בית זסלבסקי – רחוב אלנבי 64.

האדריכל יהודה סטמפלר תיכנן את ‘בית זסלבסקי’ בשנת 1926. באותה עת רחוב אלנבי כבר קיבע את מקומו כרחוב המרכזי של תל-אביב. מאיר כוכב זסלבסקי הוא האיש שעבורו נבנה הבית. זסלבסקי שעשה את כספו בעסקי קבלנות ונדל”ן, היה איש חשוך ילדים. את חסכונותיו בחר לתרום למוסדות דת. שמו מוטבע בין היתר, על לוח זיכרון בולט, בקיר החיצוני של בית-ספר ‘אנקורי’, ברחוב טרומפלדור: “לזכר עולם. קומה ג’ של הישיבה נבנתה בתרומת הנדבן ר’ מאיר כוכב זסלבסקי מתל-אביב. לעילוי נשמת הוריו.” 

לזסלבסקי היו מהלכים בעירייה, כולל אצל סגן ראש העיר באותם ימים, ישראל רוקח. כאשר נענה בשלילה לבקשתו לחפור בור ספיגה ליד הבניין, ביולי 1931, הוא שולח מכתב נוזף, בעברית משובשת מעט: “הנני בזה לבקש את כבודו להרשות לי לעשות את הבור בביתי ברחוב אלנבי 64. היות והייתי איזה פעמיים בעניין הזה אצל אדון רוקח והוא בעצמו לא יכול לעזור לי, הנני פונה לכבוד הוועדה להתחשב עם העובדות ולהרשות לי לעשות את הבור על המדרכה. השכנים שופכים בערך 150 מטר קוב מים לחודש שלנקות אותם צריך לעלות עד 50 לא”י, שזה יותר מהשכר דירה שאני מקבל. יהיה כדאי יותר לסגור את הבניין ולא להשכיר. אני מקווה שהוועדה תתחשב איתי היות ובניתי כבר שלושה בתים כאן ואינני יכול לגשת עכשיו בפעם הרביעית לבניין שלי החדש, ברחוב אלנבי קרן בן יהודה.” אותו בניין חדש שאותו יבנה בסופו של דבר, ואליו יעבור לגור בעצמו, הוא מה שהפך ברבות הימים ל’קולנוע מגדלור’ ובשנות ה-80 ל’מגדל המגדלור’ ששולט עד היום על קרן הרחובות שהוזכרו במכתב. 

כיאה לאזור מרכזי כל-כך, הקומה במפלס הרחוב שימשה למסחר. בקומות העליונות התגוררו דיירים. המפורסם שבדיירים היה ד”ר משה לוריה. לפרנסתו קיבל לוריה חולים במרפאתו שבבניין. הוא היה רופא ילדים. אבל עיסוקו המרכזי, זה שהפך אותו לאיש מפורסם, התמקד בכתיבת ספרים, כשאת הבולט שבהם כתב בשנת 1926: ‘תיאודור הרצל והשקפותיו המדיניות והחברתיות’. במסגרת פעילותו  ד”ר משה לוריה היה גם עסקן, פעיל באגודה להשלטת השפה העברית וכן חבר בהסתדרות הרפואית בתפקידים שונים. לדיירים נוספים, אהובה ואברהם ליפשיץ, היה בן שגדל בבניין וזכה לשם נדיר באופן מיוחד: פּגעיאל ליפשיץ (פַּגְעִיאֵל בֶּן עָכְרָן, נשיא שבט אשר המוזכר בפרק א’ של ספר במדבר).  

בתחילת שנות ה-40 מכר זסלבסקי את הבניין לאדם בשם ברנרד לקס. בספטמבר 1949 מגיע מכתב לעירייה מהדייר יוסף מקוצ’קי: “זה 14 שנה אני גר עם משפחתי בת ארבעה אנשים בחדר אחד עם נוחיות שסודרו בצריף של עץ, לגמרי לא נוח מבחינה סניטרית. הנ”ל נמצא על גג בניין ברחוב אלנבי מספר 64. כתוצאה מחוסר סידור סניטרי חלתה אשתי זה כשלוש שנים והרופא אסר עליה להשתמש בחדר השירות. כתוצאה מזה הכנסתי תוכנית שיפור של הדירה על הגג והריסת הצריף. הנ”ל לא אושר מכיוון שנדרשת ממני תוכנית על כל הגג. כרגע הבעל בית נמצא באמריקה ואי אפשר לדעת גם מתי יחזור, על כן אבקש לאשר לי את התוכנית שהגשתי ואני מסכים לשפר את התוכנית כפי שיושת עליי.”

חנויות רבות ובתי עסק שונים פעלו ב’בית זסלבסקי’ לאורך הדורות. הראשון לפתוח חנות היה שמואל מרקין שעבר מאלנבי 76 לכאן ומכר סחורות מגוונות. בספטמבר 1928 פתח מאיר פרידמן את הצלמניה ‘ריקורד’. בשנות ה-30 ניתן היה למצוא פה את בית המסחר לספרים ‘מדע’, שהיה היבואן של אנציקלופדיה בריטניקה. ב-1938 החל פרק ממושך בן עשרות שנים בו ישב במקום החייט שקרלק. בשנות ה-40 בית העסק הבולט בבית היה דווקא בית משכון ברישיון הממשלה שנקרא ‘יהלום’: “מלווים כסף בכל סכום בריבית חוקית, על יהלומים, חפצי זהב ועל כמויות סחורות חדשות”. מסעדת ‘שבח מאיר’ הייתה כצל חולף. כפי שנפתחה, ככה נסגרה, מהר ובלי להותיר רושם רב. ב-1944 נפתח סניף מספר 22 של רשת חנויות הספרים ‘פַּלֶס’. כיום מאכלסות את קומת המסחר חנויות אופנה לבגדים ולנעליים.