בית איצקוביץ

בית איצקוביץ’ – רחוב יונה הנביא 39.

עד שנת 1926 התגוררו נחה ויעקב איצקוביץ’ בדירה ארעית ברחוב כפר-סבא, בנווה-צדק. נחה הייתה באותה שנה בת 24 ואילו יעקב, שבמקצועו היה נגר, היה בן 25. לקראת הולדתה של בתם הבכורה שרה, החליטו לבנות לעצמם בית ברחוב יונה הנביא, בשכונת ‘מאה שערים’, עשרות מטרים בלבד מרחוב אלנבי. האדריכל משה לוברניצקי חתום על תכנית המבנה. לוברניצקי היה באותה תקופה איש עסוק מאד, בין היתר בתכנון ‘בית שרשבסקי‘ בשדרות רוטשילד. הבית ברחוב יונה הנביא נחשב עבורו לפרוייקט קטן מדי ועל-כן הוא הסתפק בשרטוטים ובפיקוח כללי. לעבודת השטח הוא שלח את אחד מעוזריו הצעירים, כדי שישגיח על הנעשה.

בסרטון זה מצולמים מספר בתים היסטוריים הניצבים זה לצד זה לאורך רחוב יונה הנביא, ובהם גם בית איצקוביץ.

עד מהרה גילה איצקוביץ כי השכנים אינם טובים בעיניו. כבר בינואר 1927, זמן קצר לאחר שהתיישבו בבית, הגיע לעירייה מכתב של אחד השכנים, בעילום שם:

…בקשה לשים עין ולמנוע מסכנת מוות על ידי הגדר שנעשה בין שני בתים, מספר 37 ומספר 39 ברחוב יונה הנביא, אשר גידר בעל הבית של מספר 39 עם חוט עם דקירות של ברזל, ושם על פי רוב ילדים שהולכים מרחוב אלנבי לרחוב גאולה, לבית הספר. כאשר רק הברזל יעלה חלודה והילדים דוחפים זה את זה, אז יוכל להיות שיבואו לידי סכנת מוות, לבד מהעוברים ושבים אשר יוכלו לקרוע את בגדיהם. כדי למנוע את כל זה אפנה לעירייה אשר יראו תכף ומיד כיצד להסיר המכשלה הגדולה.

במארס 1930 מבקש איצקוביץ, באמצעות עורך-דינו, להגביה את החומה בין השכנים:

לפני חודשים אחדים פניתי לכבודו בבקשה לקבלת רישיון לבנות קיר על הגבול שביני ובין שכני דב רביאד ואתם סרבתם לתת לי רישיון כזה. אולם היות שהגדר הנמצאת כעת על הגבול היא נמוכה הדבר גורם לאי נעימויות בין השכנים כי אנו לא חיים בשלום, והדבר הגיע כבר לידי משפט. הנני מבקש שתואילו לתת לי רישיון להגביה את הגדר עד 1.70 מ’ כי לא אוכל להיפגש עם שכני הנ”ל פנים אל פנים.

ב-1928 נולדת זהבה איצקוביץ’, אחות לשרה בת השנתיים. בני המשפחה גרו בקומה העליונה מתוך שתי קומות הבית, והשכירו לאחרים את החדרים שבקומת הקרקע. פרידה ליסקר (ילידת 1904) שכרה את אחד החדרים והתפרנסה מכיבוס בגדיהם של דיירי האזור. רק בשנות ה-40 הורחב המבנה ונוסף לו חלקו המערבי בן הקומה האחת. חלק זה שימש בהמשך כחנות מכולת. בתחילת שנות ה-40 נפתחה בקומת הקרקע חנות של חייט, המפרסם מודעה בעיתון ‘הארץ’, ב-3 באוקטובר 1944:

החליפה הטרזנית. התלבושת שיק. המעיל היפה. המכנסיים ההולמים. י. בלום, חייט מודרני, תל אביב, יונה הנביא 39, על יד רחוב אלנבי. האיש שילביש אותך במקח השווה.

במינוח “במקח השווה” הכוונה למחיר משתלם. בשנת 1946 מצטרף שותף לחנות והיא נקראת ‘בלום את קופרמן’.

באותה תקופה מבקש איצקוביץ’ – שבינתיים עיברת את שם משפחתו ליצחקי – להקים מחסן בחצר. שוב הוא נתקל באי הסכמות מצד השכנים. הפעם ההתנגדות באה מצדה של ‘קונדיטוריה ניצה’, השוכנת בבית שמצפון ל’בית איצקוביץ’, ברחוב אלנבי 40. במאי 1947 הוא שולח מכתב לעירייה:

הנני מגיש לכבודו בזה לאישור תוכנית לבניין מחסן לכלי בית בחצר. את חתימת השכן לא יכולתי לקבל כי הוא נמצא בחוץ לארץ. המחסן דרוש מאוד להחזקת כלי הבית, אשר מונחים כל הזמן בחצר וגורמים לאי סדר וניקיון וחומר לגנבים, שאין הם חסרים לדאבוננו בעיר.

לבסוף, האישורים מתקבלים והמחסן משרת הן את הנגריה של איצקוביץ והן את המכבסה של פרידה ליסקר, שבינתיים התחתנה עם יוליוס וסרשטרום, אשר עבר לגור איתה בבניין.

במהלך קרבות מלחמת השחרור, נושל אדם בשם זלמן פרנקל על-ידי הצבא, מחנות המכולת שלו ברחוב מקווה-ישראל. התאחדות הסוחרים נאבקה למענו כדי שיוכל לקבל רישיון לפתיחת החנות ברחוב יונה הנביא 39, אלא שהאישור לא ניתן עד שראש העיר ישראל רוקח התערב אישית. כך לפי מסמך שהעביר מזכיר העירייה ליו”ר הוועדה לבניין ערים:

ראש העיריה בקשני להודיע כי הוא ממליץ על אשור בקשה של מר פרנקל, בהתחשב בעובדה שנושל מחנותו על לא עוול בכפו.

הרישיון אמנם התקבל, אבל מכיוון שלבסוף החנות במקווה-ישראל הוחזרה למר פרנקל, את המכולת ברחוב יונה הנביא ניהל גיסו, שמחה זיטלני.

בשנות ה-50 ניתן היה למצוא כאן את הפרוון יצחק נוימן. בשנות ה-80 החליפה את המכבסה הוותיקה חנות לייצור ומכירת תכשיטים ולצדה פעלה חנות בשם ‘שוגון’ – חנות למוצרי עור, ארנקים, תיקים וחגורות. בשנות ה-90 נפתחה במקום מעבדה למצלמות וידאו של יורם רביב. כיום יושב ב’בית איצקוביץ’ בית עסק של מרדכי פישר המייצר תכשיטים וטבעות נישואין.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.