אַגְרָה שוכנת 200 ק”מ דרומית לעיר הבירה ניו-דלהי והיא נחשבת לאחד היעדים התיירותיים והאטרקטיביים ביותר בתת-היבשת ההודית. התקופה הטובה ביותר לבקר כאן היא בחודשים אוקטובר עד פברואר, מיד לאחר שוך גשמי המונסון. לאַגְרָה שדה-תעופה קטן המחבר אותה בטיסות בתדירות נמוכה מאד, למספר ערים גדולות בהודו.

הטאג’ מהאל מהווה את אחת היצירות הארכיטקטוניות המופלאות בעולם. זהו מאוזילאום, המהווה מעין מקדש-אהבה, אשר הוקם לזכרה של מוּמְטַז מהאל במאה ה-17, על-ידי בעלה האוהב, הקיסר שה-ג’האן. לשם בנייתו של הטאג’ הועסקו למעלה מעשרים אלף פועלים, במשך כעשרים שנה. הטאג’ בנוי משיש לבן ומבהיק והוא שוכן על גדת הנהר. השתקפותו במימי הבריכה המלבנית שלמרגלותיו, המיסה לאורך הדורות לבבות רבים. הטאג’ מחליף צבעים וגוונים על-פי מיקום השמש והירח בשמים, אך נותר מלא הוד בכל שעות היממה. בבוקר, עם זריחה, הוא צהוב חלמוני, בערב לעת שקיעה הוא כחלחל. בימי ערפל נוסף לטאג’ נופך ייחודי המזכיר סיפורי אגדות. הטאג’ סגור בימי ו’ ופתוח בשאר הימים החל משעה 06:00 בבוקר. עלות הכניסה לתיירים 750 רופי.

בניגוד משווע לקווים הנקיים וההרמוניים של הטאג’, הרחובות הסמוכים אליו עלובים למראה. רבים מתושבי אַגְרָה מתפרנסים מהתיירים הפוקדים את העיר והם נוקטים לעתים בשיטות אסרטביות למדי; שיטות המעוררות אי-נחת בקרב מטיילים שאינם בקיאים ברזי ההתנהלות מול רוכלים ומתווכים מקומיים. מטיילים כאלו, בעיקר אם ימיהם בהודו קצובים, לא מן הנמנע שייטיבו לעשות אם יזמינו שירותי הדרכה עוד בטרם צאתם את הארץ. לפרטים אודות טיול מאורגן לנוסע העצמאי אנא התקשרו אלינו.

המבצר האדום נמצא בטווח ראיה מהטאג’. זהו מבנה מאסיבי מן המאה ה-16, בנוי אבן-חול אדומה ומוקף בחומה אדירה המתפתלת לאורך של 3 ק”מ. בימיו של הקיסר אַקְבָּר שימש המקום כמצודה צבאית, אבל מאוחר יותר הוסב לצרכים שונים ובימי הזוהר של המבצר, היו כאן ארמונות, מרחצאות, חצרות וגנים. הכניסה משער Amar Singh כאשר שני אולמות ראויים לציון: דִיוָואן-אי-אַם ודִיוָואן-אי-קַאס. כדאי לשים-לב גם ל”מסגד הפנינה”.

בערוב ימיו, לאחר פרק חיים סוער במיוחד, ישב השליט המוגולי שַׁה גָ’האַן מבודד, תשוש ומסוגר בתוך עצמו, באחד האולמות רחבי-הידיים של המבצר האדום, כשהוא כלוא על-ידי בנו המורד ומנותק מן ההתרחשויות בעיר. ספק אם שה ג’האן הכיר את הספור על דוד בן-ישי וספק אם הוא מודע לקווי הדמיון בינו לבין מלך ישראל. שניהם היו מצביאים קשוחים ושניהם נאלצו להיאבק בבניהם המורדים. דוד ושה ג’האן, כל-אחד בדרכו, היו נאמנים לבני המשפחה ונעו כל ימיהם על ציר של אהבות ובגידות. כמו אבשלום שמרד באביו דוד, כך גם אָרוּנְגָזֵבּ מרד בשה ג’האן. מאשנב קטן באותו אולם, יכול היה שה ג’האן לצפות בטאג’ מהאל – מפעל חייו המרהיב, אשר ניבט אליו מעבר לגדת נהר היָאמוּנָה.