בית מילנר

בית מילנר – רחוב אנגל 1, פינת שדרות רוטשילד 100.

זרח וילנצ’יק היה ממקימי שכונת ‘נחלת בנימין‘. בשנת 1926 רכש מגרש על אדמות זריפה-צבאח בחלק של שדרות רוטשילד שבין רחוב שיינקין לרחוב בלפור. בשנת 1933 מכר וילנצ’יק את הקרקע לסוחר מנדל לולב, אשר הזמין את האדריכל שלמה גפשטיין כדי שיקים על המגרש מבנה, אותו ייעד להשכרת דירות. גפשטיין תיכנן בניין בסגנון הבינלאומי, נטול קישוטים, עם קווים נקיים, אופייניים לזרם העיצובי שנוצר בבית הספר הגרמני לאדריכלות באהאוס, וביטויו המרשים ביותר נמצא ב’עיר הלבנה’ של תל-אביב.

באותן שנים בהן נבנה ‘בית מילנר’, הביקוש לקרקעות ולדירות היה גדול מן ההיצע. רבים ניצלו את המצב כדי לבצע עסקאות נדל”ן שהניבו רווחים יפים בתוך זמן קצר. בתנועות הפועלים הסוציאליסטיות ניסו להילחם בתופעה, וכינו את סוחרי הקרקעות והמתווכים למינהם, כספקולנטים, או כספסרים. כך או כך, לא חלפה אלא שנה ומנדל לולב מכר את הנכס ליעקב מילנר, בסכום גבוה משמעותית מזה שהוא עצמו שילם על המגרש ועל הבניין.

בסרטון זה מצולמים בתים היסטוריים הניצבים לאורך רחוב אנגל, ובהם גם בית מילנר. 

בסרטון זה מצולמים בתים היסטוריים הניצבים לאורך רחוב אנגל, ובהם גם בית מילנר. 

יעקב מילנר עלה ארצה מפולין באותה שנה (1934) בה רכש את הבית, אם כי לא השתקע כאן באופן סופי. הוא המשיך לנדוד בין תל-אביב לבין קטוביץ’. בתחילת מלחמת העולם השניה, מילנר התגלגל לרוסיה וממנה שב לתל-אביב במהלך שנת 1940, אלא שגורלם של אשתו ושל ילדיו היה גרוע בהרבה – הם נרצחו בידי הנאצים. למרות הטרגדיה האיומה שפקדה אותו, מילנר המשיך להשקיע וליזום. בסמוך לשובו ארצה הקים את מפעל הפרוות ‘פלפור’. בשנת 1946 נישא בשנית, ואף נולד לו בן נוסף. 

בשנת 1934 פתח בבניין ד”ר ש. שטראוס קליניקה לטיפול במחלות נשים. רופא נוסף, גם הוא עולה מגרמניה, כמו עמיתו שטראוס, פתח קליניקה משלו בקומה אחרת של ‘בית מילנר’: “מומחה למחלות הסוכר, הכבד, המרה, הכבד והמעיים” כהגדרתו. שנה מאוחר יותר מצטרף רופא שלישי לבניין ומפרסם מודעה בעיתון ‘הבקר’: “ד”ר ארנסט מחניצקי, מומחה למחלות ילדים ותינוקות. עבר מפתח-תקווה לתל-אביב. שדרות רוטשילד 100. שעות קבלה 11-9, 5-3.” אין זה מקרה שכל-כך הרבה רופאים התמקמו בבניין. כך מציע מילנר את אחת הדירות להשכרה: “דירה יפה ומודרנית בת חמישה חדרים ומים חמים. מתאימה לרופא, עו”ד וכו’. לפנות על המקום לה’ מילנר.” בשנות ה-50 ישבה כאן רופאה בשם חנה פוזן, שאף התלוננה אצל מהנדס העיר על מצב הדירה: “בתור דיירת של דירה בבית הנ”ל, אשר דירתה סובלת מליקויים, שתיקונם דרוש לשמירת שלומם של הדיירים והמבקרים בדירה, הן לשם ביקור פרטי, הן לצרכי ריפוי, הנני פונה אליך בבקשה לבא ולבקר בדירתי.”

יעקב מילנר המשיך לחיות בבית בשדרות רוטשילד עד יום מותו, בשנת 1977. בנו יחידו, בנימין מילנר, הוא שירש את הבית.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.

ניתן לשתף את המאמר