסישקין, היא זו שגרה ב’בית אוסישקין’ וניהלה את ענייניו, עד שבעצמה עברה לגור בירושלים. לכשנדרשה התערבותו של עורך-דין גייסה את אחיה שמואל אוסישקין. בשנות ה-30 הזמין מנחם אוסישקין את האדריכל יוסף מינור כדי שיתכנן ויוסיף לבית שנבנה את קומתו השלישית.
ביולי 1937 התבצעה פריצה לדירתם של רחל ופרופ’ שמעון בודנהיימר. קצין המשטרה שגבה עדות מרחל, רשם את דבריה:
היום בשעה 1.15 בערך ירדתי מקומה ב’ לדירתי. בעלי צעק לי: “גנב עם סכין בבית, תטלפני למשטרה.” באותו רגע שמעתי צעדי ריצה במדרגות העץ למעלה לחדר העבודה של בעלי. רצתי לקומה ב’ לגב’ אוסישקין ומשם טלפנתי למשטרה. בינתיים שלחתי את אחי שמואל לעזור לבעלי.” בהמשך, באה עדותו של הבעל שמעון, וכך הוא מתאר את הגנב: “בחור גבוה לבוש כותונת בהירה ומכנסיים בצבע שוקולד, רחבות למעלה וצרות למטה, כאלה שלובשים ערבים… שיערות קצרות בלונדיניות ועיניים כחולות.
הארכיאולוג דוד אוסישקין, נכדו של מנחם אוסישקין, כותב על הבית בספרו ‘תולדות משפחת אוסישקין’:
בעת בנייתו עדיין ניצב הבניין באזור של חולות… רובו של הבניין הושכר לדיירים, למעט דירה אחת. כאן גרו תקופה מסוימת רחל ושמעון בודנהיימר. בתקופה מאוחרת יותר גרו כאן עד לפטירתן זינה ברוק ורוזה יעקובסון, אחיותיה של אסתר אוסישקין, ובני משפחת אוסישקין שגרו בירושלים היו מבקרים אותן לפרקים. בבניין התגוררו דיירים למינהם, ועם כניסתם לתוקף של חוקי הגנת הדייר החל הבניין להידרדר. הדירות בקומת הקרקע הפכו לחנויות או לקיוסקים. עם ירידתו של האזור כולו התדרדרה רמת הדיירים ופעילות של זנות וכדומה תפסה מקום נכבד בבניין ובחצר הבית.
המבנה נותר בבעלות המשפחה עד שנת 1993, אז מכר אותו דוד אוסישקין לקבוצת משקיעים.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
אחד-העם ואוסישקין יושבים על מרפסת הבית ברחוב הירקון 52, בשנת 1925. ציור: ליאופולד פיליכובסקי.
אחד-העם ואוסישקין יושבים על מרפסת הבית ברחוב הירקון 52, בשנת 1925. ציור: ליאופולד פיליכובסקי.
