בית ליטוינסקי
בית ליטוינסקי – רחוב אחד העם 22.
בית ליטוינסקי על גלגוליו השונים עומד על תלו כבר 114 שנים. זהו אחד הבתים הראשונים שהוקמו באחוזת בית. הבית נבנה עבור משפחתו של יעקב אלחנן ליטוינסקי, שהיה המבוגר בין 66 האבות המייסדים של העיר תל-אביב.
אמנם חברי האגודה הטיפו לעבודה עברית ואף פרסמו קול קורא המבקש להעסיק פועלים עבריים בלבד, אבל חלק ניכר מהבתים של אחוזת בית, ובכללם בית ליטוינסקי, נבנו בפועל על-ידי קבלנים ופועלים ערבים אשר עבדו לפי הסגנון שהיה מקובל בבתי הערבים המכובדים של יפו. תחילה היה הבית בן קומה אחת ורק כעבור ארבע או חמש שנים צמחה גם הקומה השניה. מרפסות נוספו ונגרעו מן הבית לפי הצורך. בשנות ה-20 נבנה בחלק העורפי של בית ליטוינסקי, כמקובל באותה תקופה, גרם מדריגות חיצוני שנשען על עמודים קורינתיים ונועד לשימוש של עוזרת הבית.
בהגרלת הצדפים המפורסמת שקיים עקיבא אריה וייס בשנת 1909, נקבע שבית ליטוינסקי ימוקם בין הבתים של גילוץ ושל פולק, וכך אכן היה. וייס עצמו הקים את ביתו מעט מערבה משם, למה שיהפוך לרחוב הרצל מספר 2. הבית של מאיר דיזנגוף נבנה 100 מטר בקו אווירי מבית ליטוינסקי.
ידו של יעקב אלחנן ליטוינסקי (1915-1852) הייתה מעורבת בעסקים רבים, מבית חרושת לסבון ועד בית מסחר לעצים. נכדו, המשפטן חיים ליטוינסקי אמר עליו שהיה “פושט רגל מקצועי” – ובכל זאת הוא נחשב לאיש אמיד. ליעקב אלחנן ולאשתו השניה, שרה בילה, נולדו שלושה בנים: מוריס (יליד 1888), אמיל (1891) וריימונד (1894). כשהמשפחה עברה לגור בבית ברחוב אחד-העם היו כבר שלושת הבנים בחורים צעירים. לאחר גלות כפיה במצרים במהלך מלחמת העולם הראשונה, שבו בני משפחת ליטוינסקי ארצה.
באותה עת יעקב אלחנן כבר נפטר. אמיל שהתחתן בינתיים עם מרגלית לבית אפלבאום עבר לגור ברחוב יהודה הלוי. אל ‘בית ליטוינסקי’ חזרו לגור האמא שרה בילה, האח הצעיר ריימונד, ומוריס הבכור, ביחד עם אשתו רבקה. בשנת 1925 נולד כאן חיים ליטוינסקי וכעבור ארבע שנים נולד גם אחיו הצעיר רוז’ה. רבקה נפטרה ממחלת כליות כשבנה התינוק רוז’ה היה בן חצי שנה.
האלמן מוריס ליטוינסקי היה בנקאי שהפך גם לקונסול אסטוניה בפלשתינה. משרד הקונסול שכן בקומה השנייה של בית ליטוינסקי. על מנת לציין את מקום מושבו של הקונסול שלח משרד החוץ של אסטוניה את סמל האצולה האסטוני לתל אביב. הסמל נקבע על מעקה המרפסת של הקומה השנייה, ומעליו התנופף דגל אסטוניה. הסמל נעלם אחרי 1948, אך הדגל נשמר על ידי משפחת ליטוינסקי ונמסר לשגריר אסטוניה בישראל לפני שנים אחדות. מוריס התחתן בשנית עם אלה לבונטין, נכדתו של המנהיג הציוני זלמן-דוד לבונטין.
בני המשפחה ידעו לא מעט סכסוכים פנימיים, שבסופם זכה רוז’ה ליטוינסקי בבעלות על הבית. זה האחרון שהיה איש תמהוני וככל הנראה גם כעוס כלפי שאר בני המשפחה, הוריש בתורו את הבית ברחוב אחד העם 22 לעירית תל-אביב ולאגודת צער בעלי חיים. לבני משפחתו הוא הוריש לירה אחת בודדה. עד כדי כך היה כעוס. הסכסוכים בין דודים לבין אחיינים התגלגלו לבית המשפט ואף יצרו תקדים, כפי שרשום בכתבה בעתון הארץ, בינואר 1954:
ההחלטה ששופט ישראלי יצא לשוויץ כדי לגבות עדות מאמם של האחים ליטוינסקי, בקשר לסכסוך רכוש בין האחים, ניתנה אתמול ע”י השופט ד”ר י. לם, בבית המשפט המחוזי בת”א. זהו המקרה הראשון של שליחת שופט ישראלי לחוץ לארץ, לשם גבית עדות.
האחים ליטוינסקי הם אלו שהקימו את שכונת תל ליטוינסקי ברמת-גן, שבה הוקם בהמשך גם בית-החולים תל-השומר.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
