רוֹמא

רומא מגלמת את תמצית רוחה של אירופה. היא מהווה אבן יסוד בתרבות המערב.  כשמזכירים ערים חשובות ביבשת, מדברים על רומא ועליהן באותה נשימה. לא לחינם זכתה הבירה האיטלקית, היושבת לגדתו של נהר הטיבר, בכינוי המוצמד לשמה לעתים תכופות: ‘עיר הנצח’. ההיסטוריה משתקפת למבקרים ברומא מכל פינת רחוב ומכל מבנה כמעט. בעיר הזו חיו ופעלו הקיסרים הנודעים, ובה התרחשו מאורעות ששינו את פני הציוויליזציה, כפי שהיא מוכרת לנו כיום.

שדה-התעופה הבינלאומי של רומא נמצא ליד הישוב פימיצ’ינו. עלות נסיעה במונית, מהשדה למרכז העיר, מסתכמת בדרך-כלל סביב  50.00 € ולכן לנוסעים בודדים או לזוגות, כדאי לשקול נסיעה ברכבת המהירה. משך הנסיעה עד תחנת Termini כ-32 דקות. מחיר כרטיס רגיל 14.00 €. בשעות השיא הרכבת יוצאת מהשדה לכיוון רומא ארבע פעמים בשעה.

יוליוס קיסר התגאה באימפריה רומית המשתרעת על-פני שלוש יבשות, אבל הוא לא ידע שהעיר רומא תתפתח מגבעת פאלטינו ההיסטורית ומשש הגבעות הנוספות שבתחומיה לעבר הפרוורים המרוחקים, המקיפים היום את הבירה האיטלקית. העיר גדולה ומבולגנת, רחובותיה מתפתלים ומצטלבים, מתנהלים בחוסר סימטריות וללא כיוון מוגדר. למי שמגיע לרומא לראשונה, התמצאות בה נדמית כפעולה בלתי-אפשרית כמעט, ולכן כדאי להיאחז במספר “עוגנים” כדי לרכוש כיוון כללי וכדי לתכנן את הביקור בעיר, עליה נאמר, שגם חיים שלמים לא יספיקו כדי להקיף את כל אתריה.

ראשית, נהר הטיבר הזורם מצפון לדרום ומפצל את העיר לשניים. קרית הוותיקן נמצאת מערבה לנהר ואילו מרבית מוקדי העניין האחרים מצויים מזרחה לו. תחנת-הרכבת טרמיני מהווה בסיס חשוב ומרכזי בעיר, בעיקר למטיילים צנועי-תקציב, הלנים בדרך-כלל בסביבותיה. וילה בורגזה היא הסמן הצפוני במפת הסיורים של התיירים, כפי שהקוליסאום הוא הסמן הדרומי ונקודת הציון לביקור באתרים מימי האימפריה הרומית. עוגן נוסף מהווה פּיאצה נַאבוֹנַה המפורסמת. אין כמעט דרך להימנע מסיורים רגליים מתישים במהלך ביקור בעיר.  רומא היא גם עיר המציעה לתושביה ולתיירים, אתרי בילוי למכביר. 

הקולוסאום, אחד מסמליה המובהקים של העיר, עומד על תלו מזה אלפיים שנה, למרות פגעי-טבע ואסונות שפקדו אותו ולמרות תהפוכות העתים. כאן נערכו קרבות הגלדיאטורים לעיניהם של 50,000 צופים ולעיניו של הקיסר. האתר פתוח בכל יום מימות השבוע, משעה 9:00 ועד 18:30. לבני 65 ומעלה ולבני 17 ומטה הכניסה חינם. בסמוך נמצאת גבעת פאלטינו ולידה הפורום הרומי הקדום, המתבלט בזכות שדרת עמודי השיש שלו. זהו אתר בעל חשיבות עצומה, המסמל את ראשית תולדות רומי לדורותיה, אבל הוא מרשים במידה פחותה מאשר הקוליסיאום וגבעת הקפיטול.

בקפיטול ישבו מוסדות השלטון הרומיים בימי תהילתם. מכאן נאם ברוטוס מיד לאחר רצח יוליוס קיסר, כשהמשפט “הגם אתה ברוטוס” עדיין הדהד באזניו. כיום זהו מקום מושבה של העירייה ושל מספר מוזיאונים. פסל ארד של הזאבה המיתולוגית עם שני התאומים היונקים מדדיה, מוצג באחד המוזיאונים. דרומה לגבעה, למי שעתותיו בידיו, מצויה כנסיית סנטה-מריה אין קוסמדין ובה המסכה “פי האמת” – מושא לעוד אחת מהאגדות של רומא. באזור זה של העיר מתנקזת מרבית התנועה לפיאצה ונציה הנושקת לפיאצה ד’ארקולי, למרגלות גבעת הקפיטול. הפיאצה המלבנית מקרינה רוח מיליטריסטית, שלא לומר פשיסטית, עם האנדרטה המגלומנית, שבאה להאדיר את המולדת ואת המלך ויטוריו-עמנואל השני. אין פלא לפיכך, שדווקא בניטו מוסוליני התאהב במקום ואימץ לו את הארמון הרנסנסי הצמוד לפיאצה, לצורך מגוריו. יש המתייחסים לפיאצה ונציה כאל נקודת-המרכז המוחלטת של העיר. מן הצד השני של הקולוסאום, בכנסיית סן-פיאטרו אין-וינקולי ניתן לראות את יצירת המופת של מיכאלאנג’לו: הפסל של “משה“.

אין כמעט תייר הפוסח על טקס השלכת המטבעות אל תוך הבריכה הקטנה שלמרגלות מזרקת טְרֵוִוי. המזרקה, מהיפות בעולם, שוכנת בכיכר קטנה יחסית, במתחם הרחובות הפופולאריים: ויה ונטו, ויה נאציונאל, ויה דל-קורסו. הפיאצה די ספניה, המזרקה בצורת ספינה שבמרכזה והמדרגות הספרדיות המטפסות ממנה אל כנסיית טריניטה-דה-מונטי הם מוקד נוסף, במרכז רומא, שאי-אפשר להגיע אליו מבלי להיתקל בלהקות של תיירים. השמות הספרדיים הקשורים לפיאצה ולמדרגות, מטעים במעט. המדרגות בנויות בסגנון צרפתי דווקא ומזכירות מאוד את המדרגות העולות למונטמרטר בפאריס ואילו הפיאצה והמבנים שסביבה הם בעלי זיקה היסטורית לתרבות האנגלוסקסית.

ויה ונטו ופיאצה ברבריני החשובה, מתקשרים לחיים היפים של רומא, כפי שהשתקפו בסרטים של שנות ה-50 וה-60 (La Dolcevita). כיום האזור ירד מגדולתו, אם כי עדיין ניתן למצוא כאן מסעדות טובות. ויה דל-קורסו הוא רחוב יוקרתי, גדוש בחנויות ובבוטיקים, רצוף בבתים בעלי עניין רב מבחינה ארכיטקטונית. כדאי לעצור בבית מספר 18, מעונו לשעבר של המשורר גתה: קאזה די גתה, שהפך למוזיאון. הרחוב נמתח מפיאצה ונציה, דרך פיאצה קולונה, בסמוך לפנתיאון ועד הכיכר המרהיבה – פּיאצה דל פּופּולו. במבואות הפיאצה דל-פופולו שתי כנסיות חשובות ובמרכזה אובליסק מצרי מימי רעמסס השני. האיטלקים הקדימו את הצרפתים ואת האנגלים במלאכת גניבת העתיקות ממצרים…

מפיאצה דל-פופולו ניתן להיכנס לווילה בורגזה. זהו פארק עירוני קסום, עטור עצים וגנים ובו גלריות עם יצירות אמנות ובתי-חווילה מצודדים. הסיור בשבילי הגן הרגוע מהווה אתנחתא נעימה במהלך המרוץ בין אתרי המופת של העיר. כניסה או יציאה מעניינת נוספת לוילה בורגזה נמצאת בויה ונטו. פיאצה נאבונה, קרובה אמנם לגדת הנהר כמו גם לאזור הפנתיאון, אבל היא מבודדת מעט ומצריכה ביקור נפרד. פיאצה נאבונה שונה בתכלית השינוי מפיאצה ונציה והיא שוחרת שלום ואחווה ומפארת את בני הלאומים השונים. במרכזה מזרקה, שוב מזרקה – רומא היא  עיר-המזרקות – אשר עוצבה על-ידי האמן ג’יאן לורנצו ברניני ובה ייצוג לארבעה נהרות גדולים ביבשות שונות.

הסיור בקרית הוותיקן דורש מחצית היום לכל הפחות. ההגעה מכיוון נהר הטיבר, בואכה הפיאצה האליפטית של סן-פיאטרו, היא כיכר פטרוס הקדוש, מזמנת לבאים אליה את אחד המראות האורבניים המרשימים באיטליה. הבזיליקה של סן-פיאטרו נגלית אז במלוא הדרה מתוך מכלול ארכיטקטוני מושלם. ואיך לא יהיה מושלם, אם מיכאלאנג’לו וברניני השקיעו בו את מלוא מרצם וכשרונם בעבודה אינטנסיבית? הבזיליקה מתפרשת על שטח אדיר והיא למעשה הכנסייה הגדולה ביותר הקיימת, סמל לעוצמת הנצרות. את הפיאצה חופנים שני פרוזדורי ענק מקורים הנתמכים על-ידי עמודים בסגנון דורי. באירועים שונים, בעת שהכס הקדוש נושא את דברו או בימי חג ומועד, מתכנס קהל רב בתוך הכיכר. בניגוד למה שנדמה בחלק מהמפות כגישה ישירה מהבזיליקה והכיכר אל המוזיאונים של הוותיקן, יש להקיף מבחוץ את הקריה עד הכניסה המסודרת לאתר. כרטיס-כניסה רגיל =  16.00 €. למרצים באוניברסיטה, לעיתונאים, לנכים בדרגה גבוהה ולבני 6 ומטה, הכניסה חינם. הקפלה הסיקסטינית היא כמובן האטרקציה בהא הידיעה של הקומפלקס התרבותי הזה. נהרות אדם זורמים כדי להביט אל התקרה המפורסמת בעולם, עליה מצויירת היצירה “בריאת העולם” של הצייר הגאון: אצבע נוגעת-לא-נוגעת באצבע, קלאסיקה שהפכה לסמל.

מכאן הדרך קצרה אל גדת הנהר, לקסטל סנט-אנג’לו, במקור אחוזת-קבר אותה ייעד הקיסר אדריאנוס לעצמו ולצאצאיו. מאוחר יותר הפך המקום למבצר ואז לבית-כלא ואחר-כך למעונם של האפיפיורים. כיום זהו משכנו של המוזיאון הלאומי