בית הרשלוביץ
בית הרשלוביץ – רחוב אחד-העם 126, פינת החשמונאים 45.
נכתב בעזרתה האדיבה, ועל-פי עדותה של עדנה שוחט, שנולדה וגדלה ב’בית הרשלוביץ’.
במהלך שנת 1941, בעיצומה של מלחמת העולם, נשמעו מפעם לפעם אזעקות בתל-אביב. עם הישמע האזעקה ירדו תושבי העיר למקלטים על-פי תירגולת שכבר הייתה ידועה להם. אלא שבבניין בו התגורר האזרח שאול טשרניחובסקי, ברחוב אחד-העם 89, לא היה מקלט, ועל-כן בעת אזעקה הוא נהג לרוץ מעבר לכביש, למקלט של הבניין השכן, ברחוב אחד-העם 126. בזמן שישב במקלט, באחת מאותן פעמים, שוחח ד”ר טשרניחובסקי עם חלק מדיירי הבניין. טשרניחובסקי, שמלבד היותו משורר מוכר, שימש גם כרופא ילדים, הבחין כי אחת מבנות השיח שלו בהריון –”אם זו תהיה בת” אמר לה “אני מציע להעניק לה את השם עדנה.” ואכן, חודשים ספורים מאוחר יותר נולדה לגברת גדליביץ (לימים גדיאל) תינוקת בכורה, ושמה בתל-אביב, עדנה. עדנה שוחט היא הילדה המאושרת, הנראית בצילום עם אמה, כשברקע ניתן להבחין ב’בית הרשלוביץ’. טשרניחובסקי, אגב, היה שבע רצון מהשכנה הקטנטנה, ולא אחת החזיק את התינוקת בין זרועותיו.
הבניין, ובו שלוש קומות עם שלוש דירות בכל קומה, נבנה בסגנון הבינלאומי, בשנת 1936, על גבול שתי השכונות, ששמן המקורי נשכח זה מכבר: ‘רוממה’ ו’ימין משה’ (זאת לא טעות, אין מדובר בירושלים, אלא בתל-אביב). האדריכל הנודע דב כרמי, ביחד עם שותפו צבי ברק, הם אלו אשר שירטטו את התכניות למבנה. במקור היה זה בניין שהתבלט בגרם מדרגות מרשים ובמבואה מהודרת. כנהוג באותה תקופה בבתים שנבנו בסטנדרט גבוה, ליד המחסנים בקומת הקרקע נוספו חדר הסקה וחדר כביסה, וכן דירת מגורים צנועת מימדים, לשוער.
בסרטון זה מצולמים חיי הרחוב, כמו גם הבתים הניצבים לאורך רחוב החשמונאים, ובהם נראה בין היתר, בית הרשלוביץ’.
בסרטון זה מצולמים חיי הרחוב, כמו גם הבתים הניצבים לאורך רחוב החשמונאים, ובהם נראה בין היתר, בית הרשלוביץ’.
בני-הזוג בלומה ויוסף הרשלוביץ, שעבורם נבנה הבניין, היו יקים נוקשים. הוא היה יליד שנת 1883 והיא הייתה צעירה ממנו בשלוש שנים. בכלל, חלק ניכר מהדיירים הגיעו ארצה מגרמניה, ועובדה זו הכתיבה את האווירה במקום. השוער, מר טפר, הנהיג בשם בני-הזוג, מישטר צבאי כמעט: ניקיון מוחלט, סדר מוחלט, שמירה על הכללים, ובעיקר הקפדה בלתי מתפשרת על חוקי ה’שלאף שטונדה’ המקודש. בין השעות 14:00 עד 16:00 אוי לילד שהעז להשמיע ציוץ. בחוץ אנשים דיברו עברית, אבל ברחוב אחד-העם 126 שפת הדיבור הייתה גרמנית. אחת הדיירות הבודדות בבניין, שלא הייתה יקית, הגברת רומנו, עבדה בגימנסיה הרצליה, כמורה לאיטלקית דווקא, ושלטה גם בשפת האספרנטו. בינואר 1947 מתפרסמת ידיעה קטנה בעיתון ‘הארץ’: “אלמונים פרצו בליל שלשום דרך חלון אמבטיה לדירת ד”ר ג’ורג’ רומנו, ברחוב אחד-העם 126, בהעדר בעלי הדירה, וגנבו תכשיטים ב-100 לא”י.”
דיירים אחרים עסקו במקצועות שונים: מר גדיאל מקומה ג’ היה עורך-דין. השכנים באותה קומה, משפחת ידלין, היו הבעלים של ‘בית לחם’ – מאפיה שישבה מול הקריה, באזור נחלת יצחק, ובקומתה העליונה התנהל סניף של בית החרושת האוסטרי לשוקולד ‘פישינגר’. על מר אבא ידלין שניהל את המאפיה נאמר שהיה ידוע בישוב בזכות תרומותיו למוסדות חינוך ולמוסדות תנועת העבודה, ובזכות התעקשותו על עבודה עברית במטעים שהחזיק וב’בית לחם’. יעקב סטרוד שגר עם משפחתו בקומה א’ היה בנו של מייסד בית הדפוס המצליח ‘אפרים סטרוד ובניו’. במודעה שפורסמה במספר עיתונים בסוף שנת 1931 נכתב: “דִרשו יומן משרדי 1932, בהוצאת בית דפוס אפרים סטרוד ובניו. נדפס בהדור רב ובכריכה אמנותית ממדרגה ראשונה. המחיר 160 מיל.” יעקב סטרוד ובעקבותיו בנו עדי סטרוד, היו קונסולים של כבוד של תאילנד.
יוסף הרשלוביץ נפטר בדצמבר 1966. אשתו בלומה עוד חיה שנים אחדות אחריו. בעת השיפוץ, בשנות ה-90, נוספו לבניין שתי קומות.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
חנה גדליביץ ובתה, התינוקת עדנה, בכניסה לבית הרשלוביץ, בשנת 1942.
חנה גדליביץ ובתה, התינוקת עדנה, בכניסה לבית הרשלוביץ, בשנת 1942.
