בַּיִת נוֹשֵֹא-חֵן
בית נושא-חן – רחוב אחד-העם 45, פינת רחוב נחמני 27. שמו הוסב ל’בית ציפורן’.
הבית תוכנן על-ידי האדריכל יוסף ברלין ונבנה בשנת 1925 בפינת הרחובות נחמני ואחד-העם, בסמוך למגדל המים ההיסטורי של תל-אביב. זהו מבנה ייחודי שמותיר את חותמו על הסביבה, בזכות הפינה המעוגלת שפונה אל שני הרחובות ומחברת בין שתי חזיתות הבניין הסימטריות. בכניסה לבניין שני עמודים דוריים המזכירים את העמודים הדומים ב’בית התאומים‘ שבנה ברלין ברחוב מזא”ה. אמנם חברת ביטוח גדולה שרכשה את הבית בשנות ה-50 הזניחה אותו עד שכמעט הפך לחורבה, אבל לבסוף הוא נרכש בשנות ה-80 על-ידי משפחת ציפורן שהסבה את שמו ל’בית ציפורן’.
למעשה שמו של המבנה צריך היה להיות ‘בית נאוסיחין’ על-שמו של אברהם נאוסיחין, שעבורו הוא נבנה, אלא שזה עיברת את שמו והפך לאברהם נושא-חן. מעט מאד ידוע על האיש. הוא עלה ארצה ממזרח אירופה ועל-פי שמו הוא היה ממוצא ארמני. ידוע שהיה איש שומר מצוות שנהג להתפלל בבית-הכנסת הגדול ברחוב אלנבי. בדצמבר 1934 הוא נפטר.
לאחר מותו של אברהם, בנו לייב נושא-חן הופך לאפטרופוס ומטפל בענייני הבניין. בשנת 1938 הוא שולח מכתב לראש העיר ישראל רוקח וממנו ניתן ללמוד על מצבו הירוד של הבית:
…הבקשה היא להרשות להשכיר דירה אחת בבית בשביל מחלבה של מר ד. פייגין. המחלבה הזאת קיימת כבר שש שנים ונמצאת בבית ממול ביתנו. מסיבות שונות נדרש בעל המחלבה הנ”ל לעזוב את דירתו העכשווית. בבית שלנו יש שש דירות, כל-אחת בת ששה חדרים. בזמנים קשים אלו השכרת דירות גדולות בבית ישן, מחוסר נוחיות מודרנית, כמעט בלתי אפשרית. שתי דירות בבית עומדות ריקות זה כבר שנה, והבית שצריך לפרנס 4 משפחות יורשים, אינו מכניס שום רווחים. בקשתי שכבודו יואיל לקבל אותי לראיון פרטי.
מר רוקח שקיבל במקביל מכתב מעורכי-דין אשר ניהלו משפט מול דב פייגין, שהסתבך עם שותפיו לעסקי החליבה, לא זו בלבד שלא נפגש עם לייב נושא-חן, הוא גם שלח תשובה נחרצת ובה סירוב מוחלט להיענות לבקשתו של אותו לייב.
הדייר המפורסם ביותר שגר בבניין מאז נוסד, היה רבי אברהם יעקב פרידמן (1884 – 1960) מאדמו”רי סדיגורה. הוא היה ממנהיגי הציבור החרדי בארץ ישראל לאחר השואה, חבר מועצת גדולי התורה. נודע בספרו ‘אביר יעקב’. בשנת 1937 עלה ארצה והתיישב בתל אביב, ב’בית נושא-חן’. עד מהרה הוא צבר לו קהילה נרחבת של חסידים והפך להיות מנהיג נערץ. מסתבר שהסגר על תושבי הערים, הומצא הרבה לפני הקורונה. כך בימי מלחמת העולם (1944), מתוך מודעה שהרבי מסדיגורה מפרסם לקהל המאמינים: “בשם כ”ק אדמו”ר שליט”א מסדיגורה, רחוב נחמני 27. הנני להודיע לקהל הידידים והחסידים שמפאת פקודת העוצר מטעם הממשלה נשתנה השעה של כלולות חופת בת גיסו הרב הצדיק.”
וכך מתאר עיתון ‘הארץ’ את יום הלוויה של הרבי מסדיגורה בשנת 1960: “אלפי המלווים שהגיעו ממקומות שונים בארץ, ובהם כל האדמו”רים, הרבנים וראשי הישיבות הידועים בארץ, ראשי הצבור והמפלגות הדתיות, חברי כנסת וראשי רשויות מקומיות, צרו אתמול בבוקר על פתח הבית ברחוב נחמני 27, שם התגורר הרבי במשך 22 שנה מאז עלותו לארץ. בשעה 11 עמד לצאת מסע הלוויה אך בשל הצטופפות ההמונים שצרו על הבנין ומילאו את הרחובות הסמוכים לא היתה אפשרות להוציא את ארונו של הנפטר. המשטרה שגויסה למקום לא הצליחה להשליט סדר ורק בקושי פילסו להם נושאי הארון את דרכם בתוך ההמונים”.
בשנת 2007 הבניין עבר שיפוץ עד שקיבל את מראהו הנוכחי. למרות ששמו הרשמי ‘בית ציפורן’, הרי ששמו המקורי: ‘בית נושא חן’ – חינני בהרבה.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
